טוב... אז הנה דוגמה
זה היה בערב חורף קר. גמד רחב כתפיים עטוי מעיר עשה דרכו בשביליה השוממים של טרקלין. לבסוף עצר לפני בית עץ קטן, והקיש 3 פעמים על דלת העץ הכבדה. לאחר מספר דקות שאיש לא פתח את הדלת, נכנס הגמד, ומצא את ידידתו משכבר הימים, אנדריאנה, שקועה בתפילתה אל מול פסלו של אל השמש. הגמד, גרימבולד, כיחכח בגרונו בעצבנות, אך אנדריאנה לא שמה לב אליו עד אשר סיימה את תפילתה. "גרימבולד! אני לא מאמינה, אתה כאן! כמה זמן לא התראנו, ידידי הוותיק! מה מעשיך בטרקלין?" שאלה אנדריאנה. "באתי לראותך, אנדריאנה," אמר הגמד,וחייך תחת זקנו העבות, "וגם הכנתי לך משהו, מהנפחיה." "שב, גרימבולד," אמרה אנדריאנה בחביבות, "אלך להכין לנו כוס תה." הגמד שקע לתוך אחת הכורסאות בעוד אנדריאנה נחפזת למטבח, מתלבטת בין תה נענע לבין תה צמחי מרפא. גרימבולד הביט סביבו, סופג את המראה החמים והמוכר ובוה באש המרצדת באחת הלבנים האדום. הוא אחז בידו את הכרית הרקומה שהייתה מונחת על הספה, ומישש בידו השניה את הכורסאות מרופדות הבד האדום. סביבו, על הקירות הצהובים, ניתלו מדפי עץ פשוטים עמוסי ספרים. אחד הספרים, מהעבים ביניהם, היה מונח פתוח על כיסא הנדנדה הקטן. הוא חייך בראותו את פסלי העץ שגילף במו ידיו, ונתן אותם לאנדריאנה ביום הולדתה ה-18. היה זה יום שמח כל כך, הוא נזכר, והביט במערכת השולחן ושני הכיסאות שאותם קנה לה אביה, הרלין. אפילו שרשרת הפנינים שנתנה לה בת דודתה של אנדריאנה עוד שם, מוטלת בתוך קופסאת זכוכית. היא שומרת הכל, אנדריאנה. לא שוכחת שום דבר. והוא כבר חשש שלא תזכור אותו... מהמסדרון הצר המוביל למטבח הגיחה אנדריאנה, בידה מגש כסף ועליו שני ספלים וקנקן תה. היא הניחה את המגש על השולחן, וגרימבולד קם מהכורסה והתיישב באחד מכיסאות העץ, בעודו לוגם מהתה הרותח. רק אנדריאנה יודעת להכין תה ככה. שנכנס לגוף ומחמם אותו מבפנים... בדיוק מה שגמד עייף זקוק לו. "תודה, אנדריאנה, התה מצויין." אמר גרימבולד. "אוכל לתת לך את המתכון, אם תרצה," אמרה אנדריאנה,"זה מאוד פשוט..." "לא, לא!" אמר גרימבולד בחיפזון,"גמד במטבח? לא, לא, לא! השתגעת לגמרי, ילדה? האם השנים שלא ראיתך השכיחו ממוחך כל היגיון?! באמת, גמד במטבח!" התחלחל מעצם המחשבה. כניראה שלא שם ליבו כשאנדריאנה הסיטה ממנו את מבטה, מצחקקת לעצמה בשובבות. היא קמה ממקומה ומילאה את ספלו בתה, שבינתיים התקרר מעט. הוא לגם ממנו בצימאון, פלט אנחה והתרווח בכיסאו. "ובכן, במה את עוסקת בימים אלו?" שבר גרימבולד את הדממה. "למען האמת, בדיוק לפני שהגעת הייתי שקועה בספר ישן, אודות מקדש עתיק ש... אהה... לא משנה, לא משהו שיעניין אותך." אמרה אנדריאנה. "האמיני לי, אנדריאנה, לא באתי לביתך בכדי לשתות תה וללכת. מסע ארוך עשיתי עד שהגעתי הנה, ויש לי הרבה סבלנות." אמר גרימבולד בנימה של רצינות שלא התאימה לו. "עיקש היית, גרימבולד, ועיקש נשארת." חייכה אנדריאנה. "תמיד אמרתי שגמד צריך לעמוד על שלו..." הסמיק גרימבולד. טוב, אז כתבתי עד כאן... אני אשמח לתגובות. כרגע אין פיות, אבל בהמשך הם יוצאים למסע אחר חיפוש המקדש, ופוגשים במקריות פיה סקרנית. אולי הם נפגשים כשגרימבולד אוכל ג'חנון של סבתא...? יערה.
