רוב הסיפורים על הטרדות ואונס פה הם לא אישיים, ולכן הפרשנות
שלך לא נכונה/לא מדויקת, משום שלעלות כתבה על אונס לא הופך מישהו או מישהי לקורבן אונס, ואני לא דברתי רק על הנושאים שאת פתחת על זה, אלא על כך שיש עודף בזה נכון לעכשיו. כאשר כמעט כל הדף הראשי בפורום פמיניזם מלא בכתבות על אונס והטרדות, זה יכול ליצור רושם שלהרגיש קורבן זה החלק הכי חשוב בפמיניזם, ואני מאמין שזה רק מחליש נשים באופן כללי ופמיניסטיות בפרט. נשים גבריות הן עדיין לא גברים, זה מאוד לא פמיניסטי מצידך לומר דבר כזה, כי זה אומר שמבחינתך אם אישה לא עונה מספיק לכללי המגדר ולדברים שנחשבים לנשיים אז היא לא אישה. זה יהיה נכון להגיד שהיא לא אישה נשית, אבל היא עדיין אישה, משום שהיא נולדה אישה, וגם לא עברה שום ניתוחים לשינוי מין. אם אישה מתאמנת הרבה ומפסיקה להוריד שיערות גוף זה לא הופך אותה לגבר, וזה אפילו לא דורש שום ניתוח, ככה שזה דבר שהוא יחסית טבעי, ולמעשה המראה עם שיער גוף הוא יותר טבעי מאשר המראה ללא שיער גוף, משום שהסרת שיער זה דבר שהוא מלאכותי ולא להפך, אבל כן משום שמצופה מנשים להסיר שיער ורוב הנשים מסירות שיער, אז יש אנשים שחושבים שלהיות חלקה כמו ילדה אז המצב הטבעי עבור אישה. לא אמרתי שאני מעדיף נשים חזקות ונשים שלא מסירות שיער גוף, אלא אמרתי שאני מעריך הנשים האלו על כך וזה לא דבר שלא מפריע לי, להבדיל מהרבה אנשים בחברה, זה לא אומר שאני לא מסוגל להימשך אישה טיפוסית, אשר לא חזקה ומסירה שיער גוף, אבל כמובן שזה שאני יכול להמשך ששונות מהזרם המרכזי בנושאים האלו, זה מה שיותר מיוחד אצלי, דברים שהם טיפוסיים זה לא ממש מיוחד. כן אני מאמין שלהיות חזקה פיזית ולא להסיר שיער גוף אלו מאפיינים מאוד פמיניסטיים, אני לא אומר שכל הנשים צריכות לעמוד באידאלים הפמיניסטיים האלו אבל כדי להיות חלק מרוב הנשים שמסירות שיער לא צריך להיות פמיניסטית, ככה שאני לא מוצא בזה שום דבר מיוחד, ואני גם קצת מופתע מכך ולא לטובה שכמעט ואין פמיניסטיות בפורום הזה שלא מסירות שיער גוף. לגבי השיחות הקשות שלי עם פנתרית סגולה, זאת היא שהייתה מתחילה בכל פעם, אבל כפי שכבר ציינתי למרות שפנתרית סגולה הייתה מאוד אלימה מילולית היא עדיין הוסיפה הרבה אקשן לפורמים של תפוז, מה גם שcatchet הצליחה לרסן את פנתרית סגולה בתקופת הניהול שלה בפורום הזה, משהו שמנהלים קודמים לא הצליחו בו. ככה שאם היית כאן בתקופת הניהול של catchet היית רואה שהיה כאן הרבה פחות קללות.
"הקדמה: אני בלוגרית טיפוח ואופנה יחסית מוכרת, חלקכן בוודאי קראו אותי, אבל אני רוצה לכתוב על משהו שבוער בי כבר הרבה זמן, אני רוצה לכתוב על יופי פמיניסטי. מה הוא יופי פמיניסטי? אני מקווה שנגלה את זה יחד, אני מתחילה את המחקר שלי איתכן. ואשמח לכל שיתוף או מחשבה שיש לכן."
