שלום לכולם
אני חייל בחיל האויר כבר חודשיים וחצי , אחרי טירונות קשה בגלל קשיים נפשיים הוצבתי בקורס בבסיס סגור וקצת רחוק מהבית . יש לי קשיי הסתגלות וקה''ס 41 (אין לי ממש מושג מה זה אומר) . הבעיה היא שאני בדיכאון ממש גדול מאז שהתגייסתי , אני לא מסוגל להיות רחוק מהבית ולא להיות כל יום בבית ולראות את המשפחה שלי , אני מרגיש אבוד כמו פאזל שהחלקים שלו התפזרו בכל מקום אני פשוט עושה מה שאומרים והולך לאן שאומרים כמו כבשה ואני לא מסוגל יותר ! אני כל הזמן סופר את השניות והדקות מתי הולכים הביתה וכשהולכים סוף סוף אני גם בבית בדיכאון ולא נהנה כי אני כל הזמן חושב על זה שהינה כבר תכף חוזרים לשם . בנוסף אני גם הומו והעניין לא מקל כמובן , אני לא מצליח להתחבר עם אנשים (זה היה ככה מאז ומתמיד) ואף אחד לא יודע עליי שם חוץ מהמפקדים שנתנו לי אישור להתקלח אחרי כיבוי אורות מה שלא ממש קורה כי כולם הולכים להתקלח אחרי כיבוי אורות ולא מקשיבים להוראות של ללכת לישון בכיבוי אורות ואין אופציה להתקלח בזמן אחר כך שאני נתקע . אני לא ישן כמעט שם אני מתעורר כל רגע , יש לי נשירה בשיער, חוסר תאבון (רזיתי לפחות 8 קילו וכל הסקיני ג'ינס שלי כבר לא סקיני בכלל) , אני כל הזמן חושד בדברים ולא בוטח באנשים , אני לא מתקלח שם בכלל ולא הולך כמעט לשירותים אני מרגיש שמסתכלים עליי ובוחנים אותי כל הזמן , אני מרגיש שם ממש ממש רע כל הזמן מתקשר להורים כל הזמן , כל הזמן פוחד כל הזמן חושש משטויות ! אם סוגרים את הדלת בכיתה זה מלחיץ אותי , כל דבר קטן מרתיע אותי כל שינוי קטן מלחיץ אותי ואני מרגיש שאני לא יכול יותר ! . יש לי גם כמו טראומות כאלה בגלל שהייתי לפני חצי שנה בטיסה ומהטוס כמעט התרסק וגם הייתי בפיגוע התאבדות . בטירונות הייתי בנוהל התאבדות מרוב שהיה לי קשה ,שואלים תמיד אם התכוונתי לעשות משהו לעצמי , אני מניח שלא אבל כל המחשבות והרגשות הרעים האלה נאגרים בתוכי ואני מרגיש שמתישהו זה יתפוצץ ושאני לא אוכל יותר ! בצו הראשון לפני הגיוס הייתי אצל קב''ן והוא רצה לא לגייס אותי ואמר שיהיה לי ממש קשה אבל אני התעקשתי על להתגייס ולכן הוא רק נתן לי קה''ס 41 . מאז ביקרתי במהלך הגיוס עוד פעמיים אצל קבנ''ים אחד בטירונות ועוד אחד בבסיס הנוכחי שדיי התעלם מהדברים שלי , לא נתן לי לסיים אותם וטען שהזמן שלנו נגמר וכל שעליי לעשות הוא להתגבר . יש לי חוץ מהקה''ס 41 דבר שנקרא "יציאות גמישות" שזה משהו כמו 3 אפטרים בשבוע ובתום סיום הקורס אשובץ בבסיס שקרוב אל ביתי , אבל אני לא מסופק בכלל מהעניין ! אני אמור לראות שוב קפ''ס (קב''ן של חיל האוויר) ואני מקווה שהפעם יעזור לי הבעיה היא שאני מרגיש שבדיבור ובכלל אני לא מצליח לבטא את עצמי נכון ולפעמים יוצא לי מהפה משהו שלא התכונתי שישמע ככה . אני חייב שיעזרו לי ושיתנו לי יומיות קל''ב שבסוף כל יום אני אחזור למקום שלי שאוכל לאסוף את עצמי מחדש , לצבור כוחות להיזכר מי אני ומה אני ואז לחזור ליום המחרת כי אחרת אני לא חושב שאהיה מסוגל להמשיך ככה . אני מרגיש שאף אחד לא מקשיב לי ולא באמת מבין אותי וכל הזמן מנסים לסבן אותי אם "יהיה בסדר" ו-"אל תדאג" וזה ממש לא עוזר . בנוסף אני חושב שבגלל שהייתי כבר פעמיים אצל קבנ''ים שלא הקשיבו לי אולי הם כתבו שם איזה משהו רע לגביי ואני לא יודע מה לעשות כדי לתקן את זה ואיך להישמע הכי אמין , הכי אמיתי והכי חשוב איך לבטא את כל המועקה העצומה הזו כמו שצריך . תודה ..
