שלום לכולם!

edeneden

New member
שלום לכולם!

אני חדשה כאן, זאת הפעם הראשונה שאני גולשת כאן... אני בת 14 וחצי ורציתי להתיעץ איתכם- הורים ונערים על בעיה שיש לי. אבא שלי הוא איש נורא קשה, הוא ממש אוהב לדבר (וכמה שהוא מדבר) ולא אוהב כל כך לשמוע דעות שונות משלו. מה לעשות כמו שאומרים "התפוח לא נופל רחוק מהעץ" וגם אני אוהבת לדבר ולהביע את דעותי ולא מכבלת תמיד דעות שונות. ואז נוצרת הבעיה- אבא שלי ואני שונים לגמרי בדעות שלנו. תנסו לתאר מצב כזה ששני אנשים שהם בת ואב לא יכולים לשבת ולדבר שיחה נורמלית מבלי להתווכח! אבל לאבא שלי יש עוד כישרון והוא לדבר ברוגע ושקט כזה מעצבן שיכול לשגע פילים (אז תחשבו איך הוא משגע אותי!). אבל כל זה זה לא הכל (רק ההתחלה)- כבר מאז שאני ילדה צעירה אבא שלי לא נתן לי חופש לצאת מהבית והייתי צריכה לעבור מסדר שלם כדי ללכת לחברות שלי. וגם היום כשאני בת 14 וחלק רב מידידותי כבר מבלות בדיסקוטקים אבא שלי תופס אותי קרוב אליו ואם אני הולכת לחברה הוא משגע אותי לגמרי ואפילו דורש ממני להתקשר אליו ברגע שאני מגיעה אליה לבית (גם אם הוא מסיע אותי לשם..). זה ממש פדיחות רציניות, אני ממש התרחקתי מהחברה בגללו ונשארתי עם חברה מצומצמת של חברות שהן בעצם ה"ילדות הטובות" ואם חס וחלילה אני נפגשת עם חברות שמתלבשות קצת חסוף או מסתובבות עם בנים אבא שלי מתחיל לעשות לי את "שיחות הנפש" שלו על איך אני צריכה לשמור על עצמי וכל זה... אני מבינה את הדאגה שלו כלפי אבל לא משנה כמה הוא ישמור אותי אני חייבת לצאת החוצה לעולם האמיתי מתי שהוא, להיפגע לפעמים. אי אפשר לשמור אותי בצמר גפן! אני הייתי מדברת איתו על זה שעות. שבתות שלמות היו הולכות על זה עד שנמאס לי והתחלתי להגיד בסדר על כל דבר שהוא אמר לי. אבל עכשיו יש לי ידיד טוב מאוד וכל זה ואבא שלי (שכמובן שלא יודע עליו) כל הזמן בצחוק כזה אומר לי שאם אני יביא חבר הביתה הוא יעביר אותו סדרת עינויים והפחדות שהוא לא יסתכל עלי לעולם. אני יודעת שזה בצחוק, אבל אותי זה ממש לא מצחיק... ממש לא! ואני לא יודעת מה לעשות... אני צריכה עצות בבקשה!!! עדן
 

אילילי

New member
המממ...

לפני שאני מתחילה בכלל לחפש תשובה לבעיה יש לי שאלה: איפה האמא בכל העניין??? כי הדבר הראשון שעלה לי לראש זה האמא כמגשרת.. לא תמיד זה נכון אבל כמו שאמרה האמא מהסרט חתונה יווניה "האבא הוא אולי הראש אבל האמא היא הצוואר שיודע לאיזה כיוון להזיז את הראש" (משהו כזה) זה שאת מתווכחת עם אבא שלך זה מאוד טבעי בגיל 14 וחצי. וזה שאמרת שכבר דיברת איתו הרבה זה גם טוב כי דבר ראשון בכל מערכת יחסים היא תקשורת. אז עוד שאלה בעצם: את יודעת מה הדעה שלו והוא יודע מה הדעה שלך. אם את יודעת שהוא אומר בצחוק שהוא יפחיד את החבר שלך ממה את באמת מפחדת?? ולא רק בנושא החבר..בכלל...מה יקרה אם תעמדי על שלך ותנהגי כמו שאת רוצה ולא כמו שהוא רוצה??? (או הכי טוב איפשהוא באמצע)
 

edeneden

New member
טוב אז זה על אמא שלי..

