היי רוני
קראתי את התגובה שלך...אמרת שאין שום רע בלהתבייש באח כזה...אם אני מצטט נכון את מה שכתוב למעלה..(למרות שאח"כ רשמת "לא להתבייש..." - אז לא ברור כ"כ מה את חושבת על זה)...בכל מקרה אני חושב שצריך לעשות הפרדה בין להתבייש ולא לקבל את העובדה הלא כ"כ נעימה הזו. אני חושב שאולי הסיבה היחידה שאנשים מתביישים בזה שאח שלהם הוא נכה, למשל עם פיגור, זה בגלל הפחד מהתגובה של החברה...מהדחיה של החברה שעדיין הדרך ארוכה עד שתקבל את האח שלך או כל אדם אחר עם פיגור או נכות כלשהי כשווה בין שווים (למרות שתכלס, אין ממש שיוויון גם בין בני אדם רגילים אולי)...אבל אולי לנו בתור אחים/יות והורים או משפחה יש חלק ביצירת התגובה הזו מעצם זה שאנחנו מפחדים מהתגובה של החברה אנחנו כאילו נותנים להם אישור שהתגובה שלהם בסדר, ז"א אנחנו מחזקים אותם על איך שהם מגיבים. בכל מקרה אני חושב שלא צריך להתבייש באח או באחות...(תחשבי גם - האם אנחנו מתביישים באח עצמו או בנכות שלו? אפשר להפריד את השניים? - כמו למשל שתפרידי יופי פנימי וחיצוני) - אבל מצד שני...זה טבעי שלא לקבל את הנכות ואת המצב...ועם זה גם צריך להתמודד
קראתי את התגובה שלך...אמרת שאין שום רע בלהתבייש באח כזה...אם אני מצטט נכון את מה שכתוב למעלה..(למרות שאח"כ רשמת "לא להתבייש..." - אז לא ברור כ"כ מה את חושבת על זה)...בכל מקרה אני חושב שצריך לעשות הפרדה בין להתבייש ולא לקבל את העובדה הלא כ"כ נעימה הזו. אני חושב שאולי הסיבה היחידה שאנשים מתביישים בזה שאח שלהם הוא נכה, למשל עם פיגור, זה בגלל הפחד מהתגובה של החברה...מהדחיה של החברה שעדיין הדרך ארוכה עד שתקבל את האח שלך או כל אדם אחר עם פיגור או נכות כלשהי כשווה בין שווים (למרות שתכלס, אין ממש שיוויון גם בין בני אדם רגילים אולי)...אבל אולי לנו בתור אחים/יות והורים או משפחה יש חלק ביצירת התגובה הזו מעצם זה שאנחנו מפחדים מהתגובה של החברה אנחנו כאילו נותנים להם אישור שהתגובה שלהם בסדר, ז"א אנחנו מחזקים אותם על איך שהם מגיבים. בכל מקרה אני חושב שלא צריך להתבייש באח או באחות...(תחשבי גם - האם אנחנו מתביישים באח עצמו או בנכות שלו? אפשר להפריד את השניים? - כמו למשל שתפרידי יופי פנימי וחיצוני) - אבל מצד שני...זה טבעי שלא לקבל את הנכות ואת המצב...ועם זה גם צריך להתמודד
