שלום לכולם,

bell2002

New member
שלום לכולם,

אני מניחה שאינכם זוכרים אותי מהפורום הקודם של עוזי. נכנסתי לפני שנה לפורום ההוא וסיפרתי בכאב גדול על בתי שהחלה לגמגם. סיפרתי גם על עצמי, על הגמגום שלי מגיל 5. אז יש הרבה עידכונים ושינויים, גם לגבי וגם (וזה הכי נפלא) לגבי ביתי. לגבי ביתי, היא התחילה את תקופת הגמגום שלה בסערה גדולה - הפסיקה תוך שבוע לדבר! פשוט לא הייתה יכולה לגמור מה שרצתה לומר, התייאשה ושתקה. בזמנו היא פיתחה יכולת מדהימה לדבר בשפת גוף. הלכתי לייעוץ של קלינאית תקשורת שאמרה שכדאי לבדוק אם אין בנוסף גם בעיות של שליפת מילים או עיכוב בהתפתחות השפה, כדי שנוכל לטפל בזה וכך לפחות הקשיים לא יבואו מהכיוון הזה. הלכנו לאיבחון, באיבחון באמת נקבע שביתי טיפה מאחרת בהתפתחות השפה ויש לה קושי בשליפת מילים. התחלנו טיפול של כשלושה חודשים ובמהלכו השגנו את האיחור בשפה ושיפרנו את השליפה. ומאז כבר יותר משמונה חודשים שביתי לא מטופלת. אני גם לא מתכוונת לקחת אותה לטיפול בגמגום. יש שיפור ניכר בשטף, בתקופות לחוצות שלה יש עליה בגמגום אבל מכיוון שהיא לא "זוכה" לשום התייחסות שונה בזמנים קשים המודעות שלה לדיבור ירדה כמעט לאפס. אני מתייחסת רק לתוכן דבריה, משבחת את חוכמתה ואת הפנינים שהיא מפזרת. כך היא גדלה מאושרת ומדברת. כן, יש גמגום. אבל! אם זה ישאר ברמה כזו, אני חותמת על זה כאן ועכשיו. לגבי, הסבתי את תחום עיסוקי להוראה (גם אני כמעט נופלת מהכיסא), התלמידים מחזרים אחרי ודורשים שרק אני אלמד אותם. הם טוענים שאני מבינה אותם, מתייחסת בכבוד לבעיות שלהם ומוכנה להסביר שוב ושוב עד שיבינו. פתחתי השנה בית ספר למת', פיסיקה וכימיה. הלימודים מתקיימים במקביל לבית הספר ולתוכנית הלימודים, בכיתות קטנות והומוגניות לחלוטין. וכך בנוסף להיותי מורה שכירה אני גם עצמאית, ואוהבת כל רגע מזה. הגמגום שלי? כן, ישנו. אבל ברמות כאלה נמוכות שלמעשה פרט לשיחות טלפון שעדיין מוציאות לי את המיץ ומעלות לי את לחץ הדם, הוא לא בא לידי ביטוי. אני מדברת לאט מאוד, חברותיי (אלה שלא מכירות אותי מילדות ולא מכירות את בעית הגמגום הנושנה שלי) אומרות לי שהן אוהבות לשמוע אותי מדברת לאט כי זה מאוד מרגיע אותן, שזה נותן לי הילה של שלווה ומשרע רוגע. גם התלמידים טוענים שאני מדברת לאט ונעים ושהם סופסוף מבינים את החומר(מעולם לא שאלתי אותם אבל בדפי משוב הם מעלים את זה לבד - מעניין!) שוקי, אני שמחה שיש פורום כזה. מדי פעם אני נכנסת לאתר של אמבי אבל בתקופה האחרונה הייתי עסוקה בהקמת העסק ו"פיספסתי" את הפרסום על הפורום. שיהיה בהצלחה.
 
לא מצליחה להיזכר....

את זוכרת אותי בכלל? לא יודעת...היו כ"כ הרבה דמויות אז בפורום הקודם , כאלה שנכנסו כתבו כמה הודעות ונעלמו עד כי אני לא ממש זוכרת. אני שמחה לקרוא את הדיווח שלך , ממש משמח אותי לדעת שבתך מתגברת על הגמגום ושיש לה תמיכה נהדרת בבית , זה מאוד חשוב. אתם ורק אתם כהורים יכולים לבנות לה את ביטחונה עצמי גם אם היא תמשיך לגמגם במידה זו או אחרת. ולגביך בל , פשוט תענוג לקרוא , לעבוד בהוראה? אני מורידה בפניך את הכובע כי זה בטח לא קל....אבל אני מבינה שהתגברת בכמעט 100 אחוזים וחוץ מכמה טלפונים הגמגום לא ממש מציק לך. שמחה שנכנסת לעדכן אותנו , תיכנסי שוב
 

RobinhooDw

New member
לדעתי עשית טעות

לא היית צריכה ללכת לטיפול כשהיא הפסיקה לדבר. אח שלי התחיל לגמגם בגיל מוקדם, הוא הפסיק לדבר למשך 3 שבועות ומאז מדבר שוטף.
 

bell2002

New member
כן, אני זוכרת אותך.

