נורא עצוב לי לקרוא מה שכתוב כאן כאילו עלי לא עבר משהו דומה. אני קוראת כאילו לי לא קרה אסון נורא. בזמן האחרון נראה לי שכל כך כואב לי שאני לא חושבת על זה ומכניסה את עצמי לפרוייקטים חדשים שיהיה לי על מה לחשוב. לא מסוגלת קשה מדי. אני באמת לא יודעת היכן האלוהים. מיכל
יש ימים שאנחנו הופכים לרובוטים, זה מנגנון הגנה כדי שנוכל לתפקד. בכל זאת יש לנו אחריות כלפי המשפחות שלנו. את לא יודעת איפה אלוהים? כתבתי למעלה, פשוט אין לך מה לחפש. תחזיקי מעמד. אילנה אמא של רונן
