שלום לכולם
מזמן לא כתבתי אך אני קורא כל הזמן ומזדהה עם כל מה שאתם חושבים. ישנם מצבים אבסורדים שבהם אנו נתקלים ואותם ציינו מספר כותבים כמו אריאן ושרון אשר עוברים גם עלי וקשה מאוד איתם. אנשים פוגשים אותי גם חברים קרובים ואף משפחה וכששואלים מה נשמע הם מצפים שאומר שהכל בסדר. אני עונה הכל בסדר לאנשים שלא קרובים אלי אך לאנשים קרובים אני עונה שיש ימים גרועים ויש ימים גרועים יותר ואני מרגיש כי בתשובה זו אני כאילו פוגע בהם. יש מקרים שאפילו עונים לי דיי ,כאילו צא מזה כבר ואיך אני מסוגל לצאת כבר מתחושות קשות של אובדן ילדה יקרה ואהובה. לא אצא מזה לעולם. אני מנסה לצוף על פני המים וללמוד איכשהו איך לחיות עם המצב שנפל עלינו אך לעולם לא אצא מזה. אני יודע שעלי ללבוש מסיכה אך קשה לי במיוחד עם קרובים לשקר ולהגיד שהכל בסדר ( כאילו שאני צריך לרצות אותם!!!!- הרי הנפגע העיקרי ממצב זה הוא אני ועלי להתמודד עם החיים הקשים שנפלו עלי ועל אשתי) אך לא נעים לי לשקר ורואים זאת על הפנים שלי ומצב הרוח שלי. לאחרונה היו במשפחתי מס' ארועי שמחה ויש עוד בחודשיים הקרובים. מצפים מאיתנו שנבוא אך אין לי כל חשק לבוא ואוי ואבוי לי עם לא נגיע כי זה מעליב. דודה אף אמרה לי תגיעו תשתתפו בשמחת אחרים ותשמחו אותם בזה שתכבדו אותם בנוחכותכם. מצד אחד עלי להגיע כי אם לא אגיע אז יעלבו. מצד שני אם אתה מגיע תהיה שמח ולא עצוב כי יש שמחה לאחרים ורוצים שתשמח אך איני יכול לשמוח. בקיצור תגיע כי אין לך ברירה ותשמח בכח כי גם אין לך ברירה . וההבנה של כולם בשיאה- הלו מישהו שומע איבדתי את היקר לי מכל- הילדה שהייתי מוכן להחליף את סיבלה ומצבה בשנייה ללא היסוס ועלי לשמוח???? בקיצור כולנו הפכנו לשחקנים בתיאטרון אבסורדי וההתמודדות הינה ברמה יום יומית. יעלי יקרה שלי - לך אני כותב ויודע אני כי את רואה שומעת ויודעת שאבא אוהב אותך הכי בעולם. את נצורה בלבי ובנשמתי לכל מקום בו אלך ובכל דבר אשר אעשה . לך נתון לבי ואת חלק בלתי נפרד מרוח חיי ונשמתי.
מזמן לא כתבתי אך אני קורא כל הזמן ומזדהה עם כל מה שאתם חושבים. ישנם מצבים אבסורדים שבהם אנו נתקלים ואותם ציינו מספר כותבים כמו אריאן ושרון אשר עוברים גם עלי וקשה מאוד איתם. אנשים פוגשים אותי גם חברים קרובים ואף משפחה וכששואלים מה נשמע הם מצפים שאומר שהכל בסדר. אני עונה הכל בסדר לאנשים שלא קרובים אלי אך לאנשים קרובים אני עונה שיש ימים גרועים ויש ימים גרועים יותר ואני מרגיש כי בתשובה זו אני כאילו פוגע בהם. יש מקרים שאפילו עונים לי דיי ,כאילו צא מזה כבר ואיך אני מסוגל לצאת כבר מתחושות קשות של אובדן ילדה יקרה ואהובה. לא אצא מזה לעולם. אני מנסה לצוף על פני המים וללמוד איכשהו איך לחיות עם המצב שנפל עלינו אך לעולם לא אצא מזה. אני יודע שעלי ללבוש מסיכה אך קשה לי במיוחד עם קרובים לשקר ולהגיד שהכל בסדר ( כאילו שאני צריך לרצות אותם!!!!- הרי הנפגע העיקרי ממצב זה הוא אני ועלי להתמודד עם החיים הקשים שנפלו עלי ועל אשתי) אך לא נעים לי לשקר ורואים זאת על הפנים שלי ומצב הרוח שלי. לאחרונה היו במשפחתי מס' ארועי שמחה ויש עוד בחודשיים הקרובים. מצפים מאיתנו שנבוא אך אין לי כל חשק לבוא ואוי ואבוי לי עם לא נגיע כי זה מעליב. דודה אף אמרה לי תגיעו תשתתפו בשמחת אחרים ותשמחו אותם בזה שתכבדו אותם בנוחכותכם. מצד אחד עלי להגיע כי אם לא אגיע אז יעלבו. מצד שני אם אתה מגיע תהיה שמח ולא עצוב כי יש שמחה לאחרים ורוצים שתשמח אך איני יכול לשמוח. בקיצור תגיע כי אין לך ברירה ותשמח בכח כי גם אין לך ברירה . וההבנה של כולם בשיאה- הלו מישהו שומע איבדתי את היקר לי מכל- הילדה שהייתי מוכן להחליף את סיבלה ומצבה בשנייה ללא היסוס ועלי לשמוח???? בקיצור כולנו הפכנו לשחקנים בתיאטרון אבסורדי וההתמודדות הינה ברמה יום יומית. יעלי יקרה שלי - לך אני כותב ויודע אני כי את רואה שומעת ויודעת שאבא אוהב אותך הכי בעולם. את נצורה בלבי ובנשמתי לכל מקום בו אלך ובכל דבר אשר אעשה . לך נתון לבי ואת חלק בלתי נפרד מרוח חיי ונשמתי.