"כשהייתי בכיתה ה’ הלכתי עם מכנסיים ארוכים לבית הספר, אפילו בימים החמים. אמא שלי עוד לא הרשתה לי לגלח את הרגליים ואני לא העזתי לחשוף את הגועל שנמצא על הרגליים שלי לילדים אחרים, לילדות אחרות. הרגשתי מכוערת, וחשבתי שאם רק איפטר מהשיערות השחורות והארורות האלה, אוכל להיות כמוהן, לשים טייץ קצר ולחשוף רגליים חלקות ויפות. ואז אהיה יפה. אז אהיה בסדר. יום אחד בקיץ שבין כיתה ה’ לו’ אמא הרשתה לי סופסוף לגלח את הרגליים, היא נתנה לי סכין גילוח וורוד, ואמרה לי להיזהר ולא לגלח מהר מידי. אני שכבר דמיינתי את התהליך אינסוף פעמים בראשי צעקתי בשמחה ורצתי לאמבטיה שם התחלתי בעצם את השליטה בגוף שלי. בתנועה חלקה אחת כל השיערות הילדותיות והעדינות שלי נעלמו, והרגל מעולם לא נראתה לי נשית יותר, נעימה למגע, נכונה, כמעט טבעית. זה המצב בו היא צריכה להיות, חלקה. כבר עברו די הרבה שנים מאז, הרבה גילוחים והרבה שעוות, אפילו ניסיון ללייזר, אבל לא נפטרתי מהן. לפני כמה חודשים החלטתי לנסות להיפטר מההיפטרות מהן. היו לי כל מיני סיבות, אבל בעיקר רציתי לדעת איך זה, להרגיש איך זה להיות במצב הלא טבעי הזה. החיים שלי והחיים של הנשים מסביבי לרוב כוללים התעסקות תמידית עם שיערות, התעסקות סמויה, מבוישת כמעט, התעסקות סודית. אנחנו מגלחות, מורידות בשעווה, מורטות בפינצטה, גוזרות, מלבינות, מדללות, משתמשות באפילציה, לייזר, משחות הסרה. אנחנו מורידות שיערות מהגבות, מהשפה העליונה, מהמפשעות, מאיבר המין, מהרגליים, חלקנו (החלק שלי, השעיר יותר) מוריד גם מהידיים, לעיתים מהסנטר, מהצוואר, מהפיאות, מהעורף, והכל כדי להופיע בצורה הנכונה ביותר, הטבעית ביותר. הנשית ביותר, כי אישה כאמור היא חלקלקה ונטולת שיערות, פרט לראשה וגבותיה. אנחנו לומדות לשנוא את הגוף שלנו במצבו ה”לא מטופל”, אנחנו מתייחסות אליו כ”לא מטופח”, “לא אסתטי”, “לא היגייני” אפילו. כשאני כותבת את הפוסט הזה אני לא כותבת אותו לגברים, באופן מצחיק דווקא הגברים שהייתי איתם מעולם לא העירו לי על ענייני שפם ששכחתי למרוט, או אפילו רגליים שלא גילחתי במשך שבוע במערכות יחסים רציניות. משטר השיערות הוא משטר נשי לחלוטין, שומרות הסף שלו הן אנחנו. הן האמהות, האחיות, החברות הדואגות, הן העמיתות לעבודה, הזרות נעימות ברחוב, יועצות היופי בסופר פארם. הן מעבירות את המסר, המסר הסודי, שלא צריך לצאת מגבולות המין הנשי- כשאת לא משנה את הגוף שלך, את עוברת עבירה אסתטית ואתית קשה. את הופכת להיות מוזנחת, מוזרה, רוצת צומי, הזויה, קיצונית, רדיקלית, המיניות שלך נמצאת בסימן שאלה. לכל אחת כמעט יש משהו לומר והוא לא חיובי, ולמה בעצם? אם זו באמת בחירה