שלום לכולם....

[shirany]

שלום לכולם....

אני חדשה כאן ואני כותבת כאן בצורה הכי נואשת שאפשר... אולי כאן תייעצו לי ואולי תעזרו לי להגיע לפתרון לבעייתי שנורא מציקה לי כבר המון זמן... אז אני אתחיל אבל לפני כן חיוך

אני בת 18 וההורים שלי מתערבים לי המון אפשר להגיד בכל דבר אני אדם ממש לא עצמאי ורק בגלל שהם כל הזמן גורמים לי לחשוב שאני לא יכולה לעשות בעצמי... אני אציג את הצדדים החיובים שבהוריי ואת הצדדים השלילים שבהם: הצדדים החיובים הם שההורים שלי הם דואגים שהכל יהיה בסדר שאני לא אפגע מאנשים שאסתדר בחיים הורים חמים ועוד... הצדדים השליליים ואלו הצדדים שמפרעים לי מאוד...וגורמים לי למועקה.. אני בת 18 ואני עדיין תלויה בהם עם מי אני יוצאת ועם מי להסתובב... ואין לי בעיה עם זה שהם מייעצים לי ואומרים שמעי הבחור הזה לא נראה לי בסדר תבדקי את זה טוב.... הם קובעים לי עובדה "אני לא מסקימה לך לצאת עם הידיד הזה יותר אל תכניסי אותו לבית וכו..." בנים לא נכנסים אליי לבית ואני מדברת על ידידם ... אני מרגישה נורא כי אני רוצה לצאת עם ידיד טוב שלי אך הורי לא נותנים לי לצאת עימו וגם בקושי לדבר איתו.. לפני שנה הכרתי בחור שהורי אסרו עליי לדבר איתו לראות אותו והכל ואני הייתי מאוהבת בו קשות אהבה ראשונה ובמשך שנה של ריבים ובלאגן שה' רק יודע נאלצתי לנתק איתו קשר דבר שהיה קשה מבחנתי... נסיתי לדבר עם אימי ואמרתי לה שאני אשמח לשמוע את הייעוץ שלה ואת הדעות שלה אבל רק בגדר יעוץ ולא לקבוע לי אמרתי שאני מספיק בוגרת להחליט בעצמי עם מי כן להסתובב ועם מי לא... והיא פשוט התחילה להתעצבן ולכעוס שהיא לא מוכנה לכך ושהיא רוצה לראות שאני אצא עם מי שבא לי... אני מרגישה נורא עצוב כי כואב לי שאני לא חופשיה ותלויה מה לעשות חייבת עצות בדחיפות...

 

[אניטה זאת אני תעני]

גם אני חדשה אבל לא צריך להתלהב

 

[faith2]

אה?

אני לא חושבת שהיא התלהבה, ואם כן...אז?

 

[אורית15]

../images/Emo32.gif בקשר לחתימה שלך..

היא משגעת אותי!! אני כל הזמן מגיעה אליה איכשהו!! גררר

 

[faith2]

וברוכה הבאה../images/Emo24.gif

 

[faith2]

שירני../images/Emo24.gif

קודם כל ברוכה הבאה לך

את צריכה לזכור לא ההורים שלך מתחתנים עם אהבתך אלא את! ככה שאני לא מוצאת מקום שאת צריכה להקישב להם בבחירות שלך. כמובן אם בדובר בעבריין אז תקשיבי להם!!...אבל אם לא, ומדובר בבחור שמוצא חן בעינייך, למה שתקחי את הסיכוי שמדובר באהבת חייך

