שלום לכולם
אני חדשה בפורום. בני גיל נפטר לפני חודשיים וחצי. גיל היה חולה בתסמונת נדירה, שלא אובחנה. למרות כל התרופות ומעקבים אצל הרופאים, הוא היה ילד שמח מאד, הוא גדל כילד רגיל לכל דבר, עד יום א' 14.12 שהוא קרס במהלך שיעור ספורט בבית ספר, ולאחר כמעט יומיים של תקווה לבו הילד שלי לא החזיק מעמד ולפנות בקר 16.12 הוא פשוט הלך. יש לנו עוד ילדה בת 6, שגם היא חולה באותה מחלה, גם היא לוקחת תרופות, הרופאים כולם בהלם עושים ברור מקיף ולא מצליחים להבין מה הסיבה למחלה ולמה פתאום האסון הזה קרה. אני בוכה כל הזמן, לפעמים אני נרדמת ויש לי הרגשה כאילו הכל בסדר, ואז אני מתעוררת בבהלה שלא, הילד שלי לא כאן יותר. ילד חכם, יפה, טוב לב. היה לי קשר מאד מיוחד עם גיל, כולם אמרו שלא חתכו לנו חבל הטבור. כאילו הוציאו לי את הלב, יש לי חלל עצום בפנים, לא מסוגלת לחיות עם החדר הריק הזה, אפילו המחשב שלו כבר 4 פעמים הפסיק לעבוד, הוא פשוט לא רוצה לעבוד בלעדיו. אין בי כעס, יש לי רק כאב עצום, שהופך לכאב פיזי. בעלי שותק, מנחם אותי, מנסה לעזור לי בכל דבר. אנו חושבים על אימוץ בארץ או בחו"ל. נכון, קרה לנו אסון - איבנו ילד,אבל אני בטוחה שיש ילדים שגם להם קרה אסון - אין להם אימא ואבא, ואולי נוכל להשלים את החסר של כל אחד, גם של הילדה הקטנה שלי, שעוברת רגעים קשים מאד, מבלי לדעת להסביר כמו שצריך מה קורה לה.התהליך של אימוץ בטח יקח המון זמן, וזה הזמן שאחנו צריכים כדי לנסות וללמוד לחיות מחדש במצב החדש, חיים חדשים, שלעולם לא יחזרו להיות כמו שהם היו פעם...ילד יקר שלי, אני תמיד אוהב אותך! בעוד חודש היית צריך להיות בן 8, לא מאמינה, שזה היום הולדת הכי עצוב שחוויתי פעם...
אני חדשה בפורום. בני גיל נפטר לפני חודשיים וחצי. גיל היה חולה בתסמונת נדירה, שלא אובחנה. למרות כל התרופות ומעקבים אצל הרופאים, הוא היה ילד שמח מאד, הוא גדל כילד רגיל לכל דבר, עד יום א' 14.12 שהוא קרס במהלך שיעור ספורט בבית ספר, ולאחר כמעט יומיים של תקווה לבו הילד שלי לא החזיק מעמד ולפנות בקר 16.12 הוא פשוט הלך. יש לנו עוד ילדה בת 6, שגם היא חולה באותה מחלה, גם היא לוקחת תרופות, הרופאים כולם בהלם עושים ברור מקיף ולא מצליחים להבין מה הסיבה למחלה ולמה פתאום האסון הזה קרה. אני בוכה כל הזמן, לפעמים אני נרדמת ויש לי הרגשה כאילו הכל בסדר, ואז אני מתעוררת בבהלה שלא, הילד שלי לא כאן יותר. ילד חכם, יפה, טוב לב. היה לי קשר מאד מיוחד עם גיל, כולם אמרו שלא חתכו לנו חבל הטבור. כאילו הוציאו לי את הלב, יש לי חלל עצום בפנים, לא מסוגלת לחיות עם החדר הריק הזה, אפילו המחשב שלו כבר 4 פעמים הפסיק לעבוד, הוא פשוט לא רוצה לעבוד בלעדיו. אין בי כעס, יש לי רק כאב עצום, שהופך לכאב פיזי. בעלי שותק, מנחם אותי, מנסה לעזור לי בכל דבר. אנו חושבים על אימוץ בארץ או בחו"ל. נכון, קרה לנו אסון - איבנו ילד,אבל אני בטוחה שיש ילדים שגם להם קרה אסון - אין להם אימא ואבא, ואולי נוכל להשלים את החסר של כל אחד, גם של הילדה הקטנה שלי, שעוברת רגעים קשים מאד, מבלי לדעת להסביר כמו שצריך מה קורה לה.התהליך של אימוץ בטח יקח המון זמן, וזה הזמן שאחנו צריכים כדי לנסות וללמוד לחיות מחדש במצב החדש, חיים חדשים, שלעולם לא יחזרו להיות כמו שהם היו פעם...ילד יקר שלי, אני תמיד אוהב אותך! בעוד חודש היית צריך להיות בן 8, לא מאמינה, שזה היום הולדת הכי עצוב שחוויתי פעם...
