שלום לכולם

[ילדת הכפר1]

שלום לכולם

אני מבקשת עצותיכם כיצד להתנהל כעת כשאני במצב סטטי- ירידה של ק"ג, עליה של כמה גרמים ואז עוד ירידה קטנה ולא משמעותית שמצטברת לאחר זמן מה לירידה של כמה ק"ג.

כשאני מבינה כמה אני אוכלת ומה אני אוכלת, אני מבינה שלא הרבה. לא מרעיבה את עצמי אך גם אוכלת ב"ה פחמימות, ירקות וכו'.

ב"ה אני לא מקיאה, אינני יודעת על כמה אני סגורה בשל כל מיני פתיחות שפתחתי.

לצערי אינני מסוגלת לאכול בשעות הערב אפילו המוקדמות בשל חומציות איומה בקיבה שמובילה אותי להקאות נוזלים באמצע הלילה . במהלך היממה אני שותה ומשתדלת כמה שיותר, בעיקר מים.

ב"ה יש לי רגעים שכאילו מרגישה רעבה אבל אין לי חשק. מכירים את זה?

לצערי הרב מאוד,ברגע שהחלטתי לעשות פעילות גופנית מוסדרת, עברתי תאונת דרכים לפני חודשיים ובתקופה הקרובה (לפחות שנה), לא אוכל להתאמץ. (יש לי אפילו פטור מניקיונות

)

והשאלה פה היא, איך למען ה' אצליח להוריד את כל הק"ג העודפים שעוד לא הורדתי מאז הניתוח <3.5 שנים)
ואני כמהה כ"כ להוריד, אבל בשפיות... יחד עם העובדה שאין באפשרותי להכנס לפעילות גופנית..?

שיהיו בשורות טובות ושבוע נפלא לכולנו

 

[אופירA]

יש לרפא בדחיפות את בעית החומציות והקאות הלילה

לשקם את המצב הזה, כי הוא רק יחמיר אם לא יטופל כמו שצריך.
הטיפול - קודם כל פתיחת הטבעת ב-1/2CC לצורך הריפוי והשיקום.
יתכן שבהמשך יהיה צורך בלקיחה קבועה של אומפרדקס.

אני יודעת שזו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה, אבל אין לי עצה אחרת אלא ליידע אותך, שהחומציות לא תעבור מאליה, ושצריך ריפוי רציני לעסק הזה.

אם את יכולה לחיות על מרק ירקות (ופעם אחת ביום עוף) בלבד - אולי זה יעזור לך. כל שעתיים צלחת מרק.

בכל הנוגע לבריאות שלי, אני לא משתמשת בגישה כזו. אני נוהגת לקבל את המציאות שאני לא יכולה לשנות אותה, באשר היא רצונו של הקב"ה, ואני לא מתווכחת יותר מידי עם רצונו של הקב"ה ולא מנסה לעקוף אותו. אני נותנת לזמן את הזמן שהוא צריך. יש לי ניסיון שהחיים מגוונים מאוד, ויש המון סוגי תקופות בחיים. לפעמים כשאני חולה במשך שנה או שנתיים אני מרגישה כאילו הפסדתי את החיים, אבל אחרי שזה חולף אני מגלה שלא הפסדתי שום דבר, רק התעשרתי במשהו שלא ידעתי עליו. ובעיקר - התעשרתי בהמון סבלנות וקבלה.
אם אין לי ברירה, אלא להיות עם עודף משקל לא רצוי תקופה מסוימת, אני מבינה שהעודף הזה לא נורא כמו שדמיוני מטעני לחשוב, וחיה איתו בשלום, עד שהקב"ה מוכן לגאול אותי מהגזירה הזו, אם בכלל.
הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לאדם זה לא עודף משקל, אלא התרחקות מהאמת.

כרגיל, מזמינה אותך להתקשר, כדי להקיף כל מה שאפשר בתהליך שלך, ולנסות לשפר עמדות, ולו במעט מזעיר.
ורפואה שלמה בקרוב.

 

[ילדת הכפר1]

וואלה אופירה,

הבאת אותה בשיעור באמונה.

את ממש צודקת לגבי ההכלה והסבלנות והיכולת לקבל את הדברים כפי שהם ולחיות איתם בשלום.

נו, זו ה-מלחמה של החיים שלנו.

תודה על דברייך.

לגבי החוצמיות, אני נוטלת אומפרדקס אך לא באופן קבוע. אולי באמת אקח זאת לתשומת ליבי.

בהחלט אקח הזמנתך ואצור בל"נ קשר.

 

[רונה גימל 1]

ברוכה הבאה, ילדה.

למרות שפעילות גופנית חשובה, היא חשובה מאוד לבריאות ופחות חשובה לירידה במשקל.
הרבה מאוד מנותחים (כולל אני, בושה לומר) ירדו מספר קילוגרמים גדול ללא פעילות גופנית כלל.

פעילות אירובית חשובה לסיבולת לב ריאות, לירידה ברמת הסוכר, לחץ הדם וצימצום היקפים. אבל רוב הדיאטנים מודים היום, שפעילות אירובית יומיומית ששורפת 300-400 קלוריות יכולה בקלות להתבזבז לשוא אם אוכלים 300-400 קלוריות נוספות ביום.
כמה קל לאכול 2 קרמבואים וחצי חבילת שוקולד, הא?

לכן אל תתאבלי על חוסר היכולת לעשות פעילות למרות חשיבותה הרבה!

הדגש צריך להיות על אכילה איכותית ומסודרת (קל להגיד וקשה לבצע) אבל חוסר יכול לאכול הוא הרסני לחילוף החומרים. וקשה גם ללכת לישון רעבה.
אני לא אוכלת מאוחר בגלל ריפלוקסים. מרגע שהפסקתי לאכול בשעה מאוחרת חזרתי לישון כמו בנאדם.

אבל לוסק? חובה לסובלים.

בהצלחה, יקירתי!