שלום לכולם

[pazi]

שלום לכולם

שלום, אני זמן רב נכנסת לפורום, אך לא מסוגלת לכתוב. היום החלטתי והעזתי. באוגוסט שנה שעברה עברתי הפסקת הריון (לידה) בשבוע 31 מאחר וגילו מום בשלב מאוד מאוחר. מאוד קשה לי עד היום לחשוב על זה שהיתה צריכה להיות לי ילדה בת שנה עכשיו. מסביבי אנשים לא מבינים למה אני עדיין חיה את העבר ולא ממשיכה הלאה, אבל מאוד קשה לי למרות שהמשכתי הלאה אני לא חושבת שאני אוכל להתעלם מכך זה תמיד יהיה בליבי ויגרום לי לעצב רב. מאותו מקרה לאחר 3 חודשים בערך אנחנו מנסים שוב להיכנס להיריון אך זה לא כל כך מצליח, הרופא אומר שהכל בסדר (הייתי בערך בינואר) אבל אני די לחוצה. מה אתן מציעות לי לעשות? אולי ללכת לבדיקות? מה? למה זה לוקח כל כך הרבה זמן????????

 

[morinbar]

../images/Emo7.gifמשתתפת בצערך

לדעתי טוב שכתבת, אישית שאבתי הרבה עידוד ותמיכה מפורום זה (וגיליתי אותו רק לאחרונה- וחבל) במיוחד העובדה שהכל "בגובה העיניים". נכון שלאנשים אחרים קשה להבין עם מה אתם מתמודדים, זה נעשה מתוך חוסר הבנה (והלוואי ולא יבינו לעולם את שאנו מבינים). קשה ואף בלתי נתפס (לפעמים גם אני לא מאמינה שחוונו אובדן כ"כ גדול) ומילים דלות מלתאר. העצב ילווה אותך/ם ויהיה וצערנו מנת חלקנו לתמיד (בעוצמות משתנות). קשה להקיש ממקרה אחת למשנהו, אני אישית יודעת שאם (וזה היפוטטי כמובן) היו מגלים את המום המורכב במורצוק

לא הייתי מהססת והייתי עושה הפלה/לידה ורק למנוע ממנה כל סבל, אך העובדות שונות ומור נולדה והביאה לחיינו המון אושר ורק (!!!) בגיל 3.5 חודשים התגלה המום לאחר שכל הזמן התלוננתי שיש בעיה ואף אחד לא האמין לי!!! ואז אישפוז

צינטור

טיפול נמרץ למשך 3 שבועות

. אילו יכולתי לחסוך ממור המלאכית שלי את כל הכאב והסבל... הייתי מוכנה לסבול במקומה ואף למכור את נשמתי לשטן...ובכל זאת מורצוק הלכה מאיתנו (רק פיזית, כי יש לה מקום בחיינו ובליבנו). הריונה של ענבר מין הסתם היה רצוף בדיקות, פחדים וחששות ולמזלנו הסתיים בשלום

והיום כשאני מביטה בה והיא כ"כ דומה למור (אך שונה באופי)האם יש נחמה? לא בטוחה, אך כאב? יש, והרבה... בסוף אוגוסט "חגגנו" למור שנתיים ותחושת ההחמצה גדולה. אז מה אומר לך? מקווה שלא תלחצי (אולי מדובר בלחץ?), האם את סומכת על רופא הנשים שלך? מקוה שתהרי במהרה, שההריון יהיה משעמם, תלדי בשלום ותאחזי נידייך בתינוק/ת (או אפילו שניים) בריאים

אמן ואמן

 

[יעל של עדי]

פזי שלום

צר לי בצערך, זה באמת קשה לחשוב על הילדה שהיתה צריכה להיות בת כך וכך (אצלי בת 5) והיא איננה. זה לא עובר אף פעם גם אם לאחרים זה לא מובן. כשאנחנו מדברים על עדי, אנשים מסתכלים עלינו כאילו נפלנו מהירח. אבל אצלינו היא קיימת כבר 5 שנים והיא תמשיך "להתבגר" איתנו ולהשאר תינוקת. אנילא חושבת שתגובות האנשים צריכות לשנות לך משהו, אם את מרגישה שקשה לך להתעלם ממנה, אז אל תתעלמי. לגבי הריון נוסף, מינואר עבר כבר די הרבה זמן, אולי את צריכה לבדוק שוב, אולי את באמת לחוצה מדי. לחץ יכול למנוע הריון (לא ידוע לי למה) ואולי הזמן באמת צריך לעשות את שלו. אני הייתי בודקת מה קורה. מעבר לכך, אם את מאוד לחוצה ואת ממש חיה בעבר, יתכן שלא פתרת משהו ואת לא מוכנה עדין. אולי טיפול הרגעות? אולי חופשה? תחשבי על זה. בהצלחה, יעל

 

[תמיד איתנו]

../images/Emo140.gifלפזי...

לפזית, מודה לך על הפתיחות, ומאחל לך שאכן תשאבי מכולנו עידוד ותמיכה. לצורך כך הפורום קיים! פנית לבנות, אולם כותב לך בן...בן זוג שגם אנו חווינו אבדן הריון בשלב מתקדם. מזדהה כל כך עם שכתבת... מסביבי אנשים לא מבינים למה אני עדיין חיה את העבר ולא ממשיכה הלאה. אבל מאד קשה לי למרות שהמשכתי הלאה. אני לא חושבת שאני אוכל להתעלם מכך. זה תמיד יהיה בליבי ויגרום לי לעצב רב. שם הכינוי שלי הוא "תמיד איתנו" מהסיבה שציינת. אנו ממשיכים הלאה אולם התינוק/ת/ות שאיבדנו תמיד תמיד איתנו ובליבנו לעד. לגבי יחס החברה, כפי שנאמר בפורום מספר רב של פעמים כנראה שהכוונות טובות, לא רוצים לפגוע בנו אולם קשה לקרובים לנו להתמודד עם הכאב העצום שלנו, לכן או שמתעלמים או שמנסים "לגרור" אותנו לומר שהכל בסדר (אף אם בפנים ממש ממש קשה לנו...). לגבי הזמן...ובכן לתפיסתי כל זוג בזמן שלו...חלק מייד נכנסים להריון ולאחרים פרק הזמן ארוך... מה שכן, אל תתני לכך להמשיך לדבוק במשימה ולא להתייאש...השמש עוד תזרח עליך!

כולנו מכירים את הרגעים הקשים לאחר קבלת המחזור (לא אני, בת זוגתי...) הציפייה הדרוכה, בבקשה , החודש שיקלט הריון...וכשמקבלים מחזור...עצב ושקט...שקט של שוב נכשלנו...

מבחינת הבדיקות, אם את מעוניינת להירגע התייעצי לדעתי עם רופא הנשים. לסיום ממליץ לך לקרוא את קישורי ומאמרי הפורום. ממני, תמיד איתנו