לאף אחד אין זכות להגיד לך את מי לאהוב ואת מי לא. אלו החיים שלך, ונכון הורים צריכים להיות מעורביםם בחיינו, אבל רק מעורבים כמו שאמרת על תקן של ייעוץ...ולא על תקןשל שליטה בחיינו. אז מה אני ממליצה לך לעשות?..קודם כל לדבר עם אמא, ולהסביר לה כמו שהסברת בעבר שאת לא מוכנה שהיא תשלוט בחייך, את מעוניינת בייעוץ שלה כי אחריי הכל כן חשובות לך דעות אחרות, ובמיוחד עצות של אם...אבל מה יהיה שונה מפעם הקודמת? תגידי לה שזאת עובדה! ואם הם ימשיכו להציק לך בעניין בחורים...תשאלי אותם אם הם יעדיפו שתכירי בחור ותצאי איתו...ואם בכלל לא ידעו על כך, ופתאום תנחיתי עליהם שאת הולכת לחופה?...אני בטוחה שהתשובה תהיה שלילית, שורה תחתונה תגידי להם, האם אתם מעדיפים להיות חלק מחיי?...או שאתם מעדיפים להיות מחוץ לחיי? אני בטוחה שהם יעדיפו להיות חלק מחייך, ולהיות שותפים לחוויות שלך.... שהיה לך המון בהצלחה! תעדכני אותנו

 

[אחותו של שקספיר]

מחזירה אלייך את הכדור

את לא בוחרת את ההורים שלך. הם עובדה ונתון עשוי וגמור. את כן יכולה לבחור את הדרך שאת מתייחסת, מה את "לוקחת" אלייך מהדברים שלהם.(בעיקר אימא,נכון?) בחיים לא הייתי חושבת להתערב במי שהבנים שלי יוצאים איתן, למעט מקרים קצוניים אני חושבת, אם את יוצאת עם בחור שמבוגר ממך בשנים רבות(והגבול מה זה "הרבה" הוא אישי) או את יוצאת עם מישהו שהיה מעורב בעיניני פשע, סמים וכו.. אולי אם מדובר בבחור קיצוני בהתנהגות שלו לאיזשהו כיוון. אבל חוץ מזה, זו הבחירה שלהם. למה, הם צריכים לאהוב את החברים שלי?-לא. אז גם אני לא צריכה לאהוב את שלהם. השאלה איך את יכולה להתמודד עם זה שתצאי עם מישהו שההורים לא אוהבים? או איך אתמוכנה להתמודד עם לעשות משהו שההורים לא מסכימים לו? כי אם את מוכנה להתמודד עם התוצאות, זו תחילת הדרך לעצמאות ובגרות.

 

[shirany]

קראתי את התגובות.....

אבל כל הקטע שלהגיד אני לא מקבלת את מה שאתם אומרים ולהמשיך לצאת עם אותו בחור או ידיד לא מתאפשר לי כי מונעים ממני לצאת איתו... הייתי רוצה לקבל תגובות נוספות גם מנערים וגם מהורים...

 

[s h o o s h a]

שלום לך,

קראתי את הודעתך המקורית ואת התגובות שקיבלת, הן מבני גילך והן מהורה אחת. וצרם לי לעין המשפט שלך "לא מתאפשר לי כי מונעים ממני לצאת" אז אהיה קצת בוטה (אני יודעת להיות גם הרבה בוטה) אבל בגיל 18 את לא צריכה אישור של אף אחד ואף אחד לא יכול למנוע ממך לצאת או אחר. ותוך כדי שאני כותבת עולה בי התהיה ש-אולי בעצם נוח לך ש"מונעים" ממך כל מיני דברים כי אז זה מונע ממך את אי הנעימות שבלהגיד "לא רוצה". תראי, כתבה לפָנַי אחותו של, ואני מסכימה אתה. לא מה אומרים אלא מה את עושה עם האמירה וכיצד את מתייחסת ומגיבה אליה (אחותו, אם פירשתי אותך לא בדיוק, 'צטערת, לא בכוונה

