שלום לכולם!
אני חדשה כאן, זאת הפעם הראשונה שאני גולשת כאן... אני בת 14 וחצי ורציתי להתיעץ איתכם- הורים ונערים על בעיה שיש לי. אבא שלי הוא איש נורא קשה, הוא ממש אוהב לדבר (וכמה שהוא מדבר) ולא אוהב כל כך לשמוע דעות שונות משלו. מה לעשות כמו שאומרים "התפוח לא נופל רחוק מהעץ" וגם אני אוהבת לדבר ולהביע את דעותי ולא מכבלת תמיד דעות שונות. ואז נוצרת הבעיה- אבא שלי ואני שונים לגמרי בדעות שלנו. תנסו לתאר מצב כזה ששני אנשים שהם בת ואב לא יכולים לשבת ולדבר שיחה נורמלית מבלי להתווכח! אבל לאבא שלי יש עוד כישרון והוא לדבר ברוגע ושקט כזה מעצבן שיכול לשגע פילים (אז תחשבו איך הוא משגע אותי!). אבל כל זה זה לא הכל (רק ההתחלה)- כבר מאז שאני ילדה צעירה אבא שלי לא נתן לי חופש לצאת מהבית והייתי צריכה לעבור מסדר שלם כדי ללכת לחברות שלי. וגם היום כשאני בת 14 וחלק רב מידידותי כבר מבלות בדיסקוטקים אבא שלי תופס אותי קרוב אליו ואם אני הולכת לחברה הוא משגע אותי לגמרי ואפילו דורש ממני להתקשר אליו ברגע שאני מגיעה אליה לבית (גם אם הוא מסיע אותי לשם..). זה ממש פדיחות רציניות, אני ממש התרחקתי מהחברה בגללו ונשארתי עם חברה מצומצמת של חברות שהן בעצם ה"ילדות הטובות" ואם חס וחלילה אני נפגשת עם חברות שמתלבשות קצת חסוף או מסתובבות עם בנים אבא שלי מתחיל לעשות לי את "שיחות הנפש" שלו על איך אני צריכה לשמור על עצמי וכל זה... אני מבינה את הדאגה שלו כלפי אבל לא משנה כמה הוא ישמור אותי אני חייבת לצאת החוצה לעולם האמיתי מתי שהוא, להיפגע לפעמים. אי אפשר לשמור אותי בצמר גפן! אני הייתי מדברת איתו על זה שעות. שבתות שלמות היו הולכות על זה עד שנמאס לי והתחלתי להגיד בסדר על כל דבר שהוא אמר לי. אבל עכשיו יש לי ידיד טוב מאוד וכל זה ואבא שלי (שכמובן שלא יודע עליו) כל הזמן בצחוק כזה אומר לי שאם אני יביא חבר הביתה הוא יעביר אותו סדרת עינויים והפחדות שהוא לא יסתכל עלי לעולם. אני יודעת שזה בצחוק, אבל אותי זה ממש לא מצחיק... ממש לא! ואני לא יודעת מה לעשות... אני צריכה עצות בבקשה!!! עדן
אני חדשה כאן, זאת הפעם הראשונה שאני גולשת כאן... אני בת 14 וחצי ורציתי להתיעץ איתכם- הורים ונערים על בעיה שיש לי. אבא שלי הוא איש נורא קשה, הוא ממש אוהב לדבר (וכמה שהוא מדבר) ולא אוהב כל כך לשמוע דעות שונות משלו. מה לעשות כמו שאומרים "התפוח לא נופל רחוק מהעץ" וגם אני אוהבת לדבר ולהביע את דעותי ולא מכבלת תמיד דעות שונות. ואז נוצרת הבעיה- אבא שלי ואני שונים לגמרי בדעות שלנו. תנסו לתאר מצב כזה ששני אנשים שהם בת ואב לא יכולים לשבת ולדבר שיחה נורמלית מבלי להתווכח! אבל לאבא שלי יש עוד כישרון והוא לדבר ברוגע ושקט כזה מעצבן שיכול לשגע פילים (אז תחשבו איך הוא משגע אותי!). אבל כל זה זה לא הכל (רק ההתחלה)- כבר מאז שאני ילדה צעירה אבא שלי לא נתן לי חופש לצאת מהבית והייתי צריכה לעבור מסדר שלם כדי ללכת לחברות שלי. וגם היום כשאני בת 14 וחלק רב מידידותי כבר מבלות בדיסקוטקים אבא שלי תופס אותי קרוב אליו ואם אני הולכת לחברה הוא משגע אותי לגמרי ואפילו דורש ממני להתקשר אליו ברגע שאני מגיעה אליה לבית (גם אם הוא מסיע אותי לשם..). זה ממש פדיחות רציניות, אני ממש התרחקתי מהחברה בגללו ונשארתי עם חברה מצומצמת של חברות שהן בעצם ה"ילדות הטובות" ואם חס וחלילה אני נפגשת עם חברות שמתלבשות קצת חסוף או מסתובבות עם בנים אבא שלי מתחיל לעשות לי את "שיחות הנפש" שלו על איך אני צריכה לשמור על עצמי וכל זה... אני מבינה את הדאגה שלו כלפי אבל לא משנה כמה הוא ישמור אותי אני חייבת לצאת החוצה לעולם האמיתי מתי שהוא, להיפגע לפעמים. אי אפשר לשמור אותי בצמר גפן! אני הייתי מדברת איתו על זה שעות. שבתות שלמות היו הולכות על זה עד שנמאס לי והתחלתי להגיד בסדר על כל דבר שהוא אמר לי. אבל עכשיו יש לי ידיד טוב מאוד וכל זה ואבא שלי (שכמובן שלא יודע עליו) כל הזמן בצחוק כזה אומר לי שאם אני יביא חבר הביתה הוא יעביר אותו סדרת עינויים והפחדות שהוא לא יסתכל עלי לעולם. אני יודעת שזה בצחוק, אבל אותי זה ממש לא מצחיק... ממש לא! ואני לא יודעת מה לעשות... אני צריכה עצות בבקשה!!! עדן