שלום לכולם
אני חדש פה. אני הולך לספר לכם את סיפור חיי אז אני מקווה שתקראו הכל ותעזרו לי. אז ככה... אני בן 22,בחור רגיל לכל דבר,אני מגמגם(כבר אני יפרט על זה) מגיל 11 בערך. אני לא זוכר את עצמי מגמגם מגיל מוקדם יותר,אני רק זוכר שאמא שלי גימגמה ויכול להיות שנדבקתי ממנה(ברור שהכוונה היא לא להידבק כמו בוירוס אלה ללמוד את הרגלי הדיבור שלה) אני זוכר שהלכנו לרופאה לפני הרבה שנים ושם היא הסבירה לשתינו(לי ולאמי) שאין משהו שאפשר לעשות נגד זה. כשהייתה לי בר מצווה והייתה צריך לקרוא את הדרשה פחדתי כל כך ואכן שהיינו באולם אירועים והייתי אמור לקרוא את הדרשה התחלתי לקרוא אותה והלך יפה,חלק אך לאחר חצי דרשה פתאום נתקעתי ונכנסתי ללחץ,אמרתי "סליחה" לכולם והמשכתי לקרוא אותה יפה. אני זוכר את עצמי כבר בתקופת החטיבה שאף פעם לא קראתי דברים בכיתה ואפילו בסוף ט' כשהייתה לנו הצגת סוף סיום כל אחד היה צריך להשתתף בהצגה ואני רציתי אך לא יכלתי,לסופו של דבר קיבלתי טקסט קטן של 3 מילים שאותו הצלחתי לקרוא בהצגה למרות כל הפחדים. כשהגעתי לתיכון היה עוד איכשהוא בסדר,אחרי הכל לא השתתפתי הרבה בשיעורים ועברתי את התיכון יפה. יש לציין שהחל מהחטיבה ועד היום היום לי 4 חברות רצינוית(מעל שנה כל אחת) ואף פעם לא גימגמתי איתם בכל דבר שיהיה(שיחת טלפון,יציאות,שיחות נפש וכד') המצב שלי היום הוא כזה. יש לפעמים שאני מדבר עם מישהו משפט ממש ארוך בלי לגמגם ועם רוב האנשים אני לא יכול להוציא יותר מכמה מילים קצרים,לחכות ואז עוד פעם להוציא כמה מילים(שיחה קטועה) בטלפון שאני מדבר עם אנשים אני מסוגל לקרוא ספר שלם ולא לגמגם אפילו עם אחת!!,שאני מתחיל עם בנות לפעמים בדסקוטקים גם הולך לי טוב ואני בקושי מגמגם. אני ממש לא יודע מה יש לי,למשל אם אני יושב עם עצמי ומדבר בקול רם עם עצמי...אני לא יגמגם בחיים ,לעומת זאת עם אשים אני מפחד לדבר הרבה ולכן אני מוציא פה ושם מילה. הפחד הכי גדול שלי זה להיות מתחת לחופה עם מישהי ואז אני יצטרך לדבר במיקרון ולהגיד את כל מה שהרב אומר...לכן החלטתי שעד שאני לא נרפא מזה לגמרי אני לא הולך להתחתן(לצערי) יש לציין שאף אחד מכל הסובבים אותי והחברים שלי לא יודע שאני מגמגם!! לפעמים אני מתחיל את המשפטים ב.."אהההה" ארוך ואז מוציא מילה אבל לא קורה לי שאני מתחיל משפט ונתקע בו(כמו שאני יגיד איצטרובל ואז זה יצא איצצצצצ,טרובל)מקווה שהבנתם.. בכל אופן תמיד שאני מדבר עם מישהו או משהו אני חושב על המחשבה שאני מגמגם ואז מפחד לדבר. קורה לפעמים שאני לא חושב על כלום,הראש שלי נקי ממחשבות ואז אני מדבר שוטף...אבל באמתץ שוטף. חשבתי לעצמי אולי ללכת לטיפול של היפנוזה ושיוציאו לי מהראש שאני מגמגם איך שהוא... האם יש טיפול יעיל ושיוכיח את עצמו? אם היית מגדיר את עצמי בסולם בין 1-5 בגמגום(ש5 זה הכי גרוע) הייתי נותן לעצמי 2 בכל אופן אני מאוד מפחד גם ללכת לאוניברסיטה כי בטח שם אני יצטרך לקרוא דברים מול הכיתה ועוד כאלה דברים... בעיקרון אף אחד לא יודע שאני מגמגם,אפילו לא המשפחה,אמא שלי חושבת שזה עבר לי כבר אבל לצערי לא אשמח לכל המלצות לטיפול(קבוצת טיפול לא באה בחשבון) ואין לי בעיה להשקיע כסף העיקר שזה יצא ממני. אני מאמין שאם לא הייתי מגמגמם הייתי יכול להיות מישהו יותר מוצלח,פשוט יש בי הרבה דברים טובים שאיני יכול לבטא אותם בגלל הבעיה תודה לכולם, אריאל
אני חדש פה. אני הולך לספר לכם את סיפור חיי אז אני מקווה שתקראו הכל ותעזרו לי. אז ככה... אני בן 22,בחור רגיל לכל דבר,אני מגמגם(כבר אני יפרט על זה) מגיל 11 בערך. אני לא זוכר את עצמי מגמגם מגיל מוקדם יותר,אני רק זוכר שאמא שלי גימגמה ויכול להיות שנדבקתי ממנה(ברור שהכוונה היא לא להידבק כמו בוירוס אלה ללמוד את הרגלי הדיבור שלה) אני זוכר שהלכנו לרופאה לפני הרבה שנים ושם היא הסבירה לשתינו(לי ולאמי) שאין משהו שאפשר לעשות נגד זה. כשהייתה לי בר מצווה והייתה צריך לקרוא את הדרשה פחדתי כל כך ואכן שהיינו באולם אירועים והייתי אמור לקרוא את הדרשה התחלתי לקרוא אותה והלך יפה,חלק אך לאחר חצי דרשה פתאום נתקעתי ונכנסתי ללחץ,אמרתי "סליחה" לכולם והמשכתי לקרוא אותה יפה. אני זוכר את עצמי כבר בתקופת החטיבה שאף פעם לא קראתי דברים בכיתה ואפילו בסוף ט' כשהייתה לנו הצגת סוף סיום כל אחד היה צריך להשתתף בהצגה ואני רציתי אך לא יכלתי,לסופו של דבר קיבלתי טקסט קטן של 3 מילים שאותו הצלחתי לקרוא בהצגה למרות כל הפחדים. כשהגעתי לתיכון היה עוד איכשהוא בסדר,אחרי הכל לא השתתפתי הרבה בשיעורים ועברתי את התיכון יפה. יש לציין שהחל מהחטיבה ועד היום היום לי 4 חברות רצינוית(מעל שנה כל אחת) ואף פעם לא גימגמתי איתם בכל דבר שיהיה(שיחת טלפון,יציאות,שיחות נפש וכד') המצב שלי היום הוא כזה. יש לפעמים שאני מדבר עם מישהו משפט ממש ארוך בלי לגמגם ועם רוב האנשים אני לא יכול להוציא יותר מכמה מילים קצרים,לחכות ואז עוד פעם להוציא כמה מילים(שיחה קטועה) בטלפון שאני מדבר עם אנשים אני מסוגל לקרוא ספר שלם ולא לגמגם אפילו עם אחת!!,שאני מתחיל עם בנות לפעמים בדסקוטקים גם הולך לי טוב ואני בקושי מגמגם. אני ממש לא יודע מה יש לי,למשל אם אני יושב עם עצמי ומדבר בקול רם עם עצמי...אני לא יגמגם בחיים ,לעומת זאת עם אשים אני מפחד לדבר הרבה ולכן אני מוציא פה ושם מילה. הפחד הכי גדול שלי זה להיות מתחת לחופה עם מישהי ואז אני יצטרך לדבר במיקרון ולהגיד את כל מה שהרב אומר...לכן החלטתי שעד שאני לא נרפא מזה לגמרי אני לא הולך להתחתן(לצערי) יש לציין שאף אחד מכל הסובבים אותי והחברים שלי לא יודע שאני מגמגם!! לפעמים אני מתחיל את המשפטים ב.."אהההה" ארוך ואז מוציא מילה אבל לא קורה לי שאני מתחיל משפט ונתקע בו(כמו שאני יגיד איצטרובל ואז זה יצא איצצצצצ,טרובל)מקווה שהבנתם.. בכל אופן תמיד שאני מדבר עם מישהו או משהו אני חושב על המחשבה שאני מגמגם ואז מפחד לדבר. קורה לפעמים שאני לא חושב על כלום,הראש שלי נקי ממחשבות ואז אני מדבר שוטף...אבל באמתץ שוטף. חשבתי לעצמי אולי ללכת לטיפול של היפנוזה ושיוציאו לי מהראש שאני מגמגם איך שהוא... האם יש טיפול יעיל ושיוכיח את עצמו? אם היית מגדיר את עצמי בסולם בין 1-5 בגמגום(ש5 זה הכי גרוע) הייתי נותן לעצמי 2 בכל אופן אני מאוד מפחד גם ללכת לאוניברסיטה כי בטח שם אני יצטרך לקרוא דברים מול הכיתה ועוד כאלה דברים... בעיקרון אף אחד לא יודע שאני מגמגם,אפילו לא המשפחה,אמא שלי חושבת שזה עבר לי כבר אבל לצערי לא אשמח לכל המלצות לטיפול(קבוצת טיפול לא באה בחשבון) ואין לי בעיה להשקיע כסף העיקר שזה יצא ממני. אני מאמין שאם לא הייתי מגמגמם הייתי יכול להיות מישהו יותר מוצלח,פשוט יש בי הרבה דברים טובים שאיני יכול לבטא אותם בגלל הבעיה תודה לכולם, אריאל