אני חייל בחיל האויר כבר חודשיים וחצי , אחרי טירונות קשה בגלל קשיים נפשיים הוצבתי בקורס בבסיס סגור וקצת רחוק מהבית . יש לי קשיי הסתגלות וקה''ס 41 (אין לי ממש מושג מה זה אומר) . הבעיה היא שאני בדיכאון ממש גדול מאז שהתגייסתי , אני לא מסוגל להיות רחוק מהבית ולא להיות כל יום בבית ולראות את המשפחה שלי , אני מרגיש אבוד כמו פאזל שהחלקים שלו התפזרו בכל מקום אני פשוט עושה מה שאומרים והולך לאן שאומרים כמו כבשה ואני לא מסוגל יותר ! אני כל הזמן סופר את השניות והדקות מתי הולכים הביתה וכשהולכים סוף סוף אני גם בבית בדיכאון ולא נהנה כי אני כל הזמן חושב על זה שהינה כבר תכף חוזרים לשם . בנוסף אני גם הומו והעניין לא מקל כמובן , אני לא מצליח להתחבר עם אנשים (זה היה ככה מאז ומתמיד) ואף אחד לא יודע עליי שם חוץ מהמפקדים שנתנו לי אישור להתקלח אחרי כיבוי אורות מה שלא ממש קורה כי כולם הולכים להתקלח אחרי כיבוי אורות ולא מקשיבים להוראות של ללכת לישון בכיבוי אורות ואין אופציה להתקלח בזמן אחר כך שאני נתקע . אני לא ישן כמעט שם אני מתעורר כל רגע , יש לי נשירה בשיער, חוסר תאבון (רזיתי לפחות 8 קילו וכל הסקיני ג'ינס שלי כבר לא סקיני בכלל) , אני כל הזמן חושד בדברים ולא בוטח באנשים , אני לא מתקלח שם בכלל ולא הולך כמעט לשירותים אני מרגיש שמסתכלים עליי ובוחנים אותי כל הזמן , אני מרגיש שם ממש ממש רע כל הזמן מתקשר להורים כל הזמן , כל הזמן פוחד כל הזמן חושש משטויות ! אם סוגרים את הדלת בכיתה זה מלחיץ אותי , כל דבר קטן מרתיע אותי כל שינוי קטן מלחיץ אותי ואני מרגיש שאני לא יכול יותר ! . יש לי גם כמו טראומות כאלה בגלל שהייתי לפני חצי שנה בטיסה ומהטוס כמעט התרסק וגם הייתי בפיגוע התאבדות . בטירונות הייתי בנוהל התאבדות מרוב שהיה לי קשה ,שואלים תמיד אם התכוונתי לעשות משהו לעצמי , אני מניח שלא אבל כל המחשבות והרגשות הרעים האלה נאגרים בתוכי ואני מרגיש שמתישהו זה יתפוצץ ושאני לא אוכל יותר ! בצו הראשון לפני הגיוס הייתי אצל קב''ן והוא רצה לא לגייס אותי ואמר שיהיה לי ממש קשה אבל אני התעקשתי על להתגייס ולכן הוא רק נתן לי קה''ס 41 . מאז ביקרתי במהלך הגיוס עוד פעמיים אצל קבנ''ים אחד בטירונות ועוד אחד בבסיס הנוכחי שדיי התעלם מהדברים שלי , לא נתן לי לסיים אותם וטען שהזמן שלנו נגמר וכל שעליי לעשות הוא להתגבר . יש לי חוץ מהקה''ס 41 דבר שנקרא "יציאות גמישות" שזה משהו כמו 3 אפטרים בשבוע ובתום סיום הקורס אשובץ בבסיס שקרוב אל ביתי , אבל אני לא מסופק בכלל מהעניין ! אני אמור לראות שוב קפ''ס (קב''ן של חיל האוויר) ואני מקווה שהפעם יעזור לי הבעיה היא שאני מרגיש שבדיבור ובכלל אני לא מצליח לבטא את עצמי נכון ולפעמים יוצא לי מהפה משהו שלא התכונתי שישמע ככה . אני חייב שיעזרו לי ושיתנו לי יומיות קל''ב שבסוף כל יום אני אחזור למקום שלי שאוכל לאסוף את עצמי מחדש , לצבור כוחות להיזכר מי אני ומה אני ואז לחזור ליום המחרת כי אחרת אני לא חושב שאהיה מסוגל להמשיך ככה . אני מרגיש שאף אחד לא מקשיב לי ולא באמת מבין אותי וכל הזמן מנסים לסבן אותי אם "יהיה בסדר" ו-"אל תדאג" וזה ממש לא עוזר . בנוסף אני חושב שבגלל שהייתי כבר פעמיים אצל קבנ''ים שלא הקשיבו לי אולי הם כתבו שם איזה משהו רע לגביי ואני לא יודע מה לעשות כדי לתקן את זה ואיך להישמע הכי אמין , הכי אמיתי והכי חשוב איך לבטא את כל המועקה העצומה הזו כמו שצריך . תודה ..