שלום לכולם

avital24

New member
שלום לכולם../images/Emo42.gif../images/Emo56.gif../images/Emo23.gif../images/Emo141.gif

המחשב שלי שבק חיים אז אני כותבת מהסיפריה (בגלל זה לא כתבתי בפורום) רציתי לפרוק עוד משהו מהלב...... הימים שלי הם לא ימים אלה לילות אני יושנת כל יום עד 16:00 בערך וערה עד מאוד מאוחר פשוט אין לי כוח לקום מוקדם , כאילו אני לא מסוגלת לא רוצה ואני חושבת שאני פוגעת באנשים שיקרים לי , יש בחור אחד שאני בקשר איתו ואמרתי לו שאני רוצה שנהיה רק ידידים כי אני רוצה להכיר אנשים אחרים ואני חושבת שזה היה שגוי כי לא נראה לי שזה באמת מה שאני רוצה והבעיה היא שאמרתי לו את זה כבר כמה פעמים נראה לי שבסוף יימאס לו ממני מזה אני פוחדת אולי אני מפחדת להעמיק את הקשר אז אני "מקלקלת" במקום לבנות להוכיח לעצמי שאני יכולה להסתדר גם בלעדיו אני לא יודעת מה אני עושה בכלל.... חלק מהבעיה הוא שבימים האחרונים הרגשתי שאני נשאבת לתוך בור כזה אפל ולא יכולתי לצאת ממנו (חלמתי גם שקורים לי דברים ואני שמחה ואז אבא שלי מאשפז אותי סתם וכול הכוחות והשימחה נעלמים לי ככה סתם זאת אומרת לא סתם אבל נעלמים....) בקיצור ממש קשה כאילו אני מאבדת אם האבחנות שלי ויש גם את הקטע של העבודה (שאני לא עובדת....) ואין סדר יום ואולי בכלל אני לא רוצה סדר יום...או שכן.... מפחיד שככה לא ברור לי , כשהייתי קטנה הכול היה מובן וברור מאליו , החיים היו יותר פשוטים , אני הובלתי אותם , ידעתי לאן אני רוצה להגיע והגעתי..... עכשיו אני שוחה בים אפל עם קרן אור קטנה שמנחה אותי לחוף מבטחים , מה שנשאר מהאור העצום שהיה בתוכי בעבר עכשיו זו קרן קטנה שמגיעה מתוכי ומשתקפת בעיניי אבל בקלות אפשר לכבות אותה כי היא כבר לא כל כך חזקה..... ואז דרוש זמן לכוונן אותה מחדש שתמשיך להאיר שוב פעם אבל עם אור כזה קשה ללכת בעולמנו..... אני שוקלת להתייעץ עם מישהו בצורה מקצועית אבל יש את עניין הכסף , יש מרפאות אצלינו בעיר זה קשור לבריאות הנפש אני מאוד מתלבטת עם ללכת אליהם רצו לתת לי שם איזה מישהי דפוקה שבקושי יכולה לעזור לעצמה שתייעץ לי וזה נר6אה לי מעורר רחמים לחלוטין שהם חושבים או שהם הורידו לי את הרמה לכזו רמת מינימום שההבנה שלי לא עולה על אותה מישהי משהו שהוא ממש לא נכון אבל זה היה מכעיס לחלוטין שהם חשבו על זה בכלל , כאילו אני איזה מישהי מסכנה כזאתי חסרת אינטיליגנציה לחלוטין שאני אזדקק לעזרה מאחת כמו זו שהציעו לי - מעורר רחמים.... יחד עם זאת אני כן צריכה לדבר עם מישהו אבל אין עם מי! אני גם לא כ"כ רוצה ללכת לשם עוד פעם לדבר איתם שלא ימציאו לי עוד מישהו דבילי לדבר איתו.....השאלה עם מי כן.... NEED ANSWERS - AVITAL
 

