אתחיל דווקא מהשיר האחרון שכתבתי.
נכתב קצת לפני השחרור מהצבא. הצגה אחרונה עוד מעט יסתיים הסיפור וירד המסך על הכל, הגיבור הראשי קד קידה ויוצא לעולם הגדול. מנער תפאורה מעליו ונפטר משרידי מערכון, מסתכל מסביבו בדממה בקהל היוצא בגאון. מסביבו העולם בו הוא חי שמורכב מקרטון ונייר, בו אתה דמות קבועה בתבנית בתסריט גורלך כבר נגזר. וסוף סוף הצגה אחרונה ישתחווה לקהל ויידום, הוא נווד ממחוזות תעתוע שנודד אל סיום החלום. ושדון מחוצף יעלה ידקלם את תפקיד הסיום, ודבריו מוצעים לקהל אבל גם לשחקן נועדו: "אם באש סיפורי ונפגעתם קורותינו בכם עלבו, רק דמו ידידי כי חלמתם לחזיון את דברי חישבו."
