איילת, יש לי השגה אחת קטנה:
זה שהילד לא רואה את ההורים, וכל היום בגן, לא גורם לילד להיות מופרע חסר גבולות. ילד יכול להיות גם כל היום עם ההורים בבית, ועדיין לצאת מופרע חסר גבולות. הילדות שלי "בילו" בגן מ-7 בבוקר עד 5:30 אחה"צ, ובכל זאת יצאו מחונכות לגמרי לא רע. והסיבה אחת: כי למרות השעות הרבות בגן, כשהיינו איתן דאגנו אנחנו, ההורים, להציב להן גבולות מאד ברורים לאורך כל הדרך. תמיד היה להן ברור מה מותר ומה אסור. בכל פעם שהן ניסו לעשות משהו שלא היה לרוחנו, דאגנו ליידע אותן בצורה תקיפה וחד-משמעית. וכשהתארחנו אצל מישהו, אחד מאתנו היה צמוד לילדות, או שאם היה צורך (וכן, זה קרה לפעמים), פשוט קמנו, אספנו את טפינו וחזרנו הביתה - והעולם לא התהפך בגלל זה. כך שאין שום קשר לכמה שעות ביום הילד רואה את ההורים. אבל אם אותם הורים מנסים לפצות את הילד על השעות הרבות שהוא לא רואה אותם בזה שהם לא אומרים לו "לא" ולא מציבים לו גבולות, הם יכולים כבר מעכשיו להזמין לעצמם חדר עם סורגים דקורטיביים בבית המשוגעים הקרוב, כי עושה רושם שהם יצטרכו לעשות בו שימוש הרבה יותר מהר ממה שהם מסוגלים בכלל לחשוב... ואם הם רוצים להמנע ממצב כזה, הם חייבים להבין שלא כל דבר בסדר, ולא כל דבר מותר לילד לעשות. בואי אני אספר לך, אפרופו, משהו שקרה לי: לפני X שנים התארחו אצלינו חברים, שהבנות שלהם "מחונכות" בערך כמו הבן של החברה שלך. בשלב מסויים התחילה הגדולה, שהיתה אז בת 5 בערך, לבעוט בי, וההורים ישבו מנגד בלי לעשות כלום. בשלב מסויים תפסתי את הילדה בתפיסה "דובית" (חיבוק מאחור שתופס לה את הידיים), הסתכלתי לה טוב טוב ישר בעיניים, ואמרתי לה שאם היא תעז לעשות את זה עוד פעם אחת, היא תבלה את שאר הביקור בחצר, כשאנחנו בתוך הבית. נשבעת לך, שמאותו יום והלאה לא היו לי יותר בעיות כאלה עם הילדה הזו. היא הבינה, שאתי היא לא תוכל להתנהג כמו שהיא מתנהגת בבית ובמקומות אחרים. אז אולי עם הילד של החברה שלך יהיה לך יותר קשה, בגלל בעיית הגיל, אבל נסי להיות אתו תקיפה וברורה. אם לא ילך - אל תזמיני אותם יותר הביתה. תפגשו בגן המשחקים הקרוב או בבית של החברה. אני בטוחה שגם החברה שלך תבין בסופו של דבר מה כל כך מפריע לך.
