שלום לכולם....

[נוריתה בלה]

שלום לכולם....

הרבה זמן לא יצא לי להיות מעורבת ולכתוב, למרות שאני משתדלת להיכנס להתעדכן....
אבל "הצרות" הפרטיות שלנו משתלטות על מהלך החיים....

אני מתחילה כבר להתייאש! מרגישה שכמה שאני מנסה לשפר את המצב של אמא זה פשוט לא הולך!

וכל יום שאני נלחמת יותר ככה יש נסיגה....

ואני מפחדת שבלי להרגיש פתאום יום אחד בהיר אמא תהיה כמו שסבתא שלי היתה (אמא שלה) ....

ואני כ"כ מפחדת מזה.....

אני מפחדת שאני לא אצליח לעצור את ההתדרדרות של אמא בגלל שאני לא יכולה להיות מעורבת כמו שאני רוצה....

עכשיו המטפלת טוענת שאמא מרביצה לה כל יום!
ואני לא יודעת , למי להאמין?
אמא אומרת (ממה שהצלחתי להבין...) שהיא לא מרביצה ושהמטפלת אגרסיבית.
אני מאמינה שמשעמם לאמא ולכן אולי היא קצת חסרת מנוחה וזה מתבטא באגרסיביות של אמא למטפלת למשל שהמטפלת מדברת בסקייפ אמא מתעצבנת מזה ומעיפה לה את האוזניות.... ואני מנסה לדבר עם אמא.... להגיד לה שזה לא בסדר להתנהג ככה וכו'.... אבל אני מדברת אליה והיא מביטה בי במבט מזוגג... כאילו היא לא איתנו פה.... כאילו היא במקום אחר....

ואז חשבתי, מה יכול לגרום לאמא להתנהג ככה? והתשובה שלי היא : שעמום! , חוסר התייחסות אליה(לאמא) ועודף התייחסות לאבא....
לא משנה מה ניסינו, המטפלת לא מפעילה את אמא כמו שאני מצפה ורוצה וביקשתי. לא התעמלות, לא שיתוף בהכנת ארוחה, לא הפעלה בציור ובמגוון הדברים שיש בערכה....
אוףףףףףףףףףף

לא יודעת מה יהיה......
אני חושבת אולי להתקין מצלמות כדי לראות מה קורה..... אבל האם זה הפיתרון?

חשבתי כבר אולי לעבור לגור קרוב שאוכל לבוא כל יום!!! כי כשאני מרבה להגיע אמא מתנהגת אחרת.... היו ימים שאפילו דיברתי איתה בטלפון והצלחנו לנהל שיחה של ממש! ובזמן האחרון אני לא מצליחה לדבר איתה בכלל ולא להבין אותה.... וזה מתסכל אותי שאני לא יכולה לבוא מיד ולהיות איתה.... לדבר איתה פנים מול פנים... ללטף, לחבק, להרגיש.....
שוב אוףףףףףףףףף

טוב מעדיפה לסיים מאשר להסתכל אפילו מה כתבתי....
לילה טוב

 

[ליאורלילי]

נוריתה בלה, חיבוק ענק

איזה בת נפלאה את, אכפתית ואוהבת כל כך.
הסיפור שלך מעורר מחשבה שצריך באמת לשים אולי מצלמות לפרק זמן קצר כדי לבדוק מה באמת קורה בבית.
זה לא פתרון שאת תעצרי את חייך ותשבי עם אמא כל היום.
אל תחשבי שזה יבריא אותה. בסופו של דבר יהיו תופעות כאלה ואחרות שגם את לא תוכלי להתמודד איתן. כי השעמום שלה נובע גם מהמחלה ואי היכולת לשתף פעולה בפעילויות שהיית רוצה שהיא תעשה.
גם אני ניסיתי עם בעלי כל מיני דברים כדי להפעיל אותו וגם המטפלת אך הוא סרב.
לפעמים צריך לתת להם גם את המנוחה שלהם אך גם לתת תשומת לב כשהם זקוקים לה.
אם אמא שלך היתה יוצאת למרכז יום לקשיש כמה ימים בשבוע, היא היתה מקבלת פעילות מתאימה למצבה, המטפלת היתה מקבלת קצת חופש ואולי אחר כך יותר סבלנית כלפיה.
מקווה שתמצאי דרך לבדוק מה באמת קורה שם ואולי גם לגרום למטפלת להבין אותה יותר
בהצלחה
טובה

 

[נוריתה בלה]