). אם את מבקשת מאיתנו כאן לתת לך אישור או "הכשר" לבלף (את יודעת - להגיד שאת יוצאת עם X אבל לצאת עם Y או לצאת ל X ובעצם לצאת ל Y) אז לא חושבת שמי מאיתנו "ינפיק" לך אחד. את צריכה ללמוד לעמוד על שלך ולהזכיר להוריך שאת כבר "ילדה גדולה" ומספיק אחראית כדי לדעת מה טוב בשבילה. כי עם הבחירות שלך את תצטרכי לחיות ולא הם (גם את זה אמרה אחותו, נכון? אז מצטרפת), כך גם עם הטעויות שתעשי, בתקווה שתלמדי מהן. אבל אם תתני למישהו לנהל את חייך (היום ההורים, בשלב מאוחר יותר בן הזוג וכן הלאה) הרי שלעולם תישארי "תקועה" ותחושי תחושת פספוס. אז קחי את עצמך בידיים, אזרי אומץ וקחי יוזמה והעמידי את הוריך בפני עובדה. מה הכי נורא שיקרה???? ועוד דבר שקפץ לי כרגע לראש - מה יהיה כשתתגייסי? אמא תבוא אתך לצבא? או אבא? כיצד יפקחו עליך אז?? בהצלחה

 

[אחותו של שקספיר]

תרגום נאמן למקור .

תשמעי, את בת 18. ההורים לא מסכימים לך לצאת איתו את רוצה לצאת איתו אז תצאי. שאני אספור לך את מספר הדברים שאני עשיתי בלי שההורים שלי הסכימו להם? ואגב, נשארתי בחיים. אני לא כל כך מבינה את האמירה- הם לא נותנים לי. הם לא צריכים לתת לך את בגילך יכולה לקחת לבד. זכותם לחשוב שהבחור לא מתאים לך, לא ראוי לך, וכו אבל ההחלטה היא לגמרי שלך. או... שנוח לך למצוא את עצמך במצב של"תקועה"? ותזהרי מהמצב הזה, מהר מהר כי זה דפוס של אישיות שאח"כ קשה להיפטר ממנו. זו אחת שלא אוהבת את העבודה שלה,את הבוס שלה-אבל לא עושה כלום עם זה כי היא לא מעיזה. כי היא מפחדת מהתגובה. אז הכי טבעי ואנושי וצפוי בגיל 18 שתצפצפי על ההורים שלך. אם לא עכשיו אז מתי?

 

[מייקי69]

