שלום לכולם

[פוריה3]

שלום לכולם

אני קוראת את מה שאתם כותבות כאן ואני כל כך מבינה מניסיון אתכן,התחושות שלנו ממש דומות והגעגועים לילדים היקרים שלנו שנקטפו מאיתנו,רק תדעו לכן שהפורום הזה ממש עוזר לי ,ונותן לי כח להמשיך ,ואז אני לצערי רואה שייש עוד אימהות כמוני שקרה להם אסון גדול כמוני ומנסות בכל הכח להמשיך את החיים,לצערי ומניסיוני המר והעצוב ביותר בעולם,אני יודעת בתוך תוכי שאנחנו פשוט מציגות ומראות לכולם שהכל בסדר כדי שלא יבלבלו לנו במח ,אבל בתוך הלב אנחנו שבורות לרסיסיים ומתגעגעות בטירוף לגוזלים שלנו, אז הלוואי שנמשיך להיות חזקות ושהכאב הבלתי נסבל בנשמה שלנו יחלוף מתישהוא

 

[גל213]

שלום

קראתי את מה שכתבת ,התחושות שלו דומות ההתמודדות עם אובדן ילד מאוד קשה,אני מנסה לחייך ולשחק עם הבן השני אבל בפנים אני קרועה. ההפרש בגיל בינהם היה שנה וחצי אני מנסה למלא את מקומו של אחיו .הוא איבד אח קרוב אני לא רוצה שיאבד גם אמא. גם כך הוא מקבל אמא שונה ממה שהוא הכיר.פעם יאיר לפיד כתב וזה נכון,החיים הקודמים הסתיימו עכשיו צריך ללמוד לחיות מחדש עם השכול.

 

[פוריה3]

צודקת

ברור שבתוך תוכי אני מרגישה שהחיים חייבים להמשיך ליאם שלי היה בן 3 כשנפטר ב(8.10.08-ערב יום כיפור)התחושה והרצון באמת להמשיך את החיים כי יש את אוראל בן 6,אבל זה קרה לפני 4 חודשים ואני חושבת שכל אחד מתמודד בקצב שלו,ברור שלעולם המצב לא יחזור לקדמותו בלי ליאם שלי,אבל אני באמת משתדלת להיות האמא הכי טובה לאוראל שלי, פשוט כנראה אני רואה את החיים אחרת ,בלי אופטימיות ,בלי להאמין שיהיה טוב ,פשוט לזרום ולתת להחיים להמשיך עד..

 

[דליה ח]

../images/Emo24.gif

 

[שלומית 0710]

ממרום 14 שנות שכול,

בהתחלה זו אכן הצגה לכולם בכדי לנפנף אותם מעלינו. עם הזמן, לומדים לחיות. לחיות אחרת. בפאזה אחרת. אבל לחיות. אנחנו, אחרי האובדן של בתנו היינו כמעט 3 שנים ללא ילדים בבית. אין ספק שהולדת הנסיכה תרמה רבות לחזרתנו המשמעותית יותר לחיים עם פחות הצגות. יכולה לאמר שהיום אני כמעט ולא מציגה. כי אני חיה את החיים. האחרים. ישנם ימים ששואבים למטה. הכמיהה לחבק את גלי שלנו, לנשק, להריח לפעמים כה עזה וזה כל כך כל כך מכאיב. אבל היום, זו כבר לא הצגה.

 

[פוריה3]

מבינה

בת כמה הייתה גלי?