של כל אישה, מדוע הבחירה שלי כל כך מפריעה? מדוע צריך לקרוא לי בשמות גנאי? מדוע צריך למשטר אותי? אם אני לא קוראת תיגר על סדר קיים, אין שום סיבה להתייחס אליי כלל. אבל היחס מגיע, והוא תמיד מגיע בצורות חדשות ומקוריות. הגוף של כולנו מלא בשיערות, חלקן קטנטנות ובלתי נראות, וחלקן גדולות ובולטות יותר, במקרה שלי- שחורות כפחם ועבות. האקט של ההסרה שלהן הוא אקט חברתי לחלוטין, כולנו יודעות את זה, הרי גברים לא הסירו שיערות לפני 20 שנה, וכרגע, בגלל שינויים בסדר החברתי, גם הם מצטרפים לשורותינו בתור לקליניקה הקרובה. נשים ברומא העתיקה היו תולשות את שיערות ראשן כמעט עד חציו מכיוון שמצח גבוה נחשב ליפה באותה התקופה. בתקופת הרנסאנס נשים היו מטפטפות טיפות “בלה דונה” בכדי להגדיל את עישוניהן, הטיפות גרמו בין היתר לעירפול ראיה, ולנזקים ארוכי טווח. כיום נשים מזריקות רעל לפנים שלהן בכדי להפוך אותן לחלקות יותר. אני לחלוטין לא מבקרת אף אחת מהצורות האלה, או הנשים שעשו ועושות את המעשים הללו, כל אחת מאיתנו רוצה להיות יפה, רוצה להיות נכונה, רוצה להיות נאהבת. זו לא חולשה, זו התנהגות אנושית פשוטה. גם אני רוצה להיות יפה, אני רוצה להביט במראה ולאהוב את עצמי, אני רוצה להיות שלמה עם הגוף שלי, אני פשוט לא בטוחה שלהמשיך לתלוש ממנו שיערות יעזור. למען האמת, מאז שהפסקתי להסיר את השיערות, התחלתי קצת להתאהב בהן. לא בכולן, שיערות הרגליים עדיין נראות לי מוזרות, והרגליים שלי עצמן נראות מעט גבריות, אבל אני מאוד אוהבת את שיערות בית השחי שלי, אני נהנית להביט בהן, אני נהנית להרים את הידיים ולהרגיש אותן זזות ברוח. אני לא מתכוונת להטיף לאף אחת להפסיק להסיר שיערות, או להיראות כמו ש-אני חושבת שצריך להיראות, אני מניחה שאני רק רוצה להראות שיש דרך אחרת, ולהציע לכן את הניסוי הזה. קחו חודש, ובו אל תתעסקו בשיערות הגוף שלכן, המשיכו את שגרת הטיפוח שלכן (אני לא הפסקתי להתאפר, לשים לק, וכל שאר הדברים שמהנים אותי) אבל תנו להן לצמוח, הביטו בהן, אולי האפשרות של להשאיר אותן תעבור בראש שלכן, ואולי לא, אבל זו תהיה הבחירה שלכן. כולנו יודעות שיש נשיאות נשים, ואסטרונאוטיות נשים, ומנכ”ליות נשים, אבל האם ראיתן אי פעם אחת מהן “לא מטופחת” האם הייתה להן הלגיטימציה להיראות כמו פוליטיקאי ישראלי ממוצע? כמו סופר אמריקאי ממוצע? האם הן יכלו להגיע למעמד שלהן בלי להיות משועבדות כל כך הרבה פעמים? אני לא יודעת. ואני לא חושבת שהמאבק שלנו לשחרור נגמר, אני מתכוונת להתחיל את הבלוג הזה, ובו אני מתכוונת לשתף אתכן ביופי שאני רואה, ביופי הפמיניסטי של הנשים המדהימות שסובבות אותי ושכנראה סובבות אתכן."
