דרך אגב,
גם בתקופה שלפני שידעתי מה יש לי, הרגשתי שאני חריגה. אני ממש מדברת על ניהול החיים שלי סביב המחזור, כי שבוע לפני מתחילים גלים של כאב, ויש סיכויים לסבול מבחילות, ובימים של, אין מצב שאני אצא מהבית אז שאף אחד לא ידבר איתי, ובימים שאחרי, הבטן עדיין מתהפכת, ואיך שהו כל סדר היום שלך סובב סביב זה. ואז מגיעה התקופה שיש חשד ל... ופה בעם זאת "תקופת מעבר" כי יש חשד, וכבר מכירים את השם של זה, אבל לא באמת מאמינים או יודעים מה זה יכול לעשות. אז נכון שעברתי באחד הימים מה שעברתי ואני כבר חשבתי שעוד רגע ואני לא יודעת מה עושה עם עצמי מרוב כאב (תקועה בתחת דלק בבני ברק לבד!) וזאת תקופה שלא יודעים מה יש, ואף אחד לא מאבחן, והגלים האלו של הכאב באים וחוזרים כל הזמן כל היום, והפחד שאולי שוב יגיע הכאב החזק... ומי יודע איפה הוא יתפוס אותי לא מוכנה הפעם... ופה מגיע הגילוי, אחרי ניתוח שאבחנו אותו וניקו את מה שהיה. וקוראים את הדוח ניתוח פעם אחת ומשוויצים וצוחקים שהכל היה דבוק להכל שם בפנים. ואז המכשפה* קופצת לביקור שוב, ורק פה האסימון נופל, רק אז מתחילים להבין שהיא גרמה להכל, ואני לא יודעת אם את המשככים הייתי לוקחת בגלל כאב או אולי סתם כי האמנתי שיחד עם זה שהכאב יעבור גם היא תעלם... אני חושבת שאצלי זאת התחושה של "החריגה" הפחד הזה שהמכשפה תקפוץ לביקור, ולא בגלל הכאב שהיא תגרום באותם הימים, אלא הכאב שהיא מסוגלת להשאיר לאחר מכן, או בכלל המחשבה על מה שהיא מעוללת שם בפנים, סוד כמוס שנדע אותו רק מתי שנכניס שוב מצלמה פנימה... תמיד ידעתי שהכאב שיש לי הוא לא כמו של כולן, אבל קיבלתי את זה במובן של "יש כאלו שיותר כואב להן" אף פעם לא חשבתי "שיש כאלו שהמחזור שלהן מסוכן להן" לפני כשבועיים מישהי מהעבודה שלי אמרה שהיא צריכה לעבור ניתוח ושהיא מפחדת מהניתוח, שאלתי אותה איזה ניתוח ואם היא יודעת מה הולכים לעשות שם. היו לה תשובות לשתי השאלות האלו... כשאני הגעתי לניתוח לא ידעתי מה יהיה אחריו, או מה יעשו, מה יוציאו, מה ישאירו... האם רק הכנסת מצלמה תספיק ויוציאו אותה... עכשיו, אני חושבת שיותר קל לחיות עם התחושה ש"ככה זה צריך להיות" מאשר עם הידיעה שאת חריגה. אני חושבת שזה מה שהעמיד אותי על הרגליים לאחר הניתוח, העובדה שעד הניתוח חייתי עם זה ככה וזה היה ניראה לי נורמלי אז למה שעכשיו זה יעצור בעדי? וזה לא, כרגע אני קיקי משופרת, כי אני מטפלת בבעיה וממשיכה בחיי הקיקיונים
*מכשפה - כינוי למחזור החודשי בקרב חולות אנדומטריוזיס ואדנומיוזיס
)...יזהה מיד שמדובר בחיים של כאב קבוע. "שמחתי" לראות כאן את קיקונה שמבינה היטב את כאבי האנדו'. אני VIP אצל הרופאים ומקבלת כל חומר שארצה נגד כאבים, אבל האמת שמאוד לא אוהבת את כל הכימיה, וגם בסהכ, קשה מאוד למצוא משהו שמעלים את הכאבים. ממש מנסה לא לקחת משככים, ואולי ללמוד להתמודד עם עובדה שהכאב לא יעלם.
