כן, אנחנו בשליחות.
בעצם כבר חוזרים. אין ספק שאלו היו השנתיים היפות בחיי ובו בזמן הקשות ביותר. אנחנו כאן בשליחות של הסוכנות בארגנטינה, החויה מדהימה, העשיה לא פחות. אנחנו קצת יותר צעירים וגם ילדנו כאן את בתנו הבכורה רחוק מהמשפחה... עצוב , אבל לא הייתי משנה כלום. היום אני שמחה מאד לחזור לארץ , אני גם חושבת שאני מעריכה יותר את החיים בישראל אין כמו המשפחה, אין כמו החברים , אין כמו הבית. אין ספק שהחיים הגשמיים כאן מפתים , טובים , רחוקים מלהיות מציאותיים במציאות הכואבת בארץ אבל המנטליות צבועה, הכלכלה דפוקה גם כאן, פוליטיקאים מושחתים ועוד מיני חולרות, שאם רוצים אפשר למצוא גם כאן... תלוי מאיזה זוית מסתכלים. שליחות זה דבר טוב ונותן המון לחיים, אבל באמת , כמו שההורים שלך אומרים קל ל"התמכר אליו" יש פה שליחים כבר ארבע שנים, כל שנה מאריכים ומאריכים , זה דבר שפשוט קל לעשות שאתה חי ברמה כ"כ טובה ועם עבודה מעניינת . אבל תחשבו מה זה. לפני ארבע שנים שהם יצאו מהארץ הכל היה אחרת שם, למה הם חוזרים עכשיו? למציאות של מלחמה כואבת , כלכלה בקאנטים ועוד ועוד. לכן זה הפחד מלחזור וזה אולי מה שההורים שלך מתכוונים אליו. עשו מה שטוב לכם וזתכרו, זה רק שליחות ואז חוזרים לבית האמיתי שלנו- לארץ...