https://yofifeministi.wordpress.com/
שלך לא נכונה/לא מדויקת, משום שלעלות כתבה על אונס לא הופך מישהו או מישהי לקורבן אונס, ואני לא דברתי רק על הנושאים שאת פתחת על זה, אלא על כך שיש עודף בזה נכון לעכשיו. כאשר כמעט כל הדף הראשי בפורום פמיניזם מלא בכתבות על אונס והטרדות, זה יכול ליצור רושם שלהרגיש קורבן זה החלק הכי חשוב בפמיניזם, ואני מאמין שזה רק מחליש נשים באופן כללי ופמיניסטיות בפרט. נשים גבריות הן עדיין לא גברים, זה מאוד לא פמיניסטי מצידך לומר דבר כזה, כי זה אומר שמבחינתך אם אישה לא עונה מספיק לכללי המגדר ולדברים שנחשבים לנשיים אז היא לא אישה. זה יהיה נכון להגיד שהיא לא אישה נשית, אבל היא עדיין אישה, משום שהיא נולדה אישה, וגם לא עברה שום ניתוחים לשינוי מין. אם אישה מתאמנת הרבה ומפסיקה להוריד שיערות גוף זה לא הופך אותה לגבר, וזה אפילו לא דורש שום ניתוח, ככה שזה דבר שהוא יחסית טבעי, ולמעשה המראה עם שיער גוף הוא יותר טבעי מאשר המראה ללא שיער גוף, משום שהסרת שיער זה דבר שהוא מלאכותי ולא להפך, אבל כן משום שמצופה מנשים להסיר שיער ורוב הנשים מסירות שיער, אז יש אנשים שחושבים שלהיות חלקה כמו ילדה אז המצב הטבעי עבור אישה. לא אמרתי שאני מעדיף נשים חזקות ונשים שלא מסירות שיער גוף, אלא אמרתי שאני מעריך הנשים האלו על כך וזה לא דבר שלא מפריע לי, להבדיל מהרבה אנשים בחברה, זה לא אומר שאני לא מסוגל להימשך אישה טיפוסית, אשר לא חזקה ומסירה שיער גוף, אבל כמובן שזה שאני יכול להמשך ששונות מהזרם המרכזי בנושאים האלו, זה מה שיותר מיוחד אצלי, דברים שהם טיפוסיים זה לא ממש מיוחד. כן אני מאמין שלהיות חזקה פיזית ולא להסיר שיער גוף אלו מאפיינים מאוד פמיניסטיים, אני לא אומר שכל הנשים צריכות לעמוד באידאלים הפמיניסטיים האלו אבל כדי להיות חלק מרוב הנשים שמסירות שיער לא צריך להיות פמיניסטית, ככה שאני לא מוצא בזה שום דבר מיוחד, ואני גם קצת מופתע מכך ולא לטובה שכמעט ואין פמיניסטיות בפורום הזה שלא מסירות שיער גוף. לגבי השיחות הקשות שלי עם פנתרית סגולה, זאת היא שהייתה מתחילה בכל פעם, אבל כפי שכבר ציינתי למרות שפנתרית סגולה הייתה מאוד אלימה מילולית היא עדיין הוסיפה הרבה אקשן לפורמים של תפוז, מה גם שcatchet הצליחה לרסן את פנתרית סגולה בתקופת הניהול שלה בפורום הזה, משהו שמנהלים קודמים לא הצליחו בו. ככה שאם היית כאן בתקופת הניהול של catchet היית רואה שהיה כאן הרבה פחות קללות.
"הקדמה: אני בלוגרית טיפוח ואופנה יחסית מוכרת, חלקכן בוודאי קראו אותי, אבל אני רוצה לכתוב על משהו שבוער בי כבר הרבה זמן, אני רוצה לכתוב על יופי פמיניסטי. מה הוא יופי פמיניסטי? אני מקווה שנגלה את זה יחד, אני מתחילה את המחקר שלי איתכן. ואשמח לכל שיתוף או מחשבה שיש לכן."
