שלום לכולם,
אני ממש שמח שיש פורום כזה, בתור חובב ביולוגיה גדול. ולפתיחה, הנה כתבה שכתבתי פעם, אשר מעולם לא פורסמה. שקר האבולוציה למרות שבשיעורי ביולוגיה, החליטו כי נושא האבולוציה לא מספיק חשוב כדי ללמדו בצורה נאותה, כל אחד שמע על דרווין ועל תורת "מוצא המינים" שלו פעמים רבות. אך האם האבולוציה תמיד יוצרת מין חזק? בשטחיות, אבולוציה משמעו השרדותו של המין או הפרט המתאים ביותר לתנאי הסביבה. הכוונה היא למצב שבו לפרט מסוים יש יתרון כלשהו על פני יצורים אחרים לתנאי סביבה מסויימים, ובזכות יתרון זה הוא מצליח לשרוד ולהתרבות בשעה ששאר היצורים מתים ונעלמים. לעיתים, בסופו של התהליך נוצר מין חדש ומותאם יותר לתנאי הסביבה. במאמר שלפניכם אני מתכוון להביא דוגמה שהאבולוציה אינה יכולה לספק הסבר מספק בשבילה. לציון, את החלק הארי במאמרי אני מביא מתוך ספרו של ויליאם פאונדסטון, בשם "דילמת באסיר". "נניח שהיה בנמצא מין המחלק את משאביו מתוך אינסטינקט. לבני המין יש מקור מזון קבוע, והם מצליחים לחלקו ביניהם באופן שווה, וגם אוגרים מעט לעתיד, למקרה שתהיה שנת בצורת. זוהי התנהגות רציונלית קולקטיבית הדואגת לצורכי הקבוצה. בטבע מוטציות משנות מדי פעם את הצופן הגנטי. במהלך דורות רבים, פרטים מסוימים במין זה יוולדו ללא הגן האחראי לאינסטינקט החלוקה השווה. נכנה פרטים אלה בשם "זללנים." זללנים אוכלים תמיד לשובע. אין הם מחלקים וגם אין הם מתאמצים לאגור מזון לעתיד! בגלל התנהגותם של הזללנים, יש פחות מזון למשתפים (כל עודפי המזון הינם רכוש משותף ואין מקצים אותו למי שאכלו פחות). מדי כמה שנים יש בצורת המפחיתה את מלאי המזון. בעקבות בצורות קשות, רבים מבני המין גוועים ברעב. הזללנים כמעט לעולם אינם סובלים רעב, מאחר שהם משתלטים על כל מזון זמין. אלה המתים בעטיה של הבצורת נמנים כמעט תמיד עם שורות משתפי הפעולה. לאחר כל בצורת עולה אפוא במקצת שיעורם של הזללנים באוכלוסיה. אלה ששרדו מולידים דור חדש, שגם בין בניו שיעור בעלי גן הזללנות הוא גדול. לאחר דורות רבים מאוד, היינו מצפים שכמעט כל חברי המין יהיו זללנים. ומשתפי הפעולה ייכחדו. אפשר לומר שהזללנים "מתאימים יותר" ממשתפי הפעולה. הם מתאימים במובן המצומצם של המושג, שהרי הם אלה שנותרו בחיים. אבל "מתאים" הוא מונח מטעה! סיכוייה של אוכלוסיית זללנים לשרוד בשעת בצורת אינם רבים מאלה של האוכלוסייה המקורית של משתפי הפעולה. סיכוייהם גרועים יותר. הדרך הטובה ביותר לשרוד בשנה קשה היא קרוב לוודאי חלוקה שווה של המזון ואגירתו לקראת הבאות. מסתבר שמצבם של הזללנים טוב מזה של משתפי הפעולה כאשר הם חיים איתם בכפיפה אחת. משעה שמשתפי הפעולה נעלמים, הזללנים מאבדים את היתרון שלהם. האם ייתכן שבמצב כזה המוטציות ייצרו כמה משתפי פעולה והאוכלוסייה תשוב למצב של חלוקת מזון שווה? לא. באוכלוסייה שכולה זללנים, אין כל יתרון למשתף פעולה יחיד. כל משתפי הפעולה שייוולדו באוכלוסייה של זללנים ימותו בבצורת הקשה הראשונה. כאן הזללנות היא דוגמה קרובה למה שהביולוגים מכנים בשם "אסטרטגיה יציבה מבחינה אבולציונית". זוהי התנהגות המועברת מדור לדור באופן גנטי, והיא מוסיפה להתקיים כאשר כמעט כל הפרטים באוכלוסיה מתנהגים בדרך זו, מאחר ששום התנהגות חלופית (הנוצרת על ידי מוטציות) אינה יכולה להחליפה. חלוקה שווה, בדוגמא שלנו, אינה יציבה מבחינה אבולציונית, מאחר שהיא מאפשרת לכמה זללנים "להשתלט" על אוכלוסייה של משתפי פעולה. ההתנהגויות שאנחנו מצפים לראות בעולם הן אסטרטגיות יציבות מבחינה אבולציונית. אסטרטגיות יציבות מבחינה אבולציונית אינן בהכרח "רציונליות" או "הוגנות" או "נכונות מבחינה מוסרית". הן פשוט יציבות!" עד כאן מפי פאונדסטון. אני חושב שכל שנותר לי הוא לסכם. עד עכשיו לימדו אותנו כי בזכות האבולוציה- נוצרים המינים הטובים ביותר לתנאי הסביבה. בזכות דוגמא זו אנו מבינים כי שקר הדבר! ואם לא שקר אז לפחות חסר מן האמת. כפי שראינו, האבולוציה "יצרה" מין חדש אשר סיכויו לשרוד בתקופת בצורת- נמוך מן המין הקודם. ותחשבו על זה...