תודה טובה יקירה

תודה על החיבוק, העידוד, התמיכה...
אני כ"כ חסרת אונים... לא יודעת מה לעשות... מרגישה שאני אכן חייבת לדעת מה קורה שם.... וכנראה שאתקין מצלמה לפרק זמן קצר... חייבת לראות מה ואיך ולמה אמא "מרביצה" ...
היום למשל המטפלת דיברה עם אמא בנוכחותי ואמרה לה "למה את מרביצה לי?" ואמא התחילה להגיד משהו והמטפלת באה אליה ומרימה לה את החולצה שתתפשט.... כמובן שאמא הגיבה בכעס והעיפה לה את היד.... - ואני יכולה להבין למה אמא התנהגה ככה! מה זה ה"התקפה" הזו במהלך הדיבור/ההסבר ? ניסיתי להסביר למטפלת שלא ככה... אבל היא הלכה... ואני לא רציתי לעשות מזה עניין ליד אמא ונשארתי עם אמא ללבוש פיג'מה ולהיכנס לישון...
ואני נשארתי לשבת שם לידה במיטה... מסתכלת עליה ומרגישה איך הכל צף למעלה... הכרחתי את עצמי לא לבכות....

... הסתכלתי על האמא שנתנה לנו הכל! גם כשהיה קשה וגם שלא היה - אז אני אתן הכל בחזרה גם את הזמן שאין לי! אני עאשה הכל כדי לבוא ולהיות איתה ולצייר איתה ולעשות איתה דברים.... רק שלא תשב ככה בסלון עם מבט מזוגג של זומביט....
אמא היתה במרכז יום בעבר עד שמנהלת המרכז אמרה שאין טעם להמשיך להגיע כי אמא משתעממת כבר מהפעילויות.... אבל נראה לי שאולי אני אנסה להכניס אותה אפילו פעם פעמיים בשבוע.... (?)
ולמטפלת אני לא דואגת לזמן חופשי... תאמיני לי שיש לה ה-מ-ו-ן זמן חופשי... היא הולכת לחברות וכו'....
טוב... זמן להירגע....
שוב תודה טובה

 

[ליאורלילי]

נוריתה יקרה , ליבי איתך

אני מבינה אותך, אבל עלייך שוב לחזור ולדבר עם המטפלת.
האם היא דוברת עברית טובה מספיק שאמא שלך תבין?
מהסיפור שתארת, אמא שלך זקוקה למישהי מאד עדינה איתה, מישהי שתראה אהבה או חיבה ורגישות וגם תגיד לה מה הן הולכות לעשות, הכנה לפני ההלבשה או הרחצה, כדי שאמא תדע מה היא עומדת לעשות לה ואז תהיה מוכנה. זה לא בטוח יעזור , כי לא תמיד אמא תבין מה היא אומרת. אך כמובן מה שחשוב זו העדינות והאכפתיות והחיוך.

תנסי באמת שאמא תצא פעם או פעמיים בשבוע, שיהיה לה גיוון בפעילות אפילו אם תשב שם ורק תראה מה אחרים עושים, גם זה טוב. לשמוע קולות של אנשים, מוסיקה אחרת ועוד.
בהצלחה ואל תשכחי את עצמך
טובה

 

[hregev10]

נוריתה יקרה !

הרגשתי צורך להרגיע דוקא אותך מכיון שכנראה אינך יודעת מה אומרת המחלה הנוראית הזאת. כשבעלי ז"ל היה בבית עדיין בשלב מסויים הוא היה גם כן אלים למטפל שלו, הסבירו לי אז שהם פשוט חושבים שרוצים להרביץ להם ואז הם נהיים אלימים כלפי מי שנמצא בסביבתם אבל גם הזיכרון הוא לא הצד החזק שלהם ואז הם מכחישים הכל, אבל לפעמים הם כן זוכרים דברים או יש להם הברקות שאנחנו לא מבינים מאיפה זה בא.

הם זזקוקים להרבה אהבה וליטופים וכדאי להגיד למטפלת שתעניק לאימך אהבה וחיבה והיא תראה שאימך תתרכך. ברור שמשעמם לה וכדאי לשחק איתה במשחקים אפילו של ילדים קטנים ולא לתת לה להיכנס לשיגרה משעממת. קחי הכל בקלות ודעי שזוהי המחלה וצריכים להתמודד איתה כמו שהיא כי אין לנו ברירה אחרת. תאמיני לי שבעלי חסר לי גם כיום אף על פי שעברו כבר כמעט שנתיים וחצי לפטירתו, והייתי רוצה לראותו שוב אבל במצבו לפני פרוץ המחלה האיומה הזו.
ישר כח ! חני