"כשהייתי בכיתה ה’ הלכתי עם מכנסיים ארוכים לבית הספר, אפילו בימים החמים. אמא שלי עוד לא הרשתה לי לגלח את הרגליים ואני לא העזתי לחשוף את הגועל שנמצא על הרגליים שלי לילדים אחרים, לילדות אחרות. הרגשתי מכוערת, וחשבתי שאם רק איפטר מהשיערות השחורות והארורות האלה, אוכל להיות כמוהן, לשים טייץ קצר ולחשוף רגליים חלקות ויפות. ואז אהיה יפה. אז אהיה בסדר. יום אחד בקיץ שבין כיתה ה’ לו’ אמא הרשתה לי סופסוף לגלח את הרגליים, היא נתנה לי סכין גילוח וורוד, ואמרה לי להיזהר ולא לגלח מהר מידי. אני שכבר דמיינתי את התהליך אינסוף פעמים בראשי צעקתי בשמחה ורצתי לאמבטיה שם התחלתי בעצם את השליטה בגוף שלי. בתנועה חלקה אחת כל השיערות הילדותיות והעדינות שלי נעלמו, והרגל מעולם לא נראתה לי נשית יותר, נעימה למגע, נכונה, כמעט טבעית. זה המצב בו היא צריכה להיות, חלקה. כבר עברו די הרבה שנים מאז, הרבה גילוחים והרבה שעוות, אפילו ניסיון ללייזר, אבל לא נפטרתי מהן. לפני כמה חודשים החלטתי לנסות להיפטר מההיפטרות מהן. היו לי כל מיני סיבות, אבל בעיקר רציתי לדעת איך זה, להרגיש איך זה להיות במצב הלא טבעי הזה. החיים שלי והחיים של הנשים מסביבי לרוב כוללים התעסקות תמידית עם שיערות, התעסקות סמויה, מבוישת כמעט, התעסקות סודית. אנחנו מגלחות, מורידות בשעווה, מורטות בפינצטה, גוזרות, מלבינות, מדללות, משתמשות באפילציה, לייזר, משחות הסרה. אנחנו מורידות שיערות מהגבות, מהשפה העליונה, מהמפשעות, מאיבר המין, מהרגליים, חלקנו (החלק שלי, השעיר יותר) מוריד גם מהידיים, לעיתים מהסנטר, מהצוואר, מהפיאות, מהעורף, והכל כדי להופיע בצורה הנכונה ביותר, הטבעית ביותר. הנשית ביותר, כי אישה כאמור היא חלקלקה ונטולת שיערות, פרט לראשה וגבותיה. אנחנו לומדות לשנוא את הגוף שלנו במצבו ה”לא מטופל”, אנחנו מתייחסות אליו כ”לא מטופח”, “לא אסתטי”, “לא היגייני” אפילו. כשאני כותבת את הפוסט הזה אני לא כותבת אותו לגברים, באופן מצחיק דווקא הגברים שהייתי איתם מעולם לא העירו לי על ענייני שפם ששכחתי למרוט, או אפילו רגליים שלא גילחתי במשך שבוע במערכות יחסים רציניות. משטר השיערות הוא משטר נשי לחלוטין, שומרות הסף שלו הן אנחנו. הן האמהות, האחיות, החברות הדואגות, הן העמיתות לעבודה, הזרות נעימות ברחוב, יועצות היופי בסופר פארם. הן מעבירות את המסר, המסר הסודי, שלא צריך לצאת מגבולות המין הנשי- כשאת לא משנה את הגוף שלך, את עוברת עבירה אסתטית ואתית קשה. את הופכת להיות מוזנחת, מוזרה, רוצת צומי, הזויה, קיצונית, רדיקלית, המיניות שלך נמצאת בסימן שאלה. לכל אחת כמעט יש משהו לומר והוא לא חיובי, ולמה בעצם? אם זו באמת בחירה של כל אישה, מדוע