שלום לכולם.
עברו כמעט שבועיים מאז שכתבתי בפעם האחרונה בפורום. הרבה השתנה. גם אצלי וגם בפורום. יצאתי מהתקופה הטובה שהייתי בה, אבל אל דאגה, עכשיו הכל בסדר. החלטתי שאני עדיין לא מספיק בשלה בכדי להתחיל לחפש עבודה. זה מצחיק, כי הרעיון לחפש עבודה מטריד אותי יותר מהרעיון של ממש לעבוד. אימי היקרה לקחה אותי למסעות של קניות ברחבי המדינה, וקנתה לי חולצות לבנות חצי שקופות ארוכות בכדי שאני אוכל לשים אותן מעל הגופיות היפות שלי ושעדיין יראו אותן, והכי חשוב, שאני לא אמות מחום ולא אחשף לשמש. בנוסף היא גם קנתה לי כובע יפה שאני אוכל להתגונן עימו מהשמש. לנסיעות התחלתי לקחת איתי צעיפים יפים ועדינים שמצלים עליי מפני השמש. זה ממש מועיל. עליתי בחזרה במשקל, ולא בגלל הסטרואידים, והחלטתי לעשות דיאטה ראויה לשמה. הייתי אצל הראומוטולוג השבוע, והוא עודיע לי חגיגית שאפילו שאני לא עונה לקריטריונים, זה די ברור שאני חולה בלופוס, ובדיקות הדם החוזרות שעשיתי יצאו אותו דבר כמו קודם. משמע- רע! הוא אמר לי שאני יכולה לקחת את שני כדורי הפלקווניל ביחד, דבר שהרבה יותר נוח לי, בעיקר בגלל בעיות הזכרון שלי, וההחלטה שלי לעשות דיאטה. מאחר והאספירין לא עזר לי, הוא שלח אותי לצילום סינוסים (שיצא תקין) ולMRI שעוד לא עשיתי, כי זו בדיקה יקרה, ויש פרוצדורות מעצבנות. עם הזמן אני לומדת לקבל את המחלה שלי, ולהתמודד איתה. אני כבר לא שואלת את עצמי "למה אני", ומאמינה שיש סיבה למה שקורה לי. המחלה כרגע לא פעילה במיוחד, ואני מעדיפה שזה ישאר ככה, ולא לגלות באילו מערכות היא תוקפת. העייפות עברה לי לזמן מה, אבל עכשיו היא חוזרת, ובגדול. אחת מחברותיי השתחררה, ואני הרבה פחות בודדה. גם מצאתי לעצמי מס´ דברים לעשות. כל מה שחסר לי עכשיו זה עבודה\כסף וחיי אהבה. אני מקווה שאצלכם הכל בסדר, ושלא שיעמם אתכם לקרוא את המגילה הארוכה הזו, אבל אני מניחה שהפורום הזה נועד לזמנים הטובים כמו גם לזמנים הרעים. מלבד זאת, אולי זה ישפיע על אלו שמרגישים רע לטובה, ויראו שעם הזמן, יהיה יותר טוב. להזכירכם, שני הייתה אומרת לנו את זה כל הזמן. מישהו יודע מה קורה איתה? המון זמן היא לא הייתה כאן. שלכם,
עברו כמעט שבועיים מאז שכתבתי בפעם האחרונה בפורום. הרבה השתנה. גם אצלי וגם בפורום. יצאתי מהתקופה הטובה שהייתי בה, אבל אל דאגה, עכשיו הכל בסדר. החלטתי שאני עדיין לא מספיק בשלה בכדי להתחיל לחפש עבודה. זה מצחיק, כי הרעיון לחפש עבודה מטריד אותי יותר מהרעיון של ממש לעבוד. אימי היקרה לקחה אותי למסעות של קניות ברחבי המדינה, וקנתה לי חולצות לבנות חצי שקופות ארוכות בכדי שאני אוכל לשים אותן מעל הגופיות היפות שלי ושעדיין יראו אותן, והכי חשוב, שאני לא אמות מחום ולא אחשף לשמש. בנוסף היא גם קנתה לי כובע יפה שאני אוכל להתגונן עימו מהשמש. לנסיעות התחלתי לקחת איתי צעיפים יפים ועדינים שמצלים עליי מפני השמש. זה ממש מועיל. עליתי בחזרה במשקל, ולא בגלל הסטרואידים, והחלטתי לעשות דיאטה ראויה לשמה. הייתי אצל הראומוטולוג השבוע, והוא עודיע לי חגיגית שאפילו שאני לא עונה לקריטריונים, זה די ברור שאני חולה בלופוס, ובדיקות הדם החוזרות שעשיתי יצאו אותו דבר כמו קודם. משמע- רע! הוא אמר לי שאני יכולה לקחת את שני כדורי הפלקווניל ביחד, דבר שהרבה יותר נוח לי, בעיקר בגלל בעיות הזכרון שלי, וההחלטה שלי לעשות דיאטה. מאחר והאספירין לא עזר לי, הוא שלח אותי לצילום סינוסים (שיצא תקין) ולMRI שעוד לא עשיתי, כי זו בדיקה יקרה, ויש פרוצדורות מעצבנות. עם הזמן אני לומדת לקבל את המחלה שלי, ולהתמודד איתה. אני כבר לא שואלת את עצמי "למה אני", ומאמינה שיש סיבה למה שקורה לי. המחלה כרגע לא פעילה במיוחד, ואני מעדיפה שזה ישאר ככה, ולא לגלות באילו מערכות היא תוקפת. העייפות עברה לי לזמן מה, אבל עכשיו היא חוזרת, ובגדול. אחת מחברותיי השתחררה, ואני הרבה פחות בודדה. גם מצאתי לעצמי מס´ דברים לעשות. כל מה שחסר לי עכשיו זה עבודה\כסף וחיי אהבה. אני מקווה שאצלכם הכל בסדר, ושלא שיעמם אתכם לקרוא את המגילה הארוכה הזו, אבל אני מניחה שהפורום הזה נועד לזמנים הטובים כמו גם לזמנים הרעים. מלבד זאת, אולי זה ישפיע על אלו שמרגישים רע לטובה, ויראו שעם הזמן, יהיה יותר טוב. להזכירכם, שני הייתה אומרת לנו את זה כל הזמן. מישהו יודע מה קורה איתה? המון זמן היא לא הייתה כאן. שלכם,