גריני

New member
טוב לראות אותך כאן ../images/Emo23.gif

אביטל, יקירתי - קודם כל תאהבי את עצמך, ותעשי חשבון לעצמך! החששות האלה שאולי תפגעי ברגשות של מישהו ואז תתנהגי בצורה שאת חושבת שזה מה שהוא רוצה ממך, אבל לא בטוח שזה מה שאת רוצה - זה, לדעתי הדבר הכי גרוע שאת יכולה לעשות לעצמך. תשדלי תמיד לנהוג לפי מה שמתאים לך ונוח לך, ואם זה לא טוב לצד השני - אז לא.... אם תתמידי בדרך הזו - תיצרי מערכות יחסים נכונות - כאלה שטובות לשני הצדדים! ואם מתאים לך כרגע לישון עד 4 אחה"צ ולהעביר ימים בלא לעשות כלום - גם זה בסדר! זה בסדר וזה יעבור - אם תעשי את זה בלב שלם, מה שנקרא "לפרגן לעצמך"! הרבה אנשים זקוקים לפסקי זמן כאלה. הבעיה היא שהחברה מסביב לפעמים לא מפרגנת, לא מבינה, מעבירים לך לחצים של "צריך לעשות X או Y" ... ואז את מתפתה לעשות משהו - רק כדי להשביע רצון של מישהו - לא משום שזה באמת מה שבא לך... הדרך מכאן אל דיכאון, חוסר שביעות עצמית וכו' קצרה מאוד. אז דעתי היא: קחי לעצמך את הזמן שאת זקוקה, עשי לעצמך מנוחה בכיף, את תראי שהרצון ל"עשייה" כלשהי יבוא מאליו, מעצמך. ואז גם יש סיכוי שתדעי מה את רוצה לעשות. לגבי השיחות, אולי תנסי בפורום "תמיכה" - נדמה לי שיש שם כל מיני קישורים למקומות שניתן לקבל בהם עזרה. יש בפורום גם אפשרות לצ'ט עם מישהו שנמצא בתורנות והם בוודאי יוכלו להפנות אותך למקום בו ניתן לקבל עזרה ללא תשלום. בהצלחה יקירתי ו.... קחי את החיים בקלות וב-
 

avital24

New member
אני לא יודעת ../images/Emo4.gif

מה אני רוצה.... באותו יום שנפרדתי מידיד שלי הרגשתי כ"כ גרוע וגם הוא נפגע כי זה לא פעם ראשונה שאני אומרת לו את זה , האמת נראה לי שנחמד לי איתו בסה"כ , הוא בן אדם שתמיד יש לי לאן לפנות כשקשה או משהו לא טוב לי .... בקטע של הלקום מאוחר זה לא טוב לי כי אני כן רוצה לקום מוקדם וללכת לסיפרייה לקרוא ספרים על מחשבים אבל אני לא מסוגלת לקום , אני כ"כ מעדיפה להמשיך לישון ולנוח.... העניין הוא שאז מאוד קשה לי בלילה , אני נרדמת רק ב-4:00 , 5:00 לפנות בוקר ואני די מטפסת על הקירות בשעות האלו... , מה שאמרת על הרצון להשביע אחרים זה נראה לי ממש קיים אצלי זאת אומרת אבא שלי יש לו הרבה ציפיות ממני שרובן לא מתאימות לי ונראה לי שאין לי את הכוח להתנגד להן ובנקודה הזו אני צריכה יותר עזרה. בעניין של הייעוץ יש לי ניסיון לא טוב כי הרי כבר הייתי ב-2 אישפוזים והייתי גם במרפאה בעיר מגוריי ואז אמרתי להם שאני מעדיפה לקבל שיחות בבי"ח למרות שבעצם אני לא בטוחה לגבי זה , אני "מתה" כבר להרגיש הקלה ושליטה בחיים שלי וזה נראה לי משהו בלתי אפשרי.... הייתה לי גם רופאה שטיפלה בי שדי השתגעה ממני.... כאילו אי אפשר לעזור או לשנות את המצב שלי , אני יגיד לך את האמת המטען הגדול של האשמה הוא חלק די רציני מחוסר היכולת שלי לקבל עזרה כי כבר "הייתי בסיפור הזה" בבי"ח וזה יותר הזיק מאשר עזר... אז אני לא יודעת למי לפנות עכשיו.... אני גם חוששת שאני לא אסמוך עליהם או ינסה לנהל את הטיפול בעצמי.... NEED ADVISE - אביטל
 

