שלום לכולם
שלום לכולם אני רוצה לשתף אותכם בחויה שעברתי אמש אני מתנדב כבר 8 שנים בזק"א ובעצמי אני נפגע טרור אתמול בשעה 5:51 הביפר שצמוד לכרית שלי בלילה {כן זה שאם הוא מצפצף אז קרה משהוא נורא} התחיל לצפצף זינקתי מהמיטה בלי לשאול מה קרה אלא איפה זה קרה. תוך כדאי שאני מתלבש וממתין לפריצה בקשר שתיתן לי את המיקום המדויק של האירוע הקשה אישתי הכינה לי את האפודים {אחד כתום להצלת חיים ואחד צהוב לטיפול של אחרי....} יצאתי לאירוע באמבולנס שאסף אותי בדרך אני שומע את פיקוד 10 {הראשון שמגיע ממד"א לשטח נהפך לפיקוד 10} מודיע שיש "רק" כ20 פצועים בהם כמה מחוסרי הכרה. האמת נרגעתי מעט ואמרתי לעצמי ולחברי אולי אפילו לא יהיו הרוגים אולי היה לנו מזל היום כשבאתי לשטח התבדתי, פיניתי 2 פצועים לבי"ח הר הצופים וחזרתי לשטח. בשלב זה הסתיים פינוי הפצועים הורדתי את אפוד החובש שלי והלבשתי את בגדי ההתגוננות הלבנים {נגד חידקים שאולי היו בדמו של המפגע} ועליהם את אפוד זק"א הצהוב. קיבלתי את צוות מס' 1 זהו הצוות שנכנס ראשון לזירה. נכנסתי לזירה ביחד עם קציני זיהוי וחבלה ועוד קצינים בכירים. עברתי בין הנרצחים וחשבתי לעצמי אנשים אלו עד לפני דקות ספורות היו עולם ומלאו, אנשים שהשקימו קום לעבודתם לפרנס את משפחתם וכשיצאו לפני כמה דקות מהבית לא חשבו שיחזרו ככה לביתם. ואז עלתה בי עוד מחשבה הרי אני "כמעט" גם הייתי ככה, גם אני הרי נפגעתי באורח קשה ויכול להיות שהחברים שלי היו רואים אותי וחושבים עלי ככה ובאמצע שאני הולך לי ובוחן את הזירה איך לטפל בנפטרים בכבוד המירבי ועוד דברים שצריך לבדוק לפני שמתחילים לטפל בזירה קורה לי מתנדב ואומר לי צא מהאוטובוס ותוראה מה יש פה. הוא היה נסער מאוד וחשבתי שיש עוד הרוג בחוץ שלא ראיתי אותו יצאתי החוצה והמתנדב לוקח אותי קצת רחוק ואומר לי תסתכל על האוטובוס הסתכלתי ולא הבנתי מה הוא רוצה, ואז הוא אומר לי בשקט תראה את שלט הפרסומת שעל האוטובוס הסתכלתי ונהיה לי רע ראיתי את הגופות שמעתי את זעקת הפצועים הרחתי את ריחות התופת אבל נהיה לי רע כשראיתי את השלט מדובר בשלט פרסומת של שינוי שאומר "החילונים באים" היבטתי מסביבי וחיפסתי אותם את אותם אנשי שינוי שטוענים בשלט אדום, אדום מדם ההרוגים שהחילונים באים ולא מצאתי אותם, ואז עלתה בי המחשבה שהחילונים באים אבל המחבלים כבר פה. חזרתי לעבודה הקשה אני לא אפרט את כל מה שעבר עלי ב7 שעות של עבודה אמש אבל כשהוצאנו את הנרצחים מהאוטובוס לאוהל הזיהוי בחוץ הסתכלתי על כל אחד ואחת מהם ואמרתי לעצמי הם יהודים כעת זה לא משנה אם הם דתיים או חילוניים או מסורתיים הם בני אדם שנבראו בצלם כולל ההרוג הערבי רציתי לשתף אותכם בתחושה של אזרח יהודי {כן הוא גם חרדי} שצריך להתמודד עם משא של שיסוי ושנאה לא רק של מחבלים שרוצים להרוג אותו אלא כל יום שאני עובר ברחובות העיר שלי ורואה את שלטי ההסתה והפגיעה שמשתקפים מעל כל אוטובוס. שיהיה לנו שבוע שקט תנחומים למשפחות השכולות והחלמה