את פרשת מהפורום ההוא בדיוק לפני "שגיליתי" אותו והתחלתי לכתוב בו. מיד לאחר שהתחלתי לכתוב בו (כחודש) עוזי רצה לבקש איזשהו תשלום עבור שימוש בפורום ואז פחות או יותר עזבתי את הפורום ההוא. היה איזה עניין של מתחזים ומעבר לפסים שלא היו נוחים לי בכלל. עברתי באופן אישי גיהנום כשנוכחתי שלבתי עתיד כמו שלי. נכון מעולם לא ויתרתי ותמיד עשיתי מה שחלמתי (פחות או יותר) אבל... באיזה מחיר. עשיתי את הקורס האינטנסיבי בהדסה - הייתי במחזור הראשון שבו בחרו את חמשת המגמגמים הכי קשים מבין מאות פניות שהגיעו אליהם. לפני הקורס היו לי 50% אחוזי שטף. זה היה לפני 15 שנים. למדתי אז בטכניון לתואר ראשון, אני לא יכולה להתחיל לספר אילו חוויות היו לי שם עם הגמגום. איזה וירטואוזית הייתי בנסיון לפלס את דרכי במשעולי הקמפוס עם הגמגום. כשבתי החלה לגמגם, מעבר לטיפול הקל שקיבלה כדי לשפר את שליפת המילים ואת העיכוב בשפה היא לא קיבלה טיפול בגמגום. ישבתי עם עצמי ועם בעלי וסיפרתי לו מה צריך לעשות, איך צריך להגיב (או יותר נכון לא להגיב) ואיך לעבוד על עצמנו שאפילו קצב הנשימה שלנו לא ישתנה כשהיא תדבר ותגמגם. עבדנו על עצמנו להתעלם מצורת הדיבור ולהתייחס אך ורק לתוכן. לשבח את חוכמתה ואת מסקנותיה כדי שהיא תפנים שכל מה שהיא אומרת בעל משקל ונכון בעיניינו שהיא תפתח בטחון עצמי ביכולת שלה ובמי שהיא. מעבר למשפחה שלנו, דיברתי עם הוריי ועם הורי בעלי (סיטואציה שהיתה לי מאוד קשה כי הייתי צריכה להודות גם בפני עצמי וגם בפני הורי בעלי שאני עדיין ולמרות הכל מגמגמת) הדרכתי אותם כיצד אני רוצה שהם יתייחסו לבתי. ומה לומר? הייתי בנושא הזה לביאה אמיתית. אם רק חשדתי שמישהו במשפחה אומר לבתי משהו שחורג מההנחיות הברורות שלי, הפרדתי! לא הסכמתי שבתי תפגוש אותו. אבל לשמחתי זה קרה מעט מאוד ולאחר פעם אחת שבה הפרדתי (לא בכעס ולא בפני בתי) המסר חילחל. אנחנו שנה אחרי, היא מדברת, לא מוותרת על שום דבר ממה שהיא רוצה לומר. היא מגמגמת ולפעמים כשהיא מתרגשת ורוצה לספר משהו מהר אז היא מגמגמת יותר, אבל אנחנו פשוט לא מתייחסים לגמגום בכלל. מתייחסים רק לתוכן דבריה. זה עובד! הלוואי שהורי היו עושים לי את זה! אם היו עושים לי את זה כשרק התחלתי לגמגם וגם אח"כ, לא הייתי מגיעה לגמגום כל כך קשה. לגביי... אז זהו תהליך ארוך מאוד. ההפנמה שרק דיבור איטי מאוד יכול להוציא אותי ממעגל הגמגום לא התרחש ביום. גם לאחר סיום הקורס האינטנסיבי בהדסה שבו השטף קפץ לאחוזים מאוד גבוהים, עדיין הייתי צריכה לתרגל שעות ארוכות ביום את העקרונות שלמדתי וגם לאחר שנים וכל מיני דברים שחוויתי בחיי (קשיים ומשברים - כמו כולם) כשכבר לא תירגלתי על בסיס יומי עדיין היו לי תקופות של שטף ותקופות אחרות של ירידה בשטף. בשנה האחרונה, כשבתי החלה לגמגם פתאום הבנתי שהעזרה הגדולה ביותר שאוכל להעניק לבתי היא הדוגמה האישית. אם אני אדבר לאט מאוד גם היא תדבר לאט. וכך במשך השנה האחרונה, אני מדברת מאוד מאוד לאט. פתאום הדברים שחשבתי שהם בלתי אפשריים - הפכו להיות אפשריים. אני עדיין מגמגמת ושיחות טלפון היו ועדיין הסיוט שלי, אבל יותר ויותר אנשים לא חושבים עלי כמגמגמת. חושבים שאולי "שכחתי" מילה פה ושם אבל בוודאי לא חושבים על גמגום בסדר גודל רציני כפי שאני. אני מאוד שמחה שמצאתי אתכם שוב, ובטח שאכנס. תודה
 

shuky63

New member
שלום בל,שמח לראותך כאן

זוכר אותך מהפורום הקודם ואפילו החלפנו מספר אימיילים. כל אדם מגמגם שפורץ מחסומים מחמם לכולנו את הלב.אני יודע שזה אפשרי.טובים מאיתנו (צ'רצ'יל,יצחק רבין ומבקר המדינה אליעזר גולדברג)הוכיחו שאפשר למצוא את סיגנון הדיבור שגם יבטיח שטף וגם יקנה את סיגנון הדיבור הייחודי שהופך לסמל של האיש.בכל זאת זה מרגש לשמוע על כל מקרה נוסף וביחוד של אחד משלנו.יישר כח.
 

bell2002

New member
../images/Emo24.gif

שמחתי מאוד מאוד לקרוא על מעבר הדירה שלך... שיהיה בהצלחה. השנה הראשונה היא הכי קשה לדעתי, כמה פעמים כמעט לקחתי את הפקלאות שלי והלכתי. זה היה לפני 14 שנים ואני מאושרת שנשארתי. שלשום חגגנו 13 שנות נישואין.
 
למעלה