פנימה, החוצה והמקום בו שניהם מתקיימים
אישה יקרה ואהובה, נדמה כאילו חווית אינטימיות עמוקה וקסומה שרמזה לך על החוויה הבלתי נפרדת... ...יחד עם זאת, ממילותייך עולה שהחוויה הייתה מעט חסרה, שעדיין הייתה יחידה מאוחדת (את והוא) אל מול עולם נפרד מכם. כמו כן, עולה שהייחס שלך לחוויה היה חיצוני, כאילו הוא העניק, או הוא היה המקור / המושא לחוויה ולרגשותייך. המצב שאת מתארת מעודד התמכרות, כאילו היחדה הזו, שאינה שיכת לעולם ואנו זוכים לה רק בשעות הקסומות שלנו יחד, היא המקור לאושר. כשהיא חסרה, כשאחד מבני הזוג רחוק, אנו חשים מנותקים מהעולם ונפרדים ממנו. החוסר הזה מעודד אותנו "לשאוב" את ההגדרה העצמית שלנו מאותה יחידה ולהערים עליה דרישות וקשיים שמתרתם לתת לנו ביטחון ויציבות בהגדרה העצמית שלנו כחלק מהיחידה. החוויה של הטנטרה אינה חיצונית. בן/בת הזוג שלנו הם שער לחוויה עמוקה של בלתי נפרדות טוטאלית. בהוויה זו אין מקור חיצוני לאושר ואין מושא חיצוני בו החוויה מתמקדת. החוויה של הטנטרה היא גם אינה פנימית, איך היא יכולה להיות "פנימית", אם אין הפרדה יותר בין "בפנים" ובין "בחוץ"? על כן, בחוויה של הטנטרה אין התמכרות, יש רק חוויה ישירה של הדברים כפי שהם, חשופים, פשוטים ואינטימיים. ... אני חושש שמילים לא יכילו. אני פשוט בחרתי להגיב לדברים שכתבת בגלל הכינויי שלך שמבטא מעין "ידיעה" שמרחיקה אותך מהעולם. את כאילו אינך מגלה אותו יותר, אינך חוקרת בו. כבר הבנת, מה נותר לגלות? נמסטה, בועז.