שלום לכולם

שלום לכולם

פעם ראשונה פה, מרגישה שאין לי לאן לפנות עם השאלות שלי, אולי פה יהיה מי שיוכל לעזור.

מאז לידת בני לפני 4 שנים מצבי הולך ומתדרדר. פסיכולוג שאצלו הייתי אמר שמדובר בדיכאון סמוי.

אני סובלת מעייפות כרונית קשה, חרדות שמתגברות בכל יום (כרגע הגעתי למצב שאני ישנה עם סכין ליד המיטה מפחד שייכנסו אלינו הביתה בלילה....), היחסים עם הבעל במצב קשה מאוד ואין לי כוחות וסבלנות לילדים. אני שונאת את איך שאני נראית (אבל לא עושה עם זה כלום), אני לא מצליחה להחזיק עבודה יותר מכמה חודשים... נו, הבנתם את התמונה.

בשנה האחרונה נפגשתי עם מטפלים רבים מתחומים שונים, באופן פרטני או זוגי עם בעלי. עם רובם לא המשכתי מעבר לפגישה הראשונה אבל עם שניים המשכתי ולמרות זאת לא מסתמן שום שיפור.
הייתי גם אצל נוירולוג שלא עזר ואצל פסיכיאטר שנתן לי ציפרלקס לתקופה אבל זה לא עשה לי כלום.
ואני כבר לא יודעת לאן לפנות.
איך יוצאים מזה?
איך מוצאים את השיטה שתעזור לי לחזור לעצמי?

אני אשמח לכל הצעה שתהיה לכם.
תודה.
 
היי


קודם כל, אני שמחה שבאת לפה ושאלת את השאלות האלה, גם אם התשובות שאני אתן לך הן מאוד כלליות.
חשוב שתהיה לך סביבה תומכת. האם בעלך יודע על המצב ועל הקשיים שאת חווה? חברות קרובות? הורים?
לציפרלקס ולכדורים נוספים ממשפחת ה-SSRI לוקח זמן של שלושה שבועות עד חודש להתחיל להשפיע. יכול להיות שעדיין לא עבר מספיק זמן או שהכדור אינו מתאים לך. בכל מקרה, כדאי לך להתייעץ שוב עם הפסיכיאטר שלך, לשתף אותו בחרדות ובעייפות הכללית ולשקול דרכי טיפול נוספות.
בנוסף, כדאי לך ללכת לרופא משפחה ולבצע בדיקות דם על מנת לשלול בעיה רפואית כגורם לעייפות ולחרדות.

קשה לצאת מזה, יש פה הרבה ניסוי וטעיה, אבל אל תוותרי בדרך, כי מגיע לך להיות שמחה ובטוחה עם המשפחה שלך
 
תודה על התשובה

התשובה לכל השאלות שלך היא - כן.
כולם יודעים. כולם רוצים לעזור. כולם סבלניים ומכילים.
בדיקות דם אני עושה אחת לתקופה ויש לי חוסרים מסויימים אבל לא ברמה שישפיעו בכזו עוצמה.
את הציפרלקס לקחתי לדעתי חודשיים.

האם פסיכיאטר זו האופציה היחידה? כי הדבר האחרון שאני רוצה זה להשתעבד לתרופות. אין דרכים לצאת מזה בלי כימיקלים?
 
אני חושבת שזה עניין של נקודת מבט

אני אישית לא רואה שימוש בתרופות פסיכיאטריות (במרשם, כמובן) כהשתעבדות. דיכאון, לפעמים, נגרם כתוצאה של חוסר איזון ביולוגי ובשביל זה נועדו התרופות, לייצב את המצב הנפשי. לרוב, טיפול תרופתי נעשה ביחד עם פסיכולוגי, על מנת להגיע לשורש הבעיה ולאתר דרכי פיתרון שיעזרו לך להגיע, בסופו של דבר, למצב מאוזן ללא תרופות.
תרופות הן לא MUST, אבל יש להן את היתרונות שלהן (איזון נפשי מהיר יותר, מאשר בטיפול פסיכולוגי בלבד).
אם את לא מעוניינת בתרופות, את יכולה להתייעץ עם הפסיכיאטר שלך על טיפולים אלטרנטיביים, נטורופתיה וכדומה. אני, אישית, פחות בקיאה בנושאים כאלה, ולכן אני לא יכולה לתת לך תשובה של ממש. (מה גם, שזה עניין מאוד סובייקטיבי, האם זה יעיל או לא)
זה חשוב וטוב שיש לך את הסביבה התומכת הזאת. תנצלי את זה, תישעני על אחרים. תשתפי אותם, תני להם להקל עליך. ציינת שאינך אוהבת את איך את נראית, תבקשי מחברה שתשכנע אותך לצאת להליכות יחד, תרוויחי כמה דברים במכה. תמצאי זמן לעצמך ועשי דברים שמרגיעים אותך בשביל להרגיע את החרדות.
 

אושרי

New member
נסי לחפש באיטרנט

ועדיף באנגלית,על הגורמים לדיכאון,תאלצי להיות הרופאה
של עצמך ולחפש מקרים כשלך.
לפעמים בעיה "טפשית",כמו חוסר ויטמין או הורמון כל שהוא יכול
להיות הגורם למצב.
הרופאים נוטים ללכת בדרך הקלה ולרשום כדורים גם כשהפתרון הזה
צולע.
 
שלום לך

נשמע שמאז הלידה את שוקעת בדכדוך עצב וחרדה
אני מבין שניסית טיפול פסיכולוגי בעבר
האם זה היה טיפול CBT?
לדעתי טיפול שמתמקד בהקניית כלים להתמודדות יעילה יותר: זו הדרך!!!
 
האם עניין הנשק ליד המיטה

הוא כתוצאה משוד או פריצה שחוויתם?
לצערי, פרצו כמעט לכל דירה שגרתי בה אי פעם. (בד"כ נזק כלכלי מזערי עד אפסי כי אני די עני, אין מה לגנוב.)
העניין הוא שפריצה אחת הותירה בי משקעים קשים מאוד בגלל שהיו בדירה בשעת לילה בזמן שהייתי במיטה. הגנב יצא בלי כלום
אבל השאיר אחריו הרבה באלגן ובעיקר טראומה נפשית מאוד גדולה. תקופה מאוד ארוכה ישנתי עם אלת ביסבול מתחת למיטה.
מעניין כשמדברים על פריצות ממעטים לדבר על הנזקים הנפשיים והפגיעה בביטחון.

יש עכשיו כלב בבית, זה החזיר לי את הביטחון.
 
זה בעקבות פריצות שהיו ביישוב

אנחנו גרים ביישוב קטנטן ויש לנו מרפסות נגישות (בערך) בבית.
זה לא פחד רציונאלי.
אבל אני לא מצליחה להתעלות מעליו
 
למעלה