שלום לכולם
שלום רב לכולכם. שמי ענבל ואני בת 26. אני משתתפת פאסיבית בפורום זה כבר הרבה מאוד זמן. רציתי לומר לכולכן שמצאתי במקום זה הרבה אהבה, הבנה, כבוד וחמלה אחד כלפי השני/ה, ולא פעם שאבתי כוחות מחודשים מתשובותיכם הכנות. הסיפור שלי הוא באמת מזערי לעומת הסיפורים הקשים ששמעתי כאן. אנחנו נשואים כבר שנתיים וחצי. אני לקחתי גלולות במשך 8 שנים ברציפות,וברגע שידענו כי אנו רוצים להיכנס להריון הפסקתי לקחתם. עברו חודשיים וחצי ולא קיבלתי (כמובן שבחודשיים האלה קניתי הרבה בדיקות הריון....וכלום). הלכתי לרופא והוא שאל אותי אם אני בהריון, וטענתי שלא, על סמך הבדיקה. הוא נתן לי ארוגסט וטען שכשאני אסיים אותו אני אמורה לקבל. מה שכמובן לא קרה. אמר לי חכי שבוע, שבוע וחצי ועדיין לא קיבלתי. וראה איזה פלא: מסתבר שביום שהוא נתן לי את הארוגסט הייתי כבר בהריון!!! לא היה קץ לשמחתי(לאחר שוידאתי מליון פעם שלקיחת הארוגסט לא תפגע בהריון). בשבוע השישי אפילו שמענו את הדופק. אתן לא יכולות (או שכן) לתאר לעצמכן את עוגמת הנפש וההלם מכך שאין לתינוק דופק. זה שבר את ליבי. כבר התחלנו לתכנן כ"כ הרבה צעדים קדימה ונשארנו עם חור אחד גדול בלב.אני בן אדם מאוד רציונלי, והבנתי שכנראה משהו השתבש והגוף דחה את ההריון,אבל פתאום בלילה הייתי מתעוררת מזיעה ובוכה כמו ילדה קטנה. הרגש פשוט עלה על כל ההגיון והמם אותי.(אתם חושבים שאולי הארגסט גרם להפלה?!) לא מספיק עברנו הפלה, בימים שהייתי בבית גילינו שלבעלי היקר יש טיי-זקס... תארו לכם את המצב הנפשי בו נמצאתי: התחלתי לדמות את הגרוע מכל: שלא נוכל להביא ילדים, שנתחיל לאמץ, ואל תשאלו. לאחר שבועיים שנראו נצח התברר שלי אין והכל בסדר. הסיוט לא נגמר כאן! הרופא טען -אחרי ההפלה תוך 6 שבועות תקבלי!! נו, בטח. 3 חודשים הוא משך אותי באמירה, שאין מה להילחץ והכל יבוא על מקומו. אבל אני בינתיים לא מקבלת. כמה כסף שאני הוצאתי על בדיקות הריון. והאכזבה- כל פעם מחדש. בנוסף, כל השינויים ההורמונליים, הפצעים בפנים שמעולם לא היו לי, עכשיו כ"כ מגרדים, כאבי בטן, עייפות. לבסוף הוא הסכים לתת לי פרוגיליוטון וסוף סוף הגיעה הישועה. אחרי 28 ימים קיבלתי מחזור!!! איזה כיף, איזו הקלה! עכשיו אנחנו רוצים להתחיל מחדש. את הדירבון לכתוב קיבלתי משאלתה של הדס לגבי המחזור, ומתשובותיהן של תמי ושל יעל של אודי. כמוכן, גם אני התחלתי לחשוב שהכל כבר "נדפק" אצלי במערכות, ואתן מהוות בשבילי מקור עדוד. תמי, האם נכנסת להריון בחודש בו לקחת כדורים להסדרת מחזור? איך את מרגישה עכשיו עם ההריון, את לא פחדת מכל דבר, מכל בדיקה? אני מרגישה שכבר ייגעתי אתכן/ם. אני לא מבינה מה קרה לי, כאילו הברז שהיה סגור חזק והרמטי במשך 8 חודשים נפתח לרווחה... שוב, סליחה על הנאום הארוך ותודה על הקשבתכם. ענבל