אמא שלי ממש אחלה.. אני פתוחה איתה ואני מדברת איתה על הכל. עד לא כל כך מזמן היא היתה תמיד תומכת בי בוויכוחים וכל זה. אבל לפני איזה חצי שנה אני ממש רבתי עם אבא, הוא ממש החליט שאני צריכה לשבת בבית כל היום. ואני ממש לא הסכמתי לדבר כזה. אמא שלי רבה איתו ממש בגלל זה וכמה ימים הם לא דיברו. בסוף אבא שלי ניהיה יותר ותרן (ממש בקצת) אלי, זה לא היה שווה את הריבים של ההורים שלי! מאז אני פשוט לא מערבת אותה יותר ובחיים אני לא יערב אותה שוב. אני לא מוכנה שההורים שלי יריבו בגללי!!! עדן
 

s h o o s h a

New member
דרך התנהלות הורים וילדים

כאמאמ לילדה בגילך, אני חווה ורואה כיצד הילדה שלי מתבגרת לי כל כך מהר מול העיניים. היא בסה"כ בת 14, עדין ה'תינוקת', של אמא וכבר מתלבשת כמו נערה מתבגרת, מתאפרת קלילות, מדברת (ר"ל) על בנים ואפילו מספרת על ה"הידלקות" האחרונה על הבן שבכיתה המקבילה. ואנחנו מדברות על התינוקת בת ה 14 שלי. אז אני אמא, יותר קרובה ויותר מבינה ומסוגלת להיות גם מעט יותר סובלנית וסבלנית, אבל האבות, בד"כ, עם כל הפתיחות שלהם, הם עדין במידה מסויימת פרימיטיביים (ויסלחו לי הגברים שבחבורה). אבל כשמדובר בבת שלהם, ירחם השם. במקרה שלך, את עדין התינוקת של אבא וכן, הוא שומר עליך שלא תיפגעי. הוא לא רואה בזה הגזמה. מבחינתו זהו הדבר הנכון והטבעי ביותר לעשות. לשמור, להגן ולגונן עליך מפני כל רע. לא רק בנים. אלא בכלל. הרי המצב בארצנו לא מעודד. לדעתי, את צריכה להראות את בגרותך בעצם ייזום שיחה עם אביך. אולי אפילו מחוץ לבית. תזמיני אותו לגלידה (את תזמיני, הוא ישלם
) ותשבו ותשוחחו על ההתבגרות בכלל ועל ההתבגרות שלך בפרט. תדברו על כמה מציקה יכולה להיות לפעמים הדאגה הכנה שלו למרות שאת מודעת לסיבותיה ומעריכה אותן. חושבת שבאופן זה "תוכיחי" לו כי את כבר בגיל שבו בהחלט אפשר לסמוך עליך, על דעתך ושיקול דעתך. מאחלת לך שתדעי לנווט את דרכייך באופן חכם ונבון.
 

faith2

New member
מסכימה...

ואני יודעת מניסיון שככה האבות מתנהגים עם החבר הראשון של הבת. אבל שלי לא קיבל את החבר הראשון של אחותי, אבל ממש לא....עם החבר השני הוא נהיה פחות סגור וקבוע- ועכשיו אבא שלי ממש מסתדר עם המצב. תמיד זה ככה, קשה להם לקבל שהבת הקטנה שלכם כבר לא קטנה, ויש לה חבר, וכן היא מתנשקת, ונכון היא משקיעה במערכת יחסים עם מישהו מהמין השני....זה שינוי עצום בשבילם... אז תביני אותו
בקשר לזה שהוא רוצה שתודיעי לו מתי הגעת לחברה- סבבה אביך מאוד דואג לך, אבל להתקשר גם כשהוא לוקח אותך? על זה תדברי איתו. לדעתי זה קמת טיפ טיפה מוגזם.
 

