שלום לכולם

[בלה ענת]

שלום לכולם../images/Emo189.gif

שלום להורים, לאחים ואחיות. אנחנו כאן בגלל אותה צרה ענקית שגמרה לכולנו את החיים. כאן בפורום אפשר להביא רגשות. כאן מבינים אותנו ולא שופטים אותנו. כאן מחפשים נחמה ומוצאים חברים. אני איבדתי בת צעירה שעמדה להתחתן. אשה צעירה עם חלומות לחיים מאושרים. הכל נעלם, הכל נהרס, אבל אני עדיין כאן. אז לכן תמשיכו לכתוב, להביא רגשות אסור לשכוח שאנחנו לא לבד. ישנם עוד אהובים שזקוקים לנו ואנחנו זקוקים להם. אהובינו איתנו לעד. אמא של ענת אור 06.05.1980-21.02.2007

 

[אפרת37]

את צודקת ונראה לי שכל מי שכאן ממשיך אבל

ויש אבל גדול שום דבר לא אותו הדבר. זה כזה חוסר שאי אפשר לתאר, גם אחותי נפטרה מסרטן (לדעתי מאותו סרטן שהבת שלך נפטרה) בגיל 35 והשאירה שני ילדים קטנים הגדול יהיה בן 6 בדצמבר והקטן בן 3 וחודשיים. ומעבר להתמודדות עם האובדן שלנו יש לנו את בעלה של אחותי שהוא לא להיט בלשון המעטה. בקיצור יש המון המון עצב וזכרונות וגעגועים אבל החיים ממשיכים, לי יש שלושה ילדים ילד בן 8 ותאומות שנולדו יומיים לפני שאחותי נפטרה ושום דבר לא קל אבל אני מתמודדת וקשה לי ועצוב לי אבל זה מה שיש.

 

[בלה ענת]

המון כוח לכולם../images/Emo189.gif

אין מילים שיכולות לעזור במצב שבולכם נמצאים. הילדים הקטנים צריכים המון אהבה, חום אימהי וסבלנות של כולכם. מאחלת לכולכם בריאות טובה וכוח השרדות. המחשבות על תינוק , אילו לבתי היה תינוק והיא היתה צריכה לעזוב אותו עקב המחל לא נותנות לי מנוחה. כולנו מאז שאיבדנו את אהובינו נמצאים במצב של : לא יודע, לא מבין, למה, בשביל מה ולמה אנחנו וכו' ולאף איש מקצוע אין ולא יהו תשובות. התמודדות היא שלנו פרטית והלבד הזה הוא הכי מתסכל. האהובים לא חוזרים הביתה, לא מחייכים, לא מחבקים, לא מנשקים אותנו, לא משתפים אותנו במה שקרה ויקרה. אין יום ואין לילה, הכל מעורפל ולא מובן. אצלך ואצל הורים שלך המצב מורכב מידי, אושר ועצב באותו הזמן. כמה זמן אחותך היתה חולה אם מותר לי לשאול? אמא של ענת אור 06.05.1980-21.02.2007

 

[אפרת37]

אחותי היתה חולה לפני שידענו

אבל גילו לה את המחלה 9 חודשים לפני שהיא נפטרה (נכון,בדיוק כשנכנסתי להריון) בהתחלה הינו אופטימיים וחשבנו שהיא תנצח כי היא עברה טיפולים חדשים (אווסטין וארביטוקס) והחיים שלה בזמן הטיפולים התנהלו בסדר היא טיפלה בילדים היתה איתם ואיתנו וכלפי חוץ היא נראתה בסדר אבל בפנים הסרטן הארור התפשט והיו והגרורות בכבד הלכו וגדלו והתרבו עד שכבר לא היה מה לעשות וכמובן לא קרה לנו נס והיא נפטרה והשאירה אותנו כאן עם כל הכאב והגעגועים והצער. היא כל כך חסרה לי שבאמת אין מילים שיכולות לתאר את הכאב הזה.