אני ממש שמח שיש פורום כזה, בתור חובב ביולוגיה גדול. ולפתיחה, הנה כתבה שכתבתי פעם, אשר מעולם לא פורסמה. שקר האבולוציה למרות שבשיעורי ביולוגיה, החליטו כי נושא האבולוציה לא מספיק חשוב כדי ללמדו בצורה נאותה, כל אחד שמע על דרווין ועל תורת "מוצא המינים" שלו פעמים רבות. אך האם האבולוציה תמיד יוצרת מין חזק? בשטחיות, אבולוציה משמעו השרדותו של המין או הפרט המתאים ביותר לתנאי הסביבה. הכוונה היא למצב שבו לפרט מסוים יש יתרון כלשהו על פני יצורים אחרים לתנאי סביבה מסויימים, ובזכות יתרון זה הוא מצליח לשרוד ולהתרבות בשעה ששאר היצורים מתים ונעלמים. לעיתים, בסופו של התהליך נוצר מין חדש ומותאם יותר לתנאי הסביבה. במאמר שלפניכם אני מתכוון להביא דוגמה שהאבולוציה אינה יכולה לספק הסבר מספק בשבילה. לציון, את החלק הארי במאמרי אני מביא מתוך ספרו של ויליאם פאונדסטון, בשם "דילמת באסיר". "נניח שהיה בנמצא מין המחלק את משאביו מתוך אינסטינקט. לבני המין יש מקור מזון קבוע, והם מצליחים לחלקו ביניהם באופן שווה, וגם אוגרים מעט לעתיד, למקרה שתהיה שנת בצורת. זוהי התנהגות רציונלית קולקטיבית הדואגת לצורכי הקבוצה. בטבע מוטציות משנות מדי פעם את הצופן הגנטי. במהלך דורות רבים, פרטים מסוימים במין זה יוולדו ללא הגן האחראי לאינסטינקט החלוקה השווה. נכנה פרטים אלה בשם "זללנים." זללנים אוכלים תמיד לשובע. אין הם מחלקים וגם אין הם מתאמצים לאגור מזון לעתיד! בגלל התנהגותם של הזללנים, יש פחות מזון למשתפים (כל עודפי המזון הינם רכוש משותף ואין מקצים אותו למי שאכלו פחות). מדי כמה שנים יש בצורת המפחיתה את מלאי המזון. בעקבות בצורות קשות, רבים מבני המין גוועים ברעב. הזללנים כמעט לעולם אינם סובלים רעב, מאחר שהם משתלטים על כל מזון זמין. אלה המתים בעטיה של הבצורת נמנים כמעט תמיד עם שורות משתפי הפעולה. לאחר כל בצורת עולה אפוא במקצת שיעורם של הזללנים באוכלוסיה. אלה ששרדו מולידים דור חדש, שגם בין בניו שיעור בעלי גן הזללנות הוא גדול. לאחר דורות רבים מאוד, היינו מצפים שכמעט כל חברי המין יהיו זללנים. ומשתפי הפעולה ייכחדו. אפשר לומר שהזללנים "מתאימים יותר" ממשתפי הפעולה. הם מתאימים במובן המצומצם של המושג, שהרי הם אלה שנותרו בחיים. אבל "מתאים" הוא מונח מטעה! סיכוייה של אוכלוסיית זללנים לשרוד בשעת בצורת אינם רבים מאלה של האוכלוסייה המקורית של משתפי הפעולה. סיכוייהם גרועים יותר. הדרך הטובה ביותר לשרוד בשנה קשה היא קרוב לוודאי חלוקה שווה של המזון ואגירתו לקראת הבאות. מסתבר שמצבם של הזללנים טוב מזה של משתפי הפעולה כאשר הם חיים איתם בכפיפה אחת. משעה שמשתפי הפעולה נעלמים, הזללנים מאבדים את היתרון שלהם. האם ייתכן שבמצב כזה המוטציות ייצרו כמה משתפי פעולה והאוכלוסייה תשוב למצב של חלוקת מזון שווה? לא. באוכלוסייה שכולה זללנים, אין כל יתרון למשתף פעולה יחיד. כל משתפי הפעולה שייוולדו באוכלוסייה של זללנים ימותו בבצורת הקשה הראשונה. כאן הזללנות היא דוגמה קרובה למה שהביולוגים מכנים בשם "אסטרטגיה יציבה מבחינה אבולציונית". זוהי התנהגות המועברת מדור לדור באופן גנטי, והיא מוסיפה להתקיים כאשר כמעט כל הפרטים באוכלוסיה מתנהגים בדרך זו, מאחר ששום התנהגות חלופית (הנוצרת על ידי מוטציות) אינה יכולה להחליפה. חלוקה שווה, בדוגמא שלנו, אינה יציבה מבחינה אבולציונית, מאחר שהיא מאפשרת לכמה זללנים "להשתלט" על אוכלוסייה של משתפי פעולה. ההתנהגויות שאנחנו מצפים לראות בעולם הן אסטרטגיות יציבות מבחינה אבולציונית. אסטרטגיות יציבות מבחינה אבולציונית אינן בהכרח "רציונליות" או "הוגנות" או "נכונות מבחינה מוסרית". הן פשוט יציבות!" עד כאן מפי פאונדסטון. אני חושב שכל שנותר לי הוא לסכם. עד עכשיו לימדו אותנו כי בזכות האבולוציה- נוצרים המינים הטובים ביותר לתנאי הסביבה. בזכות דוגמא זו אנו מבינים כי שקר הדבר! ואם לא שקר אז לפחות חסר מן האמת. כפי שראינו, האבולוציה "יצרה" מין חדש אשר סיכויו לשרוד בתקופת בצורת- נמוך מן המין הקודם. ותחשבו על זה...
