תודה על התגובה המהירה!
האמת היא שאני לא ממש יודעת אם מה שאני אכתוב כאן עכשיו הוא ממש לעניין, אבל אני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד אחר אז.... הכינוי שלי הוא כינוי בדוי, נינה הוא לא שמי האמיתי... אני כותבת בשם בדוי כי אני לא רוצה שיידעו שאני כותבת כאן, כי לא ממש יאהבו את הרעיון משום מה.... ככה, לפני קצת יותר משנתיים גיליתי שסבתא שלי חולה בסרטן. באותה תקופה זה היה פחות או יותר אחרי יותר מתשע שנים של מאבק,הצלחת טיפולים, וחזרה של המחלה. בשנה שנה וחצי האחרונות המחלה עברה לעצמות. לאט לאט ראיתי את סבתא שלי, אשה חזקה נמרצת, ובעלת אישיות מקסימה, נעלמת. יורדת במשקל, מאבדת את חוש ההומור, ובכל זאת, שומרת על אופטימיות מסוימת. אמא שלי, שעובדת בבי"ח, ידעה כבר מזמן שאין לה הרבה סיכוי להחלים. ועד היום אנחנו יודעים, שלפי הרופאים, כבר לפני חצי שנה היה הסוף אמור להגיע. רק בתקופה האחרונה (חודש חודשיים) היא מאבדת תקווה. משלימה עם העובדה שהיא, כבר לא תחלים. ובעקבות הידיעה הזאת, המצב נהיה רע יותר. היא מרגישה רע, ולפני שלושה שבועות גם אושפזה בעקבות אירוע מוחי בדרגה קלה. זה מכיוון אחד. מהצד השני ישנו סבא שלי, שהוא לא ממש אדם בריא, בטוח במיליון אחוז שהוא מסוגל עדיים לעשות הכל ומסרב לקבל עזרה אפילו מהמשפחה. הוא מסרב להשלים עם העובדה שאשתו לא תצא מזה. מאוד קשה לראות כך את שניהם. היא, שלא יכולה לדבר איתו על הרגשתה, והוא שרק רוטן שהיא מתייאשת לא בצדק ושהיא, היא עוד תצא מזה. וזהו. זה הכל. תודה לכל מי שקרא את זה, והקדיש לי מזמנו. תודה.