שלום רב לכולכם. שמי ענבל ואני בת 26. אני משתתפת פאסיבית בפורום זה כבר הרבה מאוד זמן. רציתי לומר לכולכן שמצאתי במקום זה הרבה אהבה, הבנה, כבוד וחמלה אחד כלפי השני/ה, ולא פעם שאבתי כוחות מחודשים מתשובותיכם הכנות. הסיפור שלי הוא באמת מזערי לעומת הסיפורים הקשים ששמעתי כאן. אנחנו נשואים כבר שנתיים וחצי. אני לקחתי גלולות במשך 8 שנים ברציפות,וברגע שידענו כי אנו רוצים להיכנס להריון הפסקתי לקחתם. עברו חודשיים וחצי ולא קיבלתי (כמובן שבחודשיים האלה קניתי הרבה בדיקות הריון....וכלום). הלכתי לרופא והוא שאל אותי אם אני בהריון, וטענתי שלא, על סמך הבדיקה. הוא נתן לי ארוגסט וטען שכשאני אסיים אותו אני אמורה לקבל. מה שכמובן לא קרה. אמר לי חכי שבוע, שבוע וחצי ועדיין לא קיבלתי. וראה איזה פלא: מסתבר שביום שהוא נתן לי את הארוגסט הייתי כבר בהריון!!! לא היה קץ לשמחתי(לאחר שוידאתי מליון פעם שלקיחת הארוגסט לא תפגע בהריון). בשבוע השישי אפילו שמענו את הדופק. אתן לא יכולות (או שכן) לתאר לעצמכן את עוגמת הנפש וההלם מכך שאין לתינוק דופק. זה שבר את ליבי. כבר התחלנו לתכנן כ"כ הרבה צעדים קדימה ונשארנו עם חור אחד גדול בלב.אני בן אדם מאוד רציונלי, והבנתי שכנראה משהו השתבש והגוף דחה את ההריון,אבל פתאום בלילה הייתי מתעוררת מזיעה ובוכה כמו ילדה קטנה. הרגש פשוט עלה על כל ההגיון והמם אותי.(אתם חושבים שאולי הארגסט גרם להפלה?!) לא מספיק עברנו הפלה, בימים שהייתי בבית גילינו שלבעלי היקר יש טיי-זקס... תארו לכם את המצב הנפשי בו נמצאתי: התחלתי לדמות את הגרוע מכל: שלא נוכל להביא ילדים, שנתחיל לאמץ, ואל תשאלו. לאחר שבועיים שנראו נצח התברר שלי אין והכל בסדר. הסיוט לא נגמר כאן! הרופא טען -אחרי ההפלה תוך 6 שבועות תקבלי!! נו, בטח. 3 חודשים הוא משך אותי באמירה, שאין מה להילחץ והכל יבוא על מקומו. אבל אני בינתיים לא מקבלת. כמה כסף שאני הוצאתי על בדיקות הריון. והאכזבה- כל פעם מחדש. בנוסף, כל השינויים ההורמונליים, הפצעים בפנים שמעולם לא היו לי, עכשיו כ"כ מגרדים, כאבי בטן, עייפות. לבסוף הוא הסכים לתת לי פרוגיליוטון וסוף סוף הגיעה הישועה. אחרי 28 ימים קיבלתי מחזור!!! איזה כיף, איזו הקלה! עכשיו אנחנו רוצים להתחיל מחדש. את הדירבון לכתוב קיבלתי משאלתה של הדס לגבי המחזור, ומתשובותיהן של תמי ושל יעל של אודי. כמוכן, גם אני התחלתי לחשוב שהכל כבר "נדפק" אצלי במערכות, ואתן מהוות בשבילי מקור עדוד. תמי, האם נכנסת להריון בחודש בו לקחת כדורים להסדרת מחזור? איך את מרגישה עכשיו עם ההריון, את לא פחדת מכל דבר, מכל בדיקה? אני מרגישה שכבר ייגעתי אתכן/ם. אני לא מבינה מה קרה לי, כאילו הברז שהיה סגור חזק והרמטי במשך 8 חודשים נפתח לרווחה... שוב, סליחה על הנאום הארוך ותודה על הקשבתכם. ענבל