avital24

New member
תאמת../images/Emo9.gif../images/Emo56.gif../images/Emo70.gif

בקטע עם הידיד הרגשתי ממש ממש רע שפגעתי בו , זה לא עזב אותי וכעסתי על עצמי למה אני פוגעת בו כל הזמן , דווקא כשהוא צריך אותי , אני לא מסוגלת להתמודד עם כעס של אחרים זה משהו שמפחיד אותי וגורם לי לפעול בדרך בה מצפים ממני..... למחרת שלחתי לו הודעה שאני מתנצלת על המצבי רוח שלי... אני קצת מפחדת להישאר לבד עזובה , הוא נותן לי ביטחון שיש מישהו שאוהב אותי אולי זה קצת באובר יתר כי לפעמים משעמם לי לדבר איתו והוא די חוזר על עצמו.... באירועים שהוא עבר בחיים וחשבתי לעזור לו אבל זה נראה לי מתוסבך מדי...ולא הצלחתי.... בכל מקרה כרגע בין כה וכה אני לא מי יודע מה נפגשת עם אנשים או יכולה להכיר.... אז אולי זה מתאים.... הידיעה שיש מישהו שתמיד יהיה שם ושיאהב היא די מחזקת למרות שבעצם נראה לי שזה סוג מסויים של תלות..... כי השיחות איתו קצת משעממות אותי , אולי בעיקר בגלל שאני לא מרגישה שאני יכולה לייעץ לו או לכוון אותו לכיוונים חיוביים יותר ונראה לי בעיקר בגלל שהמצב הרגשי שלא יותר עמוס בשבילי ושאני חיה בשביל שינינו פעם בשבילו ופעם בשבילי וזה מעמסה די גדולה שקשה לראות התקדמות מיידית אבל היא קיימת , אני יודעת שאני עוזרת לו להתקדם וכך גם לי.... ככה שיש שיקולים לפה ולשם בקטע של הקשר שכרגע נותן גם לי משהו I THINK או שבעצם הוא מרווה את התלות..... פעם לא הייתי נקשרת ככה לאנשים פעם זה היה מדהים , הרגשתי כ"כ טוב עם עצמי , כ"כ בעלת אנרגיה שלא הייתי צריכה אף אחד סמכתי על עצמי וידעתי שאני יוביל את עצמי בצורה הכי טובה בשבילי... אני מחכה שהתחושה הזו תחזור.... אגב יש לי פגישה בבי"ח , נראה לי שכדי לי ללכת?
 

גריני

New member
כולנו צריכים אחרים בחיינו!

אנחנו יצור חברתי, בסופו של דבר, וכולנו זקוקים לחברה, לאוזן קשבת, לכתף. אבל שימי לב מה שאתה כותבת, אביטל, ונדמה לי שכאן אחד המפתחות לקושי שלך: אני לא מסוגלת להתמודד עם כעס של אחרים זה משהו שמפחיד אותי וגורם לי לפעול בדרך בה מצפים ממני..... זהו כנראה שיעור חשוב מאוד שלך - ללמוד להתנתק מהציפיות ומהכעס של האחר עליך! במילה אחת: ז ב " ש ו - כועס? מצפה? רוצה? - בדקי תמיד עם עצמך - האמת באמת נכון לך ומתאים לך ליהענות לציפיה הזו! זהו שיעור חשוב באהבת העצמי שלך - במתן כבוד לעצמך, לרצונותיך שלך. נכון שמאחר שאנחנו "יצורים חברתיים" - אז יש עניין של נתינה וקבלה, כולנו נותנים ומקבלים - השאלה היא איפה הגבול בין נתינה לקבלה, איפה אני אומרת לזולת: עד כאן אתה ומכאן - אני!!! הרי לא מדובר בילד שלך - שעבורו באמת יש ל"הקריב" ולתת - הרבה פעמים על חשבונך (כהורה) - מדובר בחבר, ידיד - זו מערכת יחסים שצריכה להיות הדדית ומאוזנת! אז להרגיש רע במערכת כזו - כי לא עמדת בציפיות של האחר - זה רע בשבילך, יקירתי, וזהו שיעור שאני מאחלת לך שתלמדי לעבור אותו, ובהקדם. לגבי הפגישה בביה"ח - באמת שקטונתי... רק את יכולה לדעת! הקדישי מחשבה לשאלה - האם ומה תורמות לך הפגישות האלה? יום נפלא לך
 

גריני

New member
אביטל

הנה לך קישורים לרשימת ארגונים שעוסקים בעזרה נפשית. לקחתי את הרשימה הזאת מתוך פורום "סהר- תמיכה נפשית למבוגרים": http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=63
 
למעלה