headsmacker
New member
שלום לכולם,
חברים וחברות, ישראלים ופלסטינאים, יהודים, נוצרים וערבים, אני חושב שלאחרונה הבנתי משהוא, והרגשתי צורך לכתוב אותו איפהשהוא, והגעתי לפורום הזה. מקריאה קצרה יש פה חתך מעניין של האוכלוסיה, על הטוב והרע. אז ככה, אני ישראלי, וכל חיי פה אני רק שומע על ביטחון, אויבים וטרור, טרוריסטים, וחמושים, לוחמים אמיצים, צבא ההגנה לישראל ועוד ועוד. הפיגוע ביום שישי האחרון הביא בעוצמה מחודשת את השפה הזאת לעיתונות. אני מתחיל להבין שלנו, כיהודים ישראלים, אין אויב אמיתי בפלסטינאים. האנשים אותם אנחנו מחזיקים בשלטון צבאי כבר 40 שנה הם לא האויב שלנו. כאזרחי ארץ ישראל, האויב האמיתי הם המושכים בחוטים, קובעי ההחלטות שנגד רצון הציבור מחזיקים את המצב בסטטוס קוו שממשיך את הלחימה והורג עוד ועוד אזרחים. הרי איך אחרת משהוא יכול להסביר את כמויות הנשק שמגיעות כל שנה לצבא ההגנה שלנו ? ביליוני דולרים מוענקים לישראל כל שנה כתקציב לרכישת נשק, רשימת קניות פתוחה לחמש צבא, ונגד מי ? איך אחרת תסבירו את ההמנעות של משרד הבטחון למגן את שדרות, להתקין מערכת יירוט טילים, ולהביא להקלה על התושבים ? התשובה טמונה בהלך הרוח, לדעתי, הלך רוח שבלעדי אויב מוחשי לא תוכל להתקיים. הלך רוח שאולי היה לו קיום ממשי כשארץ ישראל לא היתה הכלבלב של האמריקאים, ואולי היתה פה סכנה מוחשית מהמדינות השכנות, כיום היכן הסכנה? ברקע היומי שלנו כבר כמה חודשים המהלך הצבאי בעזה, הסכנה באיראן, סוריה, ועל כולם צל אחד גדול. צל של חוסר סיכוי, וההמון ימשיך לצטט את המישפטים הברורים מאילהם "אין עם מי לדבר", "בהיעדר צד ממשי לדיאלוג" וכדומה. האצבע המאשימה מופנית לעם השוכן לעבר לגדר שבנינו (תדרוך לאנשים על הראש, תסגור אותם בגדר, תהרוג בבניהם ואז תאשים אותם כשמישהוא בהם מנסה להרים יד לוחמת), אבסורד ? מציאות יום יומית. אישית נמאס לי, אנחנו חיים תחת שלטון קפיטליסטי, מושחט, שמניע אותו לא הרצון להגן על האזרחים או להגיע לימים של שלום בסיכסוך הארוך הזה. מניעי השלטון הם אחרים, ואני לא מתיימר להבין אותם, אבל די ברור לי כרגע שעד שאנחנו, האזרחים היהודים, בעלי היכולת, לא נתעשט ונתחיל להפעיל לחץ ימשיכו בנינו לההרג תחת שירות בצהל, על אדמה לא שלנו, על סכסוך שהיה צריך להיגמר מזמן, ושיכול עדיין להסתיים אם הממשלה שמחזיקה את האצבע על ההדק תחליט שהיא מפסיקה את דרכיה. הסיכוי שזה יקרה בקרוב ? אולי קלוש, אבל זה תלוי בנו. אחינו היקרים, אני מתבייש במעשי הממשלה שעומדת בראש המדינה שאותה אני אוהב. הגיע הזמן לחשבון נפש פנימי. תודה וערב טוב ולסיום שירה נעימה http://www.youtube.com/watch?v=tcyVDxPr-pU