edeneden

New member
טוב אז,

אמרתי קודם שאני כן דברתי עם אבא שלי.. שעות שלמות. כלום לא יוצא מזה רק ריבים. אני צריכה תמיד לשבת ולהקשיב לו לשתוק ולהגיד כן. אם לא אז אבא שלי עוד יותר יריב איתי. והינה הלך לו עוד שבוע! עדן
 

s h o o s h a

New member
ילדה חביבה

וכן, אני קוראת לך ילדה מאחר ואת עדין ילדה. גם אם את חושבת שכבר גדלת מספיק ובגרת מספיק להחליט הכל לעצמך ואת יודעת טוב מכולם, כולל מהוריך, מה טוב ונכון לך. את עדין ילדה ויש הרבה דברים שאפילו אינך מודעת להם. אין מה לעשות. הגעת לגיל הכי מסובך שיש. הגיל שבו כבר אינך תינוקת אבל עדין אינך מספיק בוגרת להחליט אי אלו החלטות בעצמך. ולכן, חוזרת אל ועל דבריי מתגובתי הקודמת. כדי להוכיח לאביך בגרות, עליך ללמוד תחילה לשבת ולנהל אתו דיון עניני מבלי להיגרר למריבה, פרצופים וברוגזים. זה לכשעצמו אינו מעיד על בגרות (ותקני אותי אם אני טועה). אם תדעי להגיע אל הגיונו, שלא בדרך הויכוח אלא בדרך הסבר פשוט, בשפה שתהיה ברורה לשניכם, בדרך שתבהיר לו באופן חד משמעי ושאינו משתמע לשתי פנים כי את מסוגלת לקחת על עצמך אחריות במצבים מסוימים אני בטוחה שהדברים הללו לא יפלו על אזנים ערלות. תנסי. הרי אין לך מה להפסיד. לריב אתו תמיד תוכלי, בסופו של דבר. אז מה 'כפת לך, אולי עוד תצא שיחה מועילה לשניכם.
 

edeneden

New member
לא,

יש לי אח שגדול ממני בשלוש שנים ואבא שלי ממש לא קשה איתו. הוא אף פעם לא היה. אח שלי לומד מחוץ לעיר והוא נוסע באוטובוסים (דבר שאפילו לא עלה לי בראש לבקש) גם אחרי הלימודים... כאלו לבילויים וכאלה...
 
יקירה את כן בת יחידה

כי אח זה גבר. אז למרות שאתם שניים במשפחה יש רק נקבה אחת פרט לאמך ולכן הוא דואג לך כל כך. במקרה שלא ידעת אגלה לך סוד לבנות דואגים יותר!
 

רות 2

New member
"אבהים"... הם לפעמים יותר

גרועים מאמא פולנייה... בכל הקשור לבנות.... אם הם היו יכולים לעטוף את הבת בצמר גפן... בחיי שהם היו עושים את זה... עד היום דיברת/התווכחת... איתו על הנושא הספציפי שרצית להשיג.. אם רצית לצאת לריקודים עם חברות אז דיברת על נושא הריקודים.. ואו על נושא בנות שלא מוצאות חן בעיניו בגלל הלבוש.... לפי מה שכתבת עוד לא ישבת לשאול אותו... שאלות רציניות.לדוגמה?... "אבא אתה בוטח בי ?...כמה?...מתי תתן לי צ'נס להוכיח לך שאני מספיק בוגרת... לא לעשות שטויות?...." את צריכה לחשוב על שיחה בוגרת מסוג אחר ... ולנהל אותה לא כשי את צריכה משהו ..כמו לצאת לחברות לישון אצלהן או כאלה .. ואולי אפילו לתת לו לקרא את מה שכתבת כאן.. ואו לכתוב לו אם את מרגישה שדימיון האופי שלכם יביא מיד לויכוח.. מה שחשוב הוא שאת יודעת שה"נודניק" הזה עושה מה שעושה מתוך המון אהבה ודאגה.... נו מה רצית יש לו נסיכה אחת שהיא האוצר שלו והוא רוצה לשמור עליה כמו ששומרים על...אוצר.. חוץ מזה יעזור אם כן תשתפי את אמא למרות הכל ....היא כבר תדע איך לגשר בין דאגנות היתר שלו לבין רצונך ולא כל גישור בינך לבין אביך חייב להסתיים בריב בינהם....
 