לפצועים שלום לכולם אני רוצה לשתף אותכם בחויה שעברתי אמש אני מתנדב כבר 8 שנים בזק"א ובעצמי אני נפגע טרור אתמול בשעה 5:51 הביפר שצמוד לכרית שלי בלילה {כן זה שאם הוא מצפצף אז קרה משהוא נורא} התחיל לצפצף זינקתי מהמיטה בלי לשאול מה קרה אלא איפה זה קרה. תוך כדאי שאני מתלבש וממתין לפריצה בקשר שתיתן לי את המיקום המדויק של האירוע הקשה אישתי הכינה לי את האפודים {אחד כתום להצלת חיים ואחד צהוב לטיפול של אחרי....} יצאתי לאירוע באמבולנס שאסף אותי בדרך אני שומע את פיקוד 10 {הראשון שמגיע ממד"א לשטח נהפך לפיקוד 10} מודיע שיש "רק" כ20 פצועים בהם כמה מחוסרי הכרה. האמת נרגעתי מעט ואמרתי לעצמי ולחברי אולי אפילו לא יהיו הרוגים אולי היה לנו מזל היום כשבאתי לשטח התבדתי, פיניתי 2 פצועים לבי"ח הר הצופים וחזרתי לשטח. בשלב זה הסתיים פינוי הפצועים הורדתי את אפוד החובש שלי והלבשתי את בגדי ההתגוננות הלבנים {נגד חידקים שאולי היו בדמו של המפגע} ועליהם את אפוד זק"א הצהוב. קיבלתי את צוות מס' 1 זהו הצוות שנכנס ראשון לזירה. נכנסתי לזירה ביחד עם קציני זיהוי וחבלה ועוד קצינים בכירים. עברתי בין הנרצחים וחשבתי לעצמי אנשים אלו עד לפני דקות ספורות היו עולם ומלאו, אנשים שהשקימו קום לעבודתם לפרנס את משפחתם וכשיצאו לפני כמה דקות מהבית לא חשבו שיחזרו ככה לביתם. ואז עלתה בי עוד מחשבה הרי אני "כמעט" גם הייתי ככה, גם אני הרי נפגעתי באורח קשה ויכול להיות שהחברים שלי היו רואים אותי וחושבים עלי ככה ובאמצע שאני הולך לי ובוחן את הזירה איך לטפל בנפטרים בכבוד המירבי ועוד דברים שצריך לבדוק לפני שמתחילים לטפל בזירה קורה לי מתנדב ואומר לי צא מהאוטובוס ותוראה מה יש פה. הוא היה נסער מאוד וחשבתי שיש עוד הרוג בחוץ שלא ראיתי אותו יצאתי החוצה והמתנדב לוקח אותי קצת רחוק ואומר לי תסתכל על האוטובוס הסתכלתי ולא הבנתי מה הוא רוצה, ואז הוא אומר לי בשקט תראה את שלט הפרסומת שעל האוטובוס הסתכלתי ונהיה לי רע ראיתי את הגופות שמעתי את זעקת הפצועים הרחתי את ריחות התופת אבל נהיה לי רע כשראיתי את השלט מדובר בשלט פרסומת של שינוי שאומר "החילונים באים" היבטתי מסביבי וחיפסתי אותם את אותם אנשי שינוי שטוענים בשלט אדום, אדום מדם ההרוגים שהחילונים באים ולא מצאתי אותם, ואז עלתה בי המחשבה שהחילונים באים אבל המחבלים כבר פה. חזרתי לעבודה הקשה אני לא אפרט את כל מה שעבר עלי ב7 שעות של עבודה אמש אבל כשהוצאנו את הנרצחים מהאוטובוס לאוהל הזיהוי בחוץ הסתכלתי על כל אחד ואחת מהם ואמרתי לעצמי הם יהודים כעת זה לא משנה אם הם דתיים או חילוניים או מסורתיים הם בני אדם שנבראו בצלם כולל ההרוג הערבי רציתי לשתף אותכם בתחושה של אזרח יהודי {כן הוא גם חרדי} שצריך להתמודד עם משא של שיסוי ושנאה לא רק של מחבלים שרוצים להרוג אותו אלא כל יום שאני עובר ברחובות העיר שלי ורואה את שלטי ההסתה והפגיעה שמשתקפים מעל כל אוטובוס. שיהיה לנו שבוע שקט תנחומים למשפחות השכולות והחלמה לפצועים