חברים וחברות, ישראלים ופלסטינאים, יהודים, נוצרים וערבים, אני חושב שלאחרונה הבנתי משהוא, והרגשתי צורך לכתוב אותו איפהשהוא, והגעתי לפורום הזה. מקריאה קצרה יש פה חתך מעניין של האוכלוסיה, על הטוב והרע. אז ככה, אני ישראלי, וכל חיי פה אני רק שומע על ביטחון, אויבים וטרור, טרוריסטים, וחמושים, לוחמים אמיצים, צבא ההגנה לישראל ועוד ועוד. הפיגוע ביום שישי האחרון הביא בעוצמה מחודשת את השפה הזאת לעיתונות. אני מתחיל להבין שלנו, כיהודים ישראלים, אין אויב אמיתי בפלסטינאים. האנשים אותם אנחנו מחזיקים בשלטון צבאי כבר 40 שנה הם לא האויב שלנו. כאזרחי ארץ ישראל, האויב האמיתי הם המושכים בחוטים, קובעי ההחלטות שנגד רצון הציבור מחזיקים את המצב בסטטוס קוו שממשיך את הלחימה והורג עוד ועוד אזרחים. הרי איך אחרת משהוא יכול להסביר את כמויות הנשק שמגיעות כל שנה לצבא ההגנה שלנו ? ביליוני דולרים מוענקים לישראל כל שנה כתקציב לרכישת נשק, רשימת קניות פתוחה לחמש צבא, ונגד מי ? איך אחרת תסבירו את ההמנעות של משרד הבטחון למגן את שדרות, להתקין מערכת יירוט טילים, ולהביא להקלה על התושבים ? התשובה טמונה בהלך הרוח, לדעתי, הלך רוח שבלעדי אויב מוחשי לא תוכל להתקיים. הלך רוח שאולי היה לו קיום ממשי כשארץ ישראל לא היתה הכלבלב של האמריקאים, ואולי היתה פה סכנה מוחשית מהמדינות השכנות, כיום היכן הסכנה? ברקע היומי שלנו כבר כמה חודשים המהלך הצבאי בעזה, הסכנה באיראן, סוריה, ועל כולם צל אחד גדול. צל של חוסר סיכוי, וההמון ימשיך לצטט את המישפטים הברורים מאילהם "אין עם מי לדבר", "בהיעדר צד ממשי לדיאלוג" וכדומה. האצבע המאשימה מופנית לעם השוכן לעבר לגדר שבנינו (תדרוך לאנשים על הראש, תסגור אותם בגדר, תהרוג בבניהם ואז תאשים אותם כשמישהוא בהם מנסה להרים יד לוחמת), אבסורד ? מציאות יום יומית. אישית נמאס לי, אנחנו חיים תחת שלטון קפיטליסטי, מושחט, שמניע אותו לא הרצון להגן על האזרחים או להגיע לימים של שלום בסיכסוך הארוך הזה. מניעי השלטון הם אחרים, ואני לא מתיימר להבין אותם, אבל די ברור לי כרגע שעד שאנחנו, האזרחים היהודים, בעלי היכולת, לא נתעשט ונתחיל להפעיל לחץ ימשיכו בנינו לההרג תחת שירות בצהל, על אדמה לא שלנו, על סכסוך שהיה צריך להיגמר מזמן, ושיכול עדיין להסתיים אם הממשלה שמחזיקה את האצבע על ההדק תחליט שהיא מפסיקה את דרכיה. הסיכוי שזה יקרה בקרוב ? אולי קלוש, אבל זה תלוי בנו. אחינו היקרים, אני מתבייש במעשי הממשלה שעומדת בראש המדינה שאותה אני אוהב. הגיע הזמן לחשבון נפש פנימי. תודה וערב טוב ולסיום שירה נעימה http://www.youtube.com/watch?v=tcyVDxPr-pU