לא הייתי כאן הרבה זמן
הילדים בחופש, יש עלהום על המחשב, חם נורא וגם אנחנו אורזים ובשלבי מעבר דירה. עדיין לא קיבלנו תשובה מהביטוח לאומי על העירעור. וזה מאד מעצבן, אבל אני לא מתפלאת. אני גם מניחה שהתשובה שוב תהיה שלילית. אנחנו כרגע אצל ההורים שלו, הסבא החצוף שלו העיז להגיד לי שאני לא מחנכת טוב את הבן שלי ושהבעל שלי מפחד ממני. רק שהוא לא רואה מה קורה אצלנו ביום יום, איך אני סוחבת את ה"עגלה" לבד והנכד החולה שלו (בעלי) שוכב במיטה והוזה. היום הוא כתב שיר, עם כל הפחדים שלו, על המוות, עירבב את כל מיקרי המוות מהחמש שנים האחרונות. המלחמות, תאונות, מחלות. זה הפחד הכי גדול שלו, המוות. וככה הוא מעביר את החיים של כולנו, בפחד מן המוות. אוף. אין לי כח לחוסר השפיות שלו. בן אדם כזה טוב, עם לב טוב, בלי מנייארות, בלי רדיפת כבוד, אבל עם בעיה שאין לה פתרון נראה לעין.
