יש, יש הבדלים
אוסטרליה ענקית (כמו כל אירופה), וכדי לראות את כולה נהוג לרכוש מכונית, לקחת את הזמן ולעשות הפסקות עבודה פה ושם. יש נופי אוקיינוסים בדרום (כולל לוויתנים בעונה וחיות ים אחרות), אזורים טרופיים בצפון (ביצות, יערות גשם, תנינים וכדומה), חופים נפלאים סביב כל היבשת, ערים חביבות והרבה מדבר באמצע. ניו-זילנד, לעומת זאת, גדולה "רק" פי 10 מישראל, עם 4 מליון תושבים היא מרווחת מאוד (מה גם שכמליון גרים האוקלנד וסביבתה) והיא מאוד ירוקה. היא מחולקת לשני איים, הצפוני, ששלושה לרבעים מהאוכלוסיה יושבים בו, והוא מאופיין באיזורי חקלאות נרחבים, חופי רחצה (חוף 90 המייל, מפרץ האיים, ומקומות נוספים שאפשר לדמיין את חזותם על-פי שמם), איזורים וולקניים (רוטורואה - איזור המאופיין בבריכות התרמיות הכי פעילות בעולם, טונגארירו - הר געש כבוי שיום הטיול בו ידוע כ-"The most beautiful one-day-treck in the world"), כמה אגמים והבירה וולינגטון בדרום. האי הדרומי פרוע יותר מבחינת נופיו. מי ששט אליו מוולינגטון נכנס דרך פיורד צר וארוך (כפי שפיורדים נוטים להראות), ומתוך שיט של 3 שעות, שעה היא בנוף מדהים זה. החוף המערבי מאופיין בסלעיו השחורים (משווים אותו לחופי סקוטלנד, אם זה אומר לך משהו). גליישר´ז (קרחונים באורך של ק"מים הזורמים במהירות של עד 5 מטר ביום וניתן לטפס עליהם עם מדריך). המון אגמים. "פיורדלנד", בדרום האי, איזור עם 22 פיורדים שרק ל-2 מהם יש גישה ברכב (למען שימור הטבע). איזור ה"קטלינז" - גבעות ירוקות כמו באגדות. החוף המזרחי - חיות ים מכל הסוגים (אין מרשים מתצפית על לוויתנים, אבל יש גם דולפינים, כלבי ים, פינגווינים, עופות ים וכו´). וכמובן - ספורט אתגרי; באנג´י, סירות-סילון, מצנחי רחיפה, דאייה, טיסה אירובטית (לא לאכול יומיים קודם), ומיליון תופעות אחרות של ספורט אתגרי לכל חפץ שאין להן שם בעברית. ולא אמרתי הרים מושלגים, ולא סיפרתי על טרקים יפים (ולא קלים), ולא רפטינג... אבל הכי חשוב - טוב הלב של הניו-זילנדים. השלווה. הנינוחות. השקט שבו נעשים דברים. לא שאוסטרליה תזזיתית מידי, אבל זו לא אותה אווירה כמו בניו-זילנד. מקווה שתהני שם וגם שם.