sapironet22
New member
שלום לכולם.
אני רוצה טיפה רגע לדבר על מראה חיצוני. כמו לכולנו, יש ימיםשמרגישים יותר טוב עם ע צמך ויש פחות. נמאס לי שיש ימים שאני ניראת טוב ויש ימים שממש לא. נמאס לי להתעסק בזה. וכל פעם כשאני לא ניראת טוב, אנשים אחרים גם רואים את זה . וזה לא בראש . אמרו לי . וכשאני משדרת שכן,אז כן. נמאס לי להשקיע אנרגיות בלחשוב שאני ניראת טוב. בא לי פשוט להיראות טוב, לדעת בכל כולי שאני יפה וזהו. לא להשקיע בזה אנרגיות ומאמץ. אני לא אומרת לא להשקיע אנרגיות בדיאטות או בבגדים או בדברים שגורמים לך להרגיש טוב עםע צמך, או בשיער. אני אומרת שנמאס לי להשקיע אנרגיות בללכת ברחוב ולשנן שאני יפה כל הזמן.כי זה קצת עזר. אבל דיי. מה ניתן לעשות<? אפילו אם אני עושה קוקו, ישר אני מרגישה לא יפה, או אם השיער מתלבגן מהרוח, או זז אחורה ישר אני מרגישה לא יפה. כאילו השיער הוא חלק דומיננטי מאוד בפנים שלי, שהם לכשלעצמן לא משהו, ואיתו הן אכשהוא מתסדרות. אני חייבת לציין, שלפני שנה הלכתי לי לתומי ברחוב, ושמתי לב שאני הולכת עם הפרצוף למטה. באותו רגע החלטתי, איזו זכות יש לי לא להיות? לא לחיות? באותו רגע, הבנתי שאני לא רוצה ולא מגיע לי להסתובב עם הראש מטה, והרמתי ראש,זקפתי גב והבטתי על העולם. מאז כן השתפר הביטחון, אבל עדיין אני מרגישה שאם אני אגיד לעצמי כל יום שאני יפה ,למשל, זה ביטחון לא אמיתי. הוא לא בא באמת מבפנים. תראו, אני בתקופה לא כל כך טובה עכשיו. אני מאמינה שיהיה טוב, ומאמינה בסוד. מאמינה שאצא מהכל, ובעצם חושבת מה רע לי בחיים? עכשיו כשכתבתיי את המשפט הזה,בא לי לכתוב שאני בתקופה טובה. כי בעצם מה רע לי בחיים? ואני חושבת שאני בחורה דיי חכמה, או ל]חות זה מה שאומרים לי, שיכולה לעשות,להיות מה שבא לה ולחוות. ובאמת אני לפני גיוס ובא לי לצאת להנות ולא להרגיש את הריקנות הזו מדי לילה. נראה לי שהריקנות נובעת גם בגלל שבזמן האחרון אני לא יודעת מי אני,ואיבדתי קצת את עצמי. מי אני, מה אני? אני מרגישה ריק. שאין משהו שם. יצאתי עם בחור למשל, והרגשתי שזה לא זורם.,אני לא אומרת שזה באשמתי, אבל הרגשתי שאין לי מה להביא.חשוב לי לפני הצבא לפתור את הדברים האלו עם עצמי. ובאמת זה גורם לי לא להיכנס לקשר. למרות שזה יבוא ביחד אולי? מישהו יודע איך נהיים שלמים עם עצמך באמת?! אני חושבת שכרגע אני במאין חיפוש אחר עצמי. אני שואלת את עצמי ''מי זאת ===[השם שלי]''..מה היא אוהבת? מה היא רו צה לעשות? אני מודעת לזה שיש בי חלק הרסני. חלק שרוצה להרוס את עצמי. וזהו חלק שהייתי מאוד שמחה להיפטר ממנו. החלק הזה התבטא באכילה כפייתית במשך שנתיים, אכילה שבגללה לא הרגשתי טוב, כאבה לי הבטן, הגדלתי את הקיבה, נכסנתי לדיכאון וכו' וכו'. זה כמו שאני נוגעת למשל בפצעונים בפנים, באותו רגע לא אכפת לי מכלום ואני אומרת לעצמי באותו רגע ולא אכפת לי מכלום, ואני אוכלת ואוכלת.. ופעם אהבתי את הגוף שלי. וכשמחמיאים לי אז אני אומרת לעצמי, למה להרוס לעצמי? אני ממש מרגישה שהחלק ההרסני הזה מעיב עליי.מאיפה הוא בא? ומה ניתן לעשות? כמו כן, אני מצטערת שההודעה יצאה מבולגנת. פשוט היו לי כל כך הרבה דברים לפרוק,שלא ידעתי מה קודם. תודה רבה. ואגב, אני בת 18.