מייקי69

New member
תכתבי לו מכתב ../images/Emo3.gif

אני קוראת את מה שאת כותבת ברגשות מעורבים. שורה אחת אני קוראת כאימא, שורה אחרת אני קוראת כבת. מצד אחד אני חושבת - חשוב שתדברי איתו. מצד שני - אני זוכרת איך את אבא שלי היה לי קשה להזיז. את יודעת מה טוב במכתבים? במכתבים אי אפשר להפסיק אותך, אי אפשר לסתום לך את הפה. אפשר לקרוא ולהפנים וזהו. אז אולי תכתבי לו מכתב. תסבירי שאת מנסה לפנות אליו בדרך זו, רק כדי שלא תיגררו שוב לריב. ספרי לו שהוא כבר קצת מכיר אותך, ושהוא אמור קצת לסמוך עלייך. ולא כל סטייה של ללכת לחברה זו או אחרת - היא בגדר "פריצת גדר". ולא ישר את הופכת מ"ילדה טובה" ל"ילדה רעה". יש הרבה תחנות בדרך. ושהוא כבר לימד אותך דבר או שניים על אחריות. ספרי לו על מה בדיוק את מוותרת. על מה את כועסת כשאת מוותרת. ו"גלי" לו, שבסופו של דבר תגדלי. אולי זה צריך להיעשות בקצב איטי, כדי שיקל עליו לקבל את זה, אבל הנה... זה כבר מתחיל. את מתבגרת. תשאלי אותו אם היה רוצה להיות אבא לילדה חנונית, שתקועה בבית, במקום להתחבר, להיפתח, ואולי גם להינות (בגדר הסביר לו ולך). תציעי לו לקבוע חוקים חדשים. קצת יותר קלים, אבל עדיין חוקים. ככה הוא לא ידאג שמא את לגמרי שוברת את הכלים. דברי בשפה שלו: עם חוקים, עם גבולות - אבל כאלה שלא ירמסו את סיכוייך כן למצוא חברים ואפילו חבר. ועוד טיפ... תשאלי אותו האם הוא חושב שלהסתיר ממנו זאת דרך טובה. היה והוא חושב שלא, תגידי לו שהדרך שלו אינה מותירה שום ברירה. הוא צריך לקבל את העובדה שעדיף לו לדעת ובתמורה "לשחרר את החבל" מעט, מאשר לא לדעת כלום, ואז ממש לאבד שליטה. אני לא חושבת שאת צריכה להיות הבוגרת במשוואה הזאת של יחסייך עם אבא שלך. זה אחד הדברים שהכי מקוממים אותי. אני רואה תמיד את חובתו של ההורה למצוא את הדרך לילדיו ולא להיפך. אבל במקרה הזה אני מציעה לך לחפש את הדרך ולהתעקש עליה, רק כדי שאת תרוויחי. את תרוויחי את החופש, ואת האפשרות לחיות חיים כפי שאת רוצה. העיקר והכי חכם זה - להציע לו משהו בתמורה. שתדעי לך. כל משא ומתן טוב, הוא כזה שמציע פתרונות. לא רק לצעוק "לא רוצה", אלא להציע אלטרנטיבה. במקרה זה ההצעה שלי היא להציע חוקים חדשים. קצת אחרים, אבל עדיין חוקים. זה ישכנע אותו. לא לצעוק - בוא נוריד את החוקים! אלא - בוא נשנה אותם לחוקים חדשים. תחשבי על זה.
 
למעלה