לא דיברתי על תעודה
ולא התכוונתי לכישורים פורמאליים. אני עוסק בתרגום כמעט 20 שנה ואין לי תעודה רשמית בנושא (אם כי למדתי אנגלית משפטית באוניברסיטה). הדיפלומה היחידה שיש לי היא בתחום המינהל המלונאי. מה שמקומם אותי זו הגישה הישראלית החפיפניקית: כל אחד כאן חושב שהוא יכול לעסוק בכל נושא, להקים כל עסק בכל תחום, ואם אפשר - אז ללכת על בטוח, כלומר להיכנס לתחום שכבר ממילא מוצף. בדיחה יהודית ידועה ידועה מציגה את השאלה: מה ההבדל בין יזם עסקי יהודי ליזם עסקי גוי? הגוי מגיע לעיר חדשה, מברר איזה סוג של עסק עוד לא קיים במקום, מגלה שבמרכז העיר אין (נאמר) אף סנדלריה, הולך ולומד סנדלרות, חוזר העירה, פותח סנדלריה ורואה ברכה בעמלו. מה עושה היהודי? מגיע לעיר חדשה, שואל "איזה עסק הולך כאן הכי טוב?" מגלה שהעסק המצליח ביותר במרכז העיר היא המכולת המקומית, פותח ממול עוד מכולת (בלי שום ידע בנושא), מוכר הכל בחצי מחיר ומקווה שיהיה טוב. אם ניקח דוגמה יותר עכשווית, אני בטוח שאם יתבצע סקר מסודר בנושא, יתברר שכל ישראלי שלישי ממין זכר בגילאים שבין 16 ל-28 עוסק למחייתו בתקליטנות. כל אחד בארץ רוצה להיות דיג´יי. ומה הבעייה? הולכים לשתיים-שלוש חתונות, לומדים מה הולך, קונים כמה דיסקים, שוכרים ציוד הגברה, מפרסמים (או משלמים שוחד למי שצריך), שוברים את מחיר השוק ומתחילים לעבוד. הדינמיקה הזו קיימת כמעט בכל התחומים. תמיד מגיע הגאון התורן שמחליט שהוא יעשה את זה יותר טוב, יותר מהר והכי חשוב - יותר בזול, ולעזאזל עם כל אלה שמנסים להתפרנס באותו סקטור כבר שנים רבות. ולעצם העניין, הסיבה לתגובה המשתלחת שלי היתה היוהרה (הבלתי-מכוונת, אני חייב להודות) שעלתה מן השאלה המקורית. באה בחורה (שאין לי נגדה שום דבר אישי) ושואלת שאלה תמימה - אם כדאי לה להתחיל לעסוק בתרגום והוצאה לאור של חומר רפואי (מן הסתם, התחום המסובך והקשה ביותר מכל תחומי התרגום המקצועי). אין לה ידע בתרגום, אין לה ידע ממשי ברפואה (כך מסתבר - היא היתה מתנדבת במד"א, נו באמת...), אין לה שום יתרון בנושא השליטה בשפות ואין לה שום מושג בתהליכי הוצאה לאור. אז למה, לעזאזל, את רוצה לעסוק דווקא בתחום הזה? איפה ההגיון? איפה הצניעות? למה שלא תנסי, קודם כל, לתרגם חומר קצת יותר פשוט - תעודות רפואיות, לדוגמה. למה שלא תנסי להיכנס לעבוד כשכירה/מתלמדת/סטאז´רית בגוף כלשהו שכבר עוסק ומתמחה בנושא? מאיפה החוצפה, מאיפה עזות המצח הזו - ללכת וישר להקים עסק עצמאי בתחום התרגום הרפואי? ולמה אני מתרגז? מכיוון שמי שנמצא בתחום התרגום הטכני, כמוני, כבר שנים רבות, זוכר היטב את הסיפור הידוע על מה שקרה לאחר ביטול פרוייקט ה-"לביא" אי שם באמצע שנות השמונים. מבין אלפי המפוטרים שנפלטו בעקבות ביטול הפרוייקט מן התעשייה האווירית ויתר התעשיות הבטחוניות היו כמה עשרות שבאו לשוק הפתוח עם מודעות גבוהה לנושא התיעוד הטכני - נושא שזכה אז, בפעם הראשונה, להכרה רצינית. החבר´ה האלה לקחו את כספי הפיצויים שלהם ותוך מספר חודשים צצו בשוק עשרות משרדים חדשים שהציעו שירותי תרגום, כתיבה טכנית והוצאה לאור. אלא מה? כמות העבודה בשוק לא גדלה, ואפילו הצטמצמה בעקבות ביטול הפרוייקט האמור. אז מה קרה? כל החבר´ה האלה שזה מקרוב באו היו חייבים להתחרות במשרדים הוותיקים על כמות מצומצמת ממילא של פרוייקטים, והתחילה כזו תחרות שהמילה "פרועה" לא משקפת בכלל את מה שהתחולל שם. אם, למשל, חמישה משרדים מבוססים ניגשו למכרז והגישו הצעות שנעו בין 28,000 דולר ל-32,000 דולר, בא אחד המשרדים הקטנים וגנב את העבודה במחיר של 3,000 דולר (כן! אני לא טועה!). לכולם היה ברור שהוא "מביא כסף מהבית" כדי לממן את הפרוייקט ושהוא לא מרוויח אלא עושה מאמץ "לשים רגל" בתחום, אבל משרד הבטחון, ויתר ספקי העבודה הגדולים, ממש שפשפו את הידיים ונהנו מן המצב. סוף סוף אפשר להוציא פרוייקטים בזול! סוף סוף תרד רמת המחירים! אבל מה קרה? לשלם למתרגמים/קלדניות/כתבים טכניים/דפסים/כורכים וכו´ צריך? לקנות נייר צריך? מחשבים ומדפסות צריך? הוצאות משרד יש? אז מאיפה משלמים את הכל אם המחיר של הפרוייקט אינו מכסה אפילו את העלויות? עד כמה משרד קטן יכול להמשיך ולממן את עצמו מן ההון העצמי שלו בלי להרוויח? בקיצור, החבר´ה הקטנים התחילו ליפול ולהעלם מן השוק אחד אחרי השני, אפילו בלי להשלים את הפרוייקטים בהם זכו ומשרד הבטחון מצא את עצמו ניצב בפני שוקת שבורה וחדל מן ההרגל המגונה של הענקת מכרזים למציעי הצעות בלתי-סבירות. אבל מה עוד קרה? הקטנים ההיסטריים שנפלו הספיקו להפיל עוד קודם לכן את הגדולים והוותיקים, וכך נפגעו מאות ואלפי אנשי מקצוע שנאלצו לחפש לעצמם תעסוקה אחרת. אז זה מה שקורה כשאנשים נכנסים לתחומים שאין להם שום ידע לגביהם, ומנסים בכוח להתקיים - אפילו בתנאים בלתי-כלכליים בעליל - ותוך כדי כך גורמים נזק בלתי הפיך לעסקים ותיקים ומבוססים שלא חטאו ולא פשעו. ולכן אני כועס, ואני מקווה שחברי הפורום מצליחים לראות את הקשר בין הדברים.