שלום לכולם אני רוצה לשתף אותכם בחויה שעברתי אמש אני מתנדב כבר 8 שנים בזק"א ובעצמי אני נפגע טרור אתמול בשעה 5:51 הביפר שצמוד לכרית שלי בלילה {כן זה שאם הוא מצפצף אז קרה משהוא נורא} התחיל לצפצף זינקתי מהמיטה בלי לשאול מה קרה אלא איפה זה קרה. תוך כדאי שאני מתלבש וממתין לפריצה בקשר שתיתן לי את המיקום המדויק של האירוע הקשה אישתי הכינה לי את האפודים {אחד כתום להצלת חיים ואחד צהוב לטיפול של אחרי....} יצאתי לאירוע באמבולנס שאסף אותי בדרך אני שומע את פיקוד 10 {הראשון שמגיע ממד"א לשטח נהפך לפיקוד 10} מודיע שיש "רק" כ20 פצועים בהם כמה מחוסרי הכרה. האמת נרגעתי מעט ואמרתי לעצמי ולחברי אולי אפילו לא יהיו הרוגים אולי היה לנו מזל היום כשבאתי לשטח התבדתי, פיניתי 2 פצועים לבי"ח הר הצופים וחזרתי לשטח. בשלב זה הסתיים פינוי הפצועים הורדתי את אפוד החובש שלי והלבשתי את בגדי ההתגוננות הלבנים {נגד חידקים שאולי היו בדמו של המפגע} ועליהם את אפוד זק"א הצהוב. קיבלתי את צוות מס' 1 זהו הצוות שנכנס ראשון לזירה. נכנסתי לזירה ביחד עם קציני זיהוי וחבלה ועוד קצינים בכירים. עברתי בין הנרצחים וחשבתי לעצמי אנשים אלו עד לפני דקות ספורות היו עולם ומלאו, אנשים שהשקימו קום לעבודתם לפרנס את משפחתם וכשיצאו לפני כמה דקות מהבית לא חשבו שיחזרו ככה לביתם. ואז עלתה בי עוד מחשבה הרי אני "כמעט" גם הייתי ככה, גם אני הרי נפגעתי באורח קשה ויכול להיות שהחברים שלי היו רואים אותי וחושבים עלי ככה ובאמצע שאני הולך לי ובוחן את הזירה איך לטפל בנפטרים בכבוד המירבי ועוד דברים שצריך לבדוק לפני שמתחילים לטפל בזירה קורה לי מתנדב ואומר לי צא מהאוטובוס ותוראה מה יש פה. הוא היה נסער מאוד וחשבתי שיש עוד הרוג בחוץ שלא ראיתי אותו יצאתי החוצה והמתנדב לוקח אותי קצת רחוק ואומר לי תסתכל על האוטובוס הסתכלתי ולא הבנתי מה הוא רוצה, ואז הוא אומר לי בשקט תראה את שלט הפרסומת שעל האוטובוס הסתכלתי ונהיה לי רע ראיתי את הגופות שמעתי את זעקת הפצועים הרחתי את ריחות התופת אבל נהיה לי רע כשראיתי את השלט מדובר בשלט פרסומת של שינוי שאומר "החילונים באים" היבטתי מסביבי וחיפסתי אותם את אותם אנשי שינוי שטוענים בשלט אדום, אדום מדם ההרוגים שהחילונים באים ולא מצאתי אותם, ואז עלתה בי המחשבה שהחילונים באים אבל המחבלים כבר פה. חזרתי לעבודה הקשה אני לא אפרט את כל מה שעבר עלי ב7 שעות של עבודה אמש אבל כשהוצאנו את הנרצחים מהאוטובוס לאוהל הזיהוי בחוץ הסתכלתי על כל אחד ואחת מהם ואמרתי לעצמי הם יהודים כעת זה לא משנה אם הם דתיים או חילוניים או מסורתיים הם בני אדם שנבראו בצלם כולל ההרוג הערבי רציתי לשתף אותכם בתחושה של אזרח יהודי {כן הוא גם חרדי} שצריך להתמודד עם משא של שיסוי ושנאה לא רק של מחבלים שרוצים להרוג אותו אלא כל יום שאני עובר ברחובות העיר שלי ורואה את שלטי ההסתה והפגיעה שמשתקפים מעל כל אוטובוס. שיהיה לנו שבוע שקט תנחומים למשפחות השכולות והחלמה לפצועים