מלחמת הכוכבים

תשמעי, יקירתי... אני קצת הערצתי פה את שקספירית, שהיתה הראשונה לתת כיוון לתשובה. לפני שקראתי אותה - לא ידעתי מה לומר לך. זה נראה היה, לרגע, מצב ללא מוצא - אבל עכשיו, אחרי שקספירית, אני יכולה למקד את המחשבה ולהוסיף את דעתי. אין ברירה - יש ללכת "אל המזרנים"!!! (ראית את הסרט "יש לך הודעה"?) מותק, בגיל 18 - מותר לך לקבל רשיון נהיגה. בגיל 18 - מותר לך, על פי חוק, ללכת ולהצביע. בגיל 18 - חובה עלייך לתרום למדינה ולהתגייס לצבא! את בוגרת לכל דבר!!! עכשיו צאי והילחמי על זה!!! אף אחד לא יעשה עבורך את העבודה. אף אחד לא יגיש לך את "הבגרות" על מגש של כסף. תאמיני לי, גם לנו, ההורים, זה קשה. קשה להניח לכם, הילדים, לעשות את השגיאות שלכם, לטעות את הטעויות שלכם. קשה לראות אתכם הולכים וחומקים מתחת לכנפיים שלנו ובונים עולם שאין לנו כל שליטה עליו, או שאת חציו או כולו איננו מכירים. קשה. חלק מאיתנו יטפסו על הקיר, בשקט, ויניחו לכם. חלק ילחמו עד חורמה, כדי למנוע מזה לקרות. אבל לא יעזור בית דין. זה יקרה. וטוב שזה יקרה. כי החיים שלנו הם שלנו, והחיים שלכם - שלכם. אז מה היא תעשה אם תצאי עם מי שאת רוצה? תצעק? - שתצעק! תעניש אותך? - איך תעניש, מה תעניש - את בוגרת! לא תתן לך כסף? - לכי תעבדי בתור בייבי סיטר! תגיד לך לא להכניס חברים הביתה? - אז אל תכניסי. אני בטוחה שכשהיא תראה שאת מגיעה הביתה רק כדי לישון, היא תלמד את הלקח בעצמה. בכאב בטן אני אומרת עוד: אל תספרי לה עם מי את יוצאת. אם היא לא מוכנה לקבל את זה - אז לצערי, היא הפסידה את הזכות לדעת. ואת יכולה לומר לה את זה. בפעם הבאה שהרוחות מתלהמות, פשוט תגידי לה: תשמעי, אני בוגרת. הבחירה בידייך: את יכולה לקבל את העולם שלי ואת העובדה שבגרתי, או את יכולה לאבד אותי, וחבל. לשתינו חבל, אבל אין לי ברירה. אני לא אעצור את חיי, את בחירותי, את בגרותי, לטובת החששות שלך או הפחדים שלך. שיטת הטרור שלך לא מתאימה ליחסים בינינו, כפי שהייתי רוצה לראות אותם, אז תחליטי. קשה? כן, קשה. אפילו מפחיד. מכירה את השיר: "עוף גוזל"? הוא עוסק בעיקר בתחושות של ההורים. הוא לא מדבר על הפחד-מוות של הגוזל, לעמוד בקצה הצוק, לפרוש כנפיים ולקפוץ. פחד מוות. אבל אין ברירה, שירני, זוהי דרכו של עולם. כל גוזל קופץ בסוף. ולא לדאוג, אני בטוחה שאחרי שהיא תצעק, תשתולל, תבכה, תאיים ומה לא... היא תלמד לקבל את זה. ומה שלא יקרה, וכמה קשה שזה לא יהיה... היא לא תפסיק לאהוב אותך. הבטחה שלי! אני חוזרת: היא לא תפסיק לאהוב אותך! היא תשתמש בכל מה שיש לה, בכל כלי נשק אפשרי, כדי לעצור אותך. אבל את חייבת להחליט ולעשות, ולהתמיד ולא להרפות. תאמיני לי, זה הולך להיות השיעור החשוב הראשון בחייך. אז לכי על זה. חלק מתהליך ההתבגרות הוא המרד - אז תמרדי! ובברכת המורדים ממלחמת הכוכבים אסיים: May the force be with you!!!

 

[shirany]

אוקיי לפני שאגיע לתגובה

שלי...אני חייבת להגיד שהתגובה שלך נגעה לליבי וגרמה לכמה דמעות לזלוג על פניי... אז ככה אני כבר הזכרתי שהכרתי בחור והורי אסרו עליי לדבר איתו הם לקחו לי תפלא פון הם מנעו ממני לצאת לכל מקום פשוט סגרו אותי יותר ויותר ולא רק זה הם גם התקשרו לאותו בחור וצעקו עליו ורבו איתו שאם הוא ימשיך לדבר איתי לא יהיה לו טוב עירבו את אחיי הגדולים ושלא נדבר שאחותי הגדולה בכלל לא תרמה לעניין רק החמירה את המצב... אז אני מגיעה לנושא שיש לי ידיד שכייף לי לדבר איתו כייף לי להיות איתו ואני מדברת על ידיד כולה ידיד לא מעבר... שאמי אימה עליי שאם הוא יכנס לבית אותו בחור לא ירצה להיכנס לכאן ואפילו לא ירצה לשמור איתי על קשר... ואני לא רוצה להגיע למצב הזה... לא קל לי למרוד ולפי הדברים שלך ושל האחרים אני רואה שכאילו אני אשמה בזאת "אני לא רוצה להשתחרר מההורים" אז זו טעות , טעות ענקית זה יושב לי על הוריד הראשי אני בוכה בלילות אני בוכה בימים אני עצובה בכל שעות היום רע לי פשוט רע לי.... אני מתה לשנות את המצב הזה דו משמעות מתה לסיים את המצב הזה... אין לי אפשרות למרוד אני לא רוצה לגרום לעצמי לרע יותר ממה שהיה עד עכשיו יותר ממה שקרה לי במשך שנה שלמה עם בחור שנורא חיבבתי... אז עדיין נותרה בי השאלה מה לעשות

 

[g i l i]

אני רוצה רק לברר משהו...

