פנינה של שחר ותומר
New member
שלום לכולם!
קודם כל מצטערת על האיחור, אבל המון תודה לכולם על הברכות המרגשות. עכשיו אני רוצה לספר לכם מה קרה לי אחרי הלידה ה"קלילה" שהייתה לי. ובכן, הלידה באמת הייתה קלה ואני אספר לכם עליה בקרוב. ביום שבת כשבאה רופאה לבדוק אותי ע"מ לשחרר אותי הביתה, התלןננתי על כאבי בטן חזקים. הרופאה ה"מאוד נחמדה" אמרה לי: "ככה זה אחרי 3 לידות, זה טבעי, לכי הביתה קחי שני אדוויל וזה יעבור לך צ´יק צ´ק. השתחררנו הביתה ואיך שהגעתי נשכבתי על הספה עם כאבי תופת בבטן. במשך השבת ויום ראשון שכבתי כמו מתה על הספה, כשאני בקושי מניקה את הילד (דבר שבדיעבד הסתבר שאסור היה לי לעשות בכלל.) ביום א´ בערב אני כבר לא מסוגלת. בעלי לוקח אותי למוקד ומשם מטיסים אותי לבי"ח. שם אני עוד בקושי מסבירה וישר אשפוז. מסתבר שיש לי דלקת חריפה ברחם, שלא אובחנה. קיבלתי כ"כ הרבה אנטיביוטיקה, חוררו לי את כל הידיים וכולי סימנים שחורים מהעירויים. קיבלתי כדורים לייבוש החלב, ורצו לתת לי מנת דם כיוון שההמוגלובין שלי צנח ל 7.6 בקיצור, חזרתי אתמול יום ה´ כדי להשתתף בבריתו של בני (שגם עברה בקלות מדהימה) וישבתי כמו סמרטוט על הספה, מוזנחת ונראית כמו גוויה מהלכת, כשכל המשפחה מסתכלת עליי במבטים של רחמים. אני עדיין לא בריאה, וזה יקח עוד המון זמן לדברי הרופאים שטיפלו בי, עדיין יש לי כאבים נוראים בבטן התחתונה וכמעט שאתמול חזרתי לבי"ח. רציתי להתקשר לבי"ח שבו ילדתי ולומר להם, איך זה שלא אובחנתי, איך זה שילד בן 4 ימים מורחק מאמו למשך 3 ימים ואמו כמעט שכחה איך הוא נראה ומה הריח שלו, איך זה שבגלל כזו שטות, הייתי עלולה לאבד את הרחם, כל זה בגלל רופאה אחת שהייתה לחוצה לשחרר אותי לאלתר, כאילו שהמחלקות היו מלאות (ילדתי באיכילוב, וכנראה שבעקבות הכתבה מלפני שבועיים, יש הרבה פחות יולדות). טוב אני אסיים כאן, כי נגמר לי הכוח לשבת, ושוב מתחילים הכאבים. אז סופ"ש נעים וטוב לכולם ושלא נצטרך לעבור או לשמוע יותר על דברים כאלו. פנינה
קודם כל מצטערת על האיחור, אבל המון תודה לכולם על הברכות המרגשות. עכשיו אני רוצה לספר לכם מה קרה לי אחרי הלידה ה"קלילה" שהייתה לי. ובכן, הלידה באמת הייתה קלה ואני אספר לכם עליה בקרוב. ביום שבת כשבאה רופאה לבדוק אותי ע"מ לשחרר אותי הביתה, התלןננתי על כאבי בטן חזקים. הרופאה ה"מאוד נחמדה" אמרה לי: "ככה זה אחרי 3 לידות, זה טבעי, לכי הביתה קחי שני אדוויל וזה יעבור לך צ´יק צ´ק. השתחררנו הביתה ואיך שהגעתי נשכבתי על הספה עם כאבי תופת בבטן. במשך השבת ויום ראשון שכבתי כמו מתה על הספה, כשאני בקושי מניקה את הילד (דבר שבדיעבד הסתבר שאסור היה לי לעשות בכלל.) ביום א´ בערב אני כבר לא מסוגלת. בעלי לוקח אותי למוקד ומשם מטיסים אותי לבי"ח. שם אני עוד בקושי מסבירה וישר אשפוז. מסתבר שיש לי דלקת חריפה ברחם, שלא אובחנה. קיבלתי כ"כ הרבה אנטיביוטיקה, חוררו לי את כל הידיים וכולי סימנים שחורים מהעירויים. קיבלתי כדורים לייבוש החלב, ורצו לתת לי מנת דם כיוון שההמוגלובין שלי צנח ל 7.6 בקיצור, חזרתי אתמול יום ה´ כדי להשתתף בבריתו של בני (שגם עברה בקלות מדהימה) וישבתי כמו סמרטוט על הספה, מוזנחת ונראית כמו גוויה מהלכת, כשכל המשפחה מסתכלת עליי במבטים של רחמים. אני עדיין לא בריאה, וזה יקח עוד המון זמן לדברי הרופאים שטיפלו בי, עדיין יש לי כאבים נוראים בבטן התחתונה וכמעט שאתמול חזרתי לבי"ח. רציתי להתקשר לבי"ח שבו ילדתי ולומר להם, איך זה שלא אובחנתי, איך זה שילד בן 4 ימים מורחק מאמו למשך 3 ימים ואמו כמעט שכחה איך הוא נראה ומה הריח שלו, איך זה שבגלל כזו שטות, הייתי עלולה לאבד את הרחם, כל זה בגלל רופאה אחת שהייתה לחוצה לשחרר אותי לאלתר, כאילו שהמחלקות היו מלאות (ילדתי באיכילוב, וכנראה שבעקבות הכתבה מלפני שבועיים, יש הרבה פחות יולדות). טוב אני אסיים כאן, כי נגמר לי הכוח לשבת, ושוב מתחילים הכאבים. אז סופ"ש נעים וטוב לכולם ושלא נצטרך לעבור או לשמוע יותר על דברים כאלו. פנינה