שלום לכולם אני רוצה לשתף אותכם בחויה שעברתי אמש אני מתנדב כבר 8 שנים בזק"א ובעצמי אני נפגע טרור אתמול בשעה 5:51 הביפר שצמוד לכרית שלי בלילה {כן זה שאם הוא מצפצף אז קרה משהוא נורא} התחיל לצפצף זינקתי מהמיטה בלי לשאול מה קרה אלא איפה זה קרה. תוך כדאי שאני מתלבש וממתין לפריצה בקשר שתיתן לי את המיקום המדויק של האירוע הקשה אישתי הכינה לי את האפודים {אחד כתום להצלת חיים ואחד צהוב לטיפול של אחרי....} יצאתי לאירוע באמבולנס שאסף אותי בדרך אני שומע את פיקוד 10 {הראשון שמגיע ממד"א לשטח נהפך לפיקוד 10} מודיע שיש "רק" כ20 פצועים בהם כמה מחוסרי הכרה. האמת נרגעתי מעט ואמרתי לעצמי ולחברי אולי אפילו לא יהיו הרוגים אולי היה לנו מזל היום כשבאתי לשטח התבדתי, פיניתי 2 פצועים לבי"ח הר הצופים וחזרתי לשטח. בשלב זה הסתיים פינוי הפצועים הורדתי את אפוד החובש שלי והלבשתי את בגדי ההתגוננות הלבנים {נגד חידקים שאולי היו בדמו של המפגע} ועליהם את אפוד זק"א הצהוב. קיבלתי את צוות מס' 1 זהו הצוות שנכנס ראשון לזירה. נכנסתי לזירה ביחד עם קציני זיהוי וחבלה ועוד קצינים בכירים. עברתי בין הנרצחים וחשבתי לעצמי אנשים אלו עד לפני דקות ספורות היו עולם ומלאו, אנשים שהשקימו קום לעבודתם לפרנס את משפחתם וכשיצאו לפני כמה דקות מהבית לא חשבו שיחזרו ככה לביתם. ואז עלתה בי עוד מחשבה הרי אני "כמעט" גם הייתי ככה, גם אני הרי נפגעתי באורח קשה ויכול להיות שהחברים שלי היו רואים אותי וחושבים עלי ככה ובאמצע שאני הולך לי ובוחן את הזירה איך לטפל בנפטרים בכבוד המירבי ועוד דברים שצריך לבדוק לפני שמתחילים לטפל בזירה קורה לי מתנדב ואומר לי צא מהאוטובוס ותוראה מה יש פה. הוא היה נסער מאוד וחשבתי שיש עוד הרוג בחוץ שלא ראיתי אותו יצאתי החוצה והמתנדב לוקח אותי קצת רחוק ואומר לי תסתכל על האוטובוס הסתכלתי ולא הבנתי מה הוא רוצה, ואז הוא אומר לי בשקט תראה את שלט הפרסומת שעל האוטובוס הסתכלתי ונהיה לי רע ראיתי את הגופות שמעתי את זעקת הפצועים הרחתי את ריחות התופת אבל נהיה לי רע כשראיתי את השלט מדובר בשלט פרסומת של שינוי שאומר "החילונים באים" היבטתי מסביבי וחיפסתי אותם את אותם אנשי שינוי שטוענים בשלט אדום, אדום מדם ההרוגים שהחילונים באים ולא מצאתי אותם, ואז עלתה בי המחשבה שהחילונים באים אבל המחבלים כבר פה. חזרתי לעבודה הקשה אני לא אפרט את כל מה שעבר עלי ב7 שעות של עבודה אמש אבל כשהוצאנו את הנרצחים מהאוטובוס לאוהל הזיהוי בחוץ הסתכלתי על כל אחד ואחת מהם ואמרתי לעצמי הם יהודים כעת זה לא משנה אם הם דתיים או חילוניים או מסורתיים הם בני אדם שנבראו בצלם כולל ההרוג הערבי רציתי לשתף אותכם בתחושה של אזרח יהודי {כן הוא גם חרדי} שצריך להתמודד עם משא של שיסוי ושנאה לא רק של מחבלים שרוצים להרוג אותו אלא כל יום שאני עובר ברחובות העיר שלי ורואה את שלטי ההסתה והפגיעה שמשתקפים מעל כל אוטובוס. שיהיה לנו שבוע שקט תנחומים למשפחות השכולות והחלמה לפצועים