לא הבנתי את זה לא מהתגובה ולא מהסיפור.. ניסית ללכת לפסיכולוג או משהו? אני יכולה לומר לך מנסיון (אני כולה בת 16 אבל..) שאני הלכתי לפסיכולוגית לתקופה קצרה והיא דברה עם ההורים שלי (דבר שאני לא מסוגלת לעשות) היא הסבירה את חוות הדעת שלה ואת העובדה שאני כך או אחרת... כדאי.. ואפילו מומלץ אם את לא יכולה לדבר אתם תני לאיש מקצוע לעשות את זה...

 

[מייקי69]

אשמה???? בשום אופן לא!!!!!

בשום אופן! חס וכרפס! אף אחד לא אמר שאת א-ש-מ-ה !!!! אף אחד לא שופט אותך!!!! וזו בדיוק הדרך הלא נכונה לקבל ולהפנים את העצות החכמות פה! אין פה אשמה!!! אין פה שיפוטיות!!! אמרו לך אחרת לגמרי: אמרו שאת אחראית לאושר שלך. שאת אחראית לעצמאות שלך ולחופש שלך! לא אשמה! אחראית. זאת אומרת - מהיום והלאה - קחי אויר ודעי - מהיום והלאה את בוגרת שאחראית להצלחות שלה, לטעויות שלה, וגם לכשלונות. מותר. חשוב. חשוב גם לטעות. חשוב גם לנסות, בלי להיות בטוח מה יצא מזה. אל תספרי לאף אחד עם מי את נפגשת. שתיקה. לא יודעים. תפסיקי לדווח. תעמדי על זכותך שלא לדווח!!! שיקחו את הפלפון. תאמיני לי - אנשים הצליחו לחיות גם בלי המכשיר הזה, פעם. לא אמרתי לך שישתמשו בכל אמצעי הלחץ האפשריים??? אמרתי. את הולכת לכבוש את העצמאות שלך - ולא סתם כתבתי לך שזוהי מלחמת הכוכבים. את תצטרכי להקריב הרבה. אבל זה שווה! מראש אל תביאי חברים הביתה. תכנסי ותצאי תיכף ומיד. תבני לעצמך עולם וחיים, שאינם קשורים במשפחה שלך. שתדעי לך, שבדרך כלל אלה לא העיצות שאני מרבה להשיא. אבל אני לא רואה איך את מתחילה לחנך את כולם, מצד אחד. מצד שני - לא מדמיינת לעצמי אף בחור שיהיה מוכן לעבור מבחנים אצל כל בני המשפחה. בטח לא בשלבים הראשונים. אז או שתתחילי להשתולל ולצרוח בבית, או שתעיפי את עצמך משם (אוטו-טו צבא - תבקשי רחוק מהבית) ותבני לעצמך את חייך, רחוק מ"עין המצלמה". אני לא רואה אפשרות אחרת.

 

[shirany]

אז ככה כמה דברים...

א' אני כבר חיילת (אני משרתת במשטרת ישראל משטרה כחולה) ואני חוזרת כל יום לבית.... ב' אני מנסה לבנות לעצמי חיים נורמלים חיים כמו של כל נער ונערה ואני כן יושבת ומסבירה להוריי בצורה יפה שאני בוגרת ושאני יכולה להיות אחראית לעצמי אבל אז פתאום קשה להם לשמוע את הדברים האלו ואז הם מתעצבנים ופה מתחיל וויכוח וריב אני מאמינה שכל נער ונערה חווים ריב עם ההורים: "עד 10 אתה פה" או "אל תשכחי להתקשר כשאת מגיעה" אבל אצלי זה יותר מפורט זה מתי אני חוזרת עם מי לאן כמה למה איך איפה כל השאלות וזה בסדר מבחנתי אבל אני רוצה שהם יבינו שזוהי ההחלטה שלי ואני בוגרת וחזקה להגיד לאנשים מה אני חושבת מה אני רוצה ואני יכולה להסתדר בחיים הם לא מבינים את זה אני לא רוצה למרוד אני לא רוצה לגרום להוריי להרגיש רע (וזה כבר קרה שהם הרגישו רע באותה תקופה שהם החרימו לי תפלא והתקשרו לאותו בחור אמי אמרה לי שאבא שלי מתחיל להרגיש לחצים בחזה ואני התחלתי לפחד שלא יקרה כלום בגללי ....אתם מבינים למה אני מתכוונת אני יכולה למרוד אבל מה יהיה ולאבי יקרה משהו??????????)