הבחירה שלי כל כך מפריעה? מדוע צריך לקרוא לי בשמות גנאי? מדוע צריך למשטר אותי? אם אני לא קוראת תיגר על סדר קיים, אין שום סיבה להתייחס אליי כלל. אבל היחס מגיע, והוא תמיד מגיע בצורות חדשות ומקוריות. הגוף של כולנו מלא בשיערות, חלקן קטנטנות ובלתי נראות, וחלקן גדולות ובולטות יותר, במקרה שלי- שחורות כפחם ועבות. האקט של ההסרה שלהן הוא אקט חברתי לחלוטין, כולנו יודעות את זה, הרי גברים לא הסירו שיערות לפני 20 שנה, וכרגע, בגלל שינויים בסדר החברתי, גם הם מצטרפים לשורותינו בתור לקליניקה הקרובה. נשים ברומא העתיקה היו תולשות את שיערות ראשן כמעט עד חציו מכיוון שמצח גבוה נחשב ליפה באותה התקופה. בתקופת הרנסאנס נשים היו מטפטפות טיפות “בלה דונה” בכדי להגדיל את עישוניהן, הטיפות גרמו בין היתר לעירפול ראיה, ולנזקים ארוכי טווח. כיום נשים מזריקות רעל לפנים שלהן בכדי להפוך אותן לחלקות יותר. אני לחלוטין לא מבקרת אף אחת מהצורות האלה, או הנשים שעשו ועושות את המעשים הללו, כל אחת מאיתנו רוצה להיות יפה, רוצה להיות נכונה, רוצה להיות נאהבת. זו לא חולשה, זו התנהגות אנושית פשוטה. גם אני רוצה להיות יפה, אני רוצה להביט במראה ולאהוב את עצמי, אני רוצה להיות שלמה עם הגוף שלי, אני פשוט לא בטוחה שלהמשיך לתלוש ממנו שיערות יעזור. למען האמת, מאז שהפסקתי להסיר את השיערות, התחלתי קצת להתאהב בהן. לא בכולן, שיערות הרגליים עדיין נראות לי מוזרות, והרגליים שלי עצמן נראות מעט גבריות, אבל אני מאוד אוהבת את שיערות בית השחי שלי, אני נהנית להביט בהן, אני נהנית להרים את הידיים ולהרגיש אותן זזות ברוח. אני לא מתכוונת להטיף לאף אחת להפסיק להסיר שיערות, או להיראות כמו ש-אני חושבת שצריך להיראות, אני מניחה שאני רק רוצה להראות שיש דרך אחרת, ולהציע לכן את הניסוי הזה. קחו חודש, ובו אל תתעסקו בשיערות הגוף שלכן, המשיכו את שגרת הטיפוח שלכן (אני לא הפסקתי להתאפר, לשים לק, וכל שאר הדברים שמהנים אותי) אבל תנו להן לצמוח, הביטו בהן, אולי האפשרות של להשאיר אותן תעבור בראש שלכן, ואולי לא, אבל זו תהיה הבחירה שלכן. כולנו יודעות שיש נשיאות נשים, ואסטרונאוטיות נשים, ומנכ”ליות נשים, אבל האם ראיתן אי פעם אחת מהן “לא מטופחת” האם הייתה להן הלגיטימציה להיראות כמו פוליטיקאי ישראלי ממוצע? כמו סופר אמריקאי ממוצע? האם הן יכלו להגיע למעמד שלהן בלי להיות משועבדות כל כך הרבה פעמים? אני לא יודעת. ואני לא חושבת שהמאבק שלנו לשחרור נגמר, אני מתכוונת להתחיל את הבלוג הזה, ובו אני מתכוונת לשתף אתכן ביופי שאני רואה, ביופי הפמיניסטי של הנשים המדהימות שסובבות אותי ושכנראה סובבות אתכן."
https://yofifeministi.wordpress.com/
