שלום לכולם

שלום לכולם

האמת קצת מתביישת ולא יודעת איך להתחיל... התחלות הן קשות ואני עומדת בפני התחלה חדשה. לפני כשנה היה לי מין גילוי על הילדות... שהתעללו בגוף שלי מינית בתור ילדה... מאז אני נאכלת עם עצמי והשיתוף עם הסביבה קשה לי מאוד... החברות שלי שאשתקד היו סביבי וחשבתי שהן קרובות אליי... ראו שמשהו קורה איתי וכשסיפרתי נדהמו וכנראה גם נבהלו... אחת אחת ניתקו איתי את הקשר ופגעו בי... השאירו אותי לבד... כשסיפרתי לחבר שלי קיבלתי תמיכה מלאה... ואני עדיין מקבלת... כשכבר העזתי לספר אחי הגדול הוא היה בשוק ואמר שיעזור לי... ייעץ ודיבר בלי סוף אבל מאז אותו יום הוא לא שאל ולא אמר כלום בנושא... לאמא שלי סיפרתי לפני כשבועיים... היא הייתה בהלם במיוחד בגלל שאלה קרובי משפחה...מהצד שלה... בכתה וחיבקה לא ידעה מה להגיד... ומאז לא הזכירה את הנושא... היום פניי מועדת לפני טיפול... פניתי לעזרה פסיכולוגית והטיפולים יתחילו עוד כשבוע.. השם של הפורום הוא זה שמשך אותי... איך לא מבינה איך אוכל להביא את עצמי להעצמה כשמצב הרוח מדוכא באופן קבוע... וחיוך אמיתי לא יצא ממני כל השמה האחרונה... איך עכשיו לפני התחלה חדשה של נסיון לקבל עזרה ולהשתקם, אחרי שכמעט כל מי שקרוב לי סיבב לי את גבו..., אני יכולה לעזור לעצמי?
תמי
 

spectacular

New member
../images/Emo39.gif../images/Emo24.gifשלום תמי.

אנשים לפעמים נושאים איתם משאות כבדים, והולכים איתם שנים רבות,חיים שלמים, והמשא נעשה כבד יותר ויותר ונדבק,וקשה להשתחרר ממנו, להחליט להתמודד עם המשא הכבד.זה כבר חלק מההשתחררות ממנו. יש לך המון כוח ואומץ,אפילו שנדמה לך אחרת, את כבר בתהליך של העצמה אפילו שאת עצובה ומרגישה בודדה, התחושות האלה קשורות בשינוי שאת עוברת, הרבה זמן נשאת איתך את המשא,והוא התחבר אליך להיות חלק ממך, היום את מורידה מעליך נטל, ואת בעצם אומרת שלום ונפרדת מחלק שהיה איתך הרבה זמן, זה עצוב להפרד ממשהו שהתרגלנו אליו כל כך, גם אם הדבר הזה היה רע בשבילנו, וזה מפחיד לחולל שינוי בעצמנו,הדרך חדשה ולא מוכרת, האנשים שאוהבים אותך באמת שולחים לך המון כוח ,ויהיו שם בשבילך, אלה שלא ,הלכו וילכו לדרכם ויפנו מקום לאנשים חדשים, חבקי את עצמך,אם את רוצה לבכות,תבכי הכל החוצה, אל תדאגי,זה לא ישאר איתך, הבכי,אחריו בא המון המון צחוק, האם את יודעת לסלוח? כמו שסולחים למישהו קרוב, סילחי לעצמך ותרשי לעצמך להיות כל מה שאת,בשלמות, ותראי כמה שאת יפה,אני רואה. קבלי המון
ים.
 
אחחח

הלוואי.... שמילותיך היו פשוטות כמו שהן נשמעות... הלוואי שהנטל והמשא הזה ירדו ממני... אבל לא נראה לי שהם ירדו, אלא רק שאלמד לחיות איתם בשלום... אני רגישה שמיום ליוםאני נעשית בן אדם יותר ויותר כבד... פחות ספונטנית פחות כיפית פחות זורמת והבכי.... הלוואי והיה עובר יום בלעדיו... הלוואי שהצחוק יגיע במקומו... אבל הוא לא מגיע אף אחד לא תומך... לפחות לא כמו שאני מצפה... והצפיות שלי לא מי יודע מה גבוהות. לא מסוגלת לסלוח...מרגישה מטונפת ממה שנעשה בי בילדות כל כך רוצה חיבוק אמיתי אבל אפילו אני לא מחבקת את עצמי אז מי ירצה לחבק אותי...
שלמות... מילה שאני מה זה רחוקה מלהגיד על עצמי... תודה על החיבוק, ועל המילים. תודה. תמי
 
ברוכה הבאה../images/Emo141.gif

תמי יקרה, גילוי "מרעיש" כגון אונס בילדות אכן יכול לזעזע את עולמו של כל אחד!!!! זהו גילוי שהרבה פעמים מעמיד אותנו במקום של לקיחת אשמה, בושה על המעשה המטונף (כדברייך) וכו'... אנשים לא תמיד יודעים כיצד להתמודד עם ידיעות מרעישות שכאלו ולעיתים הם חסרי אונים ולא יודעים מה להגיד.. לא תמיד זה בגללך, נהפוך הוא לרוב זה בגללם!!! ולכן, הם הרבה פעמים מתרחקים, כשאינם יודעים כיצד להתייחס... לפעמים זה גם בגלל שזה אולי מעורר אצלם מקומות פנימיים שנראים להם מפחידים מידי.... ליבי איתך בזמנים קשים אלו שאת עוברת....
 
תודה...

אכן גילוי מרעיש. אך לא אונס... התעללות מינית... ניצול כפייה ו... המון כאב שנשאר איתי... ההתמודדות קשה וכמעט בלתי אפשרית. במיוחד בגלל הידיעה שבסוף היום אין לי אף אחד אני נשארת רק עם עצמי... תודה לך. תמי.
 
שלום לך s h a n t o l i t

זו ההתמודדות אפשרית וקשה. כשקראתי את ההודעה שלך אמרתי לעצמי: "וואלללה, גם לי יש בסוף היום רק את עצמי... וזה מה זה הרבה..." לכולנו יש את עצמנו, ומיד פעם אנחנו גם משתמשים קצת באחרים כדי לא להרגיש לבד... האם את גולשת בפורומים אחרים נוספים?
 
כמה שזה עצוב

זה פשוט נכון וזה משפט שאמרו לי היום... כמה שאני לא רