שבי השבלול המקורי
New member
שלום לכולם!!!!!!!!!!!
אז הנה היום אני חוזר לפורום אחרי יותר מ-10 שנים שלא ביקרתי פה.
החזרה לפורום גורמת לי להרגיש שאני אדם כ"כ נואש שאין לו עם מי לדבר ונכנס לפורומים כדי לספר את מה שמפריע לו.
במידה מסויימת זה ככה, למרות שאני מטופל כבר כמה שנים אצל פסיכולוגית, ולמרות שאני נשוי 4 שנים לאישה מדהימה שאני יכול להרגיש חופשי לדבר איתה על דברים שכואבים לי ומפריעים לי,
אז למה בכל זאת אני פה?
אולי כי בחוץ העולם אכזר ופוגע שאני כבר לא סומך עליו?
אולי כי אישתי לא במצב נפשי טוב כרגע כדי שאדבר איתה על דברים שמפריעים לי?
מה שבטוח.... התחושות שהיו לי לפני 10 שנים הן אותן התחושות שחוזרות אליי עכשיו:
התחושה של הבדידות, של אין את מי לשתף, עם מי לחלוק, עם מי לדבר על מה שמפריע, על מי לפרוק, התחושה של להכיל כ"כ הרבה דברים ולהתמודד עם הרבה דברים בו זמנית ולאגור אותם
בפנים בדיוק כמו שעשיתי אז.
אז הנה היום אני חוזר לפורום אחרי יותר מ-10 שנים שלא ביקרתי פה.
החזרה לפורום גורמת לי להרגיש שאני אדם כ"כ נואש שאין לו עם מי לדבר ונכנס לפורומים כדי לספר את מה שמפריע לו.
במידה מסויימת זה ככה, למרות שאני מטופל כבר כמה שנים אצל פסיכולוגית, ולמרות שאני נשוי 4 שנים לאישה מדהימה שאני יכול להרגיש חופשי לדבר איתה על דברים שכואבים לי ומפריעים לי,
אז למה בכל זאת אני פה?
אולי כי בחוץ העולם אכזר ופוגע שאני כבר לא סומך עליו?
אולי כי אישתי לא במצב נפשי טוב כרגע כדי שאדבר איתה על דברים שמפריעים לי?
מה שבטוח.... התחושות שהיו לי לפני 10 שנים הן אותן התחושות שחוזרות אליי עכשיו:
התחושה של הבדידות, של אין את מי לשתף, עם מי לחלוק, עם מי לדבר על מה שמפריע, על מי לפרוק, התחושה של להכיל כ"כ הרבה דברים ולהתמודד עם הרבה דברים בו זמנית ולאגור אותם
בפנים בדיוק כמו שעשיתי אז.