אני רוצה טיפה רגע לדבר על מראה חיצוני. כמו לכולנו, יש ימיםשמרגישים יותר טוב עם ע צמך ויש פחות. נמאס לי שיש ימים שאני ניראת טוב ויש ימים שממש לא. נמאס לי להתעסק בזה. וכל פעם כשאני לא ניראת טוב, אנשים אחרים גם רואים את זה . וזה לא בראש . אמרו לי . וכשאני משדרת שכן,אז כן. נמאס לי להשקיע אנרגיות בלחשוב שאני ניראת טוב. בא לי פשוט להיראות טוב, לדעת בכל כולי שאני יפה וזהו. לא להשקיע בזה אנרגיות ומאמץ. אני לא אומרת לא להשקיע אנרגיות בדיאטות או בבגדים או בדברים שגורמים לך להרגיש טוב עםע צמך, או בשיער. אני אומרת שנמאס לי להשקיע אנרגיות בללכת ברחוב ולשנן שאני יפה כל הזמן.כי זה קצת עזר. אבל דיי. מה ניתן לעשות<? אפילו אם אני עושה קוקו, ישר אני מרגישה לא יפה, או אם השיער מתלבגן מהרוח, או זז אחורה ישר אני מרגישה לא יפה. כאילו השיער הוא חלק דומיננטי מאוד בפנים שלי, שהם לכשלעצמן לא משהו, ואיתו הן אכשהוא מתסדרות. אני חייבת לציין, שלפני שנה הלכתי לי לתומי ברחוב, ושמתי לב שאני הולכת עם הפרצוף למטה. באותו רגע החלטתי, איזו זכות יש לי לא להיות? לא לחיות? באותו רגע, הבנתי שאני לא רוצה ולא מגיע לי להסתובב עם הראש מטה, והרמתי ראש,זקפתי גב והבטתי על העולם. מאז כן השתפר הביטחון, אבל עדיין אני מרגישה שאם אני אגיד לעצמי כל יום שאני יפה ,למשל, זה ביטחון לא אמיתי. הוא לא בא באמת מבפנים. תראו, אני בתקופה לא כל כך טובה עכשיו. אני מאמינה שיהיה טוב, ומאמינה בסוד. מאמינה שאצא מהכל, ובעצם חושבת מה רע לי בחיים? עכשיו כשכתבתיי את המשפט הזה,בא לי לכתוב שאני בתקופה טובה. כי בעצם מה רע לי בחיים? ואני חושבת שאני בחורה דיי חכמה, או ל]חות זה מה שאומרים לי, שיכולה לעשות,להיות מה שבא לה ולחוות. ובאמת אני לפני גיוס ובא לי לצאת להנות ולא להרגיש את הריקנות הזו מדי לילה. נראה לי שהריקנות נובעת גם בגלל שבזמן האחרון אני לא יודעת מי אני,ואיבדתי קצת את עצמי. מי אני, מה אני? אני מרגישה ריק. שאין משהו שם. יצאתי עם בחור למשל, והרגשתי שזה לא זורם.,אני לא אומרת שזה באשמתי, אבל הרגשתי שאין לי מה להביא.חשוב לי לפני הצבא לפתור את הדברים האלו עם עצמי. ובאמת זה גורם לי לא להיכנס לקשר. למרות שזה יבוא ביחד אולי? מישהו יודע איך נהיים שלמים עם עצמך באמת?! אני חושבת שכרגע אני במאין חיפוש אחר עצמי. אני שואלת את עצמי ''מי זאת ===[השם שלי]''..מה היא אוהבת? מה היא רו צה לעשות? אני מודעת לזה שיש בי חלק הרסני. חלק שרוצה להרוס את עצמי. וזהו חלק שהייתי מאוד שמחה להיפטר ממנו. החלק הזה התבטא באכילה כפייתית במשך שנתיים, אכילה שבגללה לא הרגשתי טוב, כאבה לי הבטן, הגדלתי את הקיבה, נכסנתי לדיכאון וכו' וכו'. זה כמו שאני נוגעת למשל בפצעונים בפנים, באותו רגע לא אכפת לי מכלום ואני אומרת לעצמי באותו רגע ולא אכפת לי מכלום, ואני אוכלת ואוכלת.. ופעם אהבתי את הגוף שלי. וכשמחמיאים לי אז אני אומרת לעצמי, למה להרוס לעצמי? אני ממש מרגישה שהחלק ההרסני הזה מעיב עליי.מאיפה הוא בא? ומה ניתן לעשות? כמו כן, אני מצטערת שההודעה יצאה מבולגנת. פשוט היו לי כל כך הרבה דברים לפרוק,שלא ידעתי מה קודם. תודה רבה. ואגב, אני בת 18.