 

[אחותו של שקספיר]

לא מדברים בפולנית

את לא רוצה למרוד, את זה הבנו כבר. את רוצה שההורים שלך יקבלו את התנהלותך ,חברייך. אבל זה לא תמיד הולך בחיים בדיוק כמו שרוצים. אני לא מאמינה לעצמי, שאני כותבת לך ככה אבל גם אם תמרדי, לא יקרה כלום, אלו מניפולציות פולניות מהסוג המקובל. "מתחיל להרגיש לחצים בחזה" ואז הילדונת של אבא ואימא נבהלת ומתקפלת. אבל את חייבת למרוד אין לך הרבה ברירה. לא בגלל שהבחור חשוב לך (יהיו עוד 10 אחרים בעתיד) אלא בגלל שזה חלק מהתפתחות הזהות האישית, הצמיחה וההתבגרות. מרד, אגב לא חייב להיות לארוז חבילות ולעבור לגור באילת על הים, אלא גם להחליט שאת לא משתפת אותם. שאת לא מחלקת איתם מידע על החיים החברתיים שלך או כל התנהגות שונה מההתנהגות שלך היום כ"ילדה טובה" אז בהחלט הם יכעסו יעשו פרצופים יקחו לך את הפלפון ואולי שוב לאבא יהיו לחצים בחזה, ואם חלילה מישהו באמת יחלה, זה יהיה קשור אלייך ואת תסחבי איתך אי אילו רגשי אשמה. אבל אלו החיים. וכדי להצליח לזקוף קומה את צריכה ליישר את הגב ולקבוע גבולות שלך מתאימים. כמו -אני מודיעה כשאני מגיעה (מצב בטחוני וכו) אבל פעמיים בשבוע אני יוצאת עד איזה שעה שבא לי אז מה הם יעשו? יסגרו את הדלת? ישאירו אותך בחדר המדרגות? ישבו כל הלילה יכססו צפורניים ויחכו לך? אבל בסוף הם יצטרכו לקבל את "הכרזת העצמאות של שירני" (אגב- לא הייתי מתחילה את מלחמת העצמאות דווקא על הידיד שלך אלא על נושאים אחרים שהם סוגרים אותך ואת מרגישה צורך לנהוג אחרת) אבל אם את לא רוצה למרוד את לא רוצה לשוחח איתם -לא מביא לתוצאות כפי שאמרת. אז מה נשאר לך? לשבת ולבכות בחדר? מתאים לך?

 

[מייקי69]

את לא מתארת לעצמך

מה אני הייתי עושה, אם מישהו בבית היה מעיז להתקשר לחבר שלי. את לא מאמינה מה הייתי עושה. הייתי שוברת חצי בית, מהקריזה. הייתי צורחת ומחרימה את כולם. ככה אני. את - מפחדת שאבא שלך יש לו לחצים בחזה. נו, אכזר ככל שזה ישמע - מה לעשות? היה צריך לחשוב על זה, לפני שהביא ילדים לעולם. רוצה שאני אגלה לך סוד? הנה אני מגלה בלי שתבקשי: שום דבר לא יקרה לו!! שום כלום! אוי, הוא יעשה הצגות, בטח. וכל "אוח" ו"אוי" שלו - אמא שלך תעשה מטעמים ותביא רופא. אחותך תעשה מזה מרק - ותזעיק אמבולנס. אבל לו - לא יקרה בעצם כלום. (תאמיני לי - לי היה אבא שבא קומפלט עם לב חלש ופתק מהרופא) יאללה, את יודעת את האמת. עמוק בפנים את יודעת את האמת. זה בסדר, את לא צריכה לגלות לי. נעשה כאילו אני לא יודעת שאת יודעת. תגידי, נראה לך הגיוני שיושבות פה אמהות, שכל חלומן הוא, שהילדים שלהם יעשו הכל "כמו שצריך", ולא יביאו להם דאגה וכאבי ראש ולב - יושבות כאן אמהות ואומרות לך באחריות - ת מ ר ד י !!!! נראה לך הגיוני? אז בבקשה, תחשבי על זה שוב ושוב וגם את תביני - שאם את רוצה להיחלץ (ולולא רצית, בטח לא היינו נפגשים פה, נכון?) אין דרך אחרת! להבדיל מהמון פעמים בהן אני נותנת עצות "על ריק", כאן כולן נתנו לך עצות באל"ף בי"ת. אמרו לך בדיוק מה לעשות. אז תעשי. תפסיקי לדווח - דבר ראשון. מותר לך להגיד להם אם את מאחרת. אסור לך לומר להם למה. גם אם את הולכת לחברה, או סתם לסיבוב בקניון - אל תספרי. זה השיעור הראשון. בואי נראה מי ימות מזה.

 

[shirany]

החלטתי להתחיל במכתב ארוך...

שיסביר את כל התחושות שלי מכתב שיבהיר להם שגדלתי ואני אחראית לעצמי שאני אחליט עם מי לצאת והם רק בגדר ייעוץ ושאשמח לקבל את הייעוץ הזה... אם המכתב לא יעזור אתחיל בשיטה אשר ייעצתם לי... כי השיטה אשר ייעצתם לי קצת קשה עבורי... אבל אם אין ברירה אז אין ברירה תודה לכולם עזרתם לי מאוד ואפילו עודדתם אותי

 

[א ל י ס ו ן]

אם את מספיק אחראית בשביל להחזיק נשק

את מספיק אחראית בשביל לקבוע לעצמך עם מי להסתובב ומתי לחזור. תשימי עלי פס - כזזזזזזזזזזזה ארוך. וכשהם מדברים אליך ונותנים לך פקודות - אל תתיחסי. תסבירי לחהם שאם הם רוצים מערכת יחסים איתך, הם ידברו איתך, לא אליך.

 

[s h o o s h a]

את לא אשמה !!!

תשנני לך את המשפט הזה השכם והערב - אני לא אשמה!!! מה שכן, הביטחון העצמי שלך בגובה דשא אחרי שעבר גיזום. מצטערת על ההשוואה. אבל שירני, את חייבת, מוכרחה להתחיל לעבוד על עצמך, על הדימוי שלך, על הביטחון שלך. את הרי רוצה את השליטה בחייך. ואם לא תקחי שליטה, לא תהיה לך שליטה וככל שימים יעברו כך יקטן כוחך ויגבר כוחם של האחרים לעשות בך ואתך כרצונם. את מאמצת לך היום דפוס התנהגות שילווה אותך לאורך כל חייך. היום את מספיק צעירה ובגיל הנכון לשנות דפוס זה ולהקנות לעצמך דפוס אחר. אבל, הכל תלוי רק בך !!! איש אינו יכול ולא יוכל לעשות זאת במקומך !!! אמרה לך אחותו, אמרה לך מייקי, אמרו לך אחרים כאן - קחי את עצמך בידיים ותתחילי לעשות למען עצמך "אין לי אפשרות למרוד" יש לך יש לך את כל האפשרויות וא כל ה"אישורים" מותר לך ואחזור ואומר פעם נוספת - דברים לא קורים מעצמם, אם לא תעשי מעשה, דברים ישארו כהוויתם ואת תמשיכי לבכות ולבָכוֹת את עצמך ואת מה שיכול היה להיות. אבל אם תתחילי לעשות למען עצמך, תשני כיוון חשיבה, תעריכי את עצמך יותר, תתני לעצמך יותר קרדיט, אמנם יהיה מחיר אותו תצטרכי לשלם, אבל חושבת שזה יהיה שווה. המחיר יהיה פעוט ערך לעומת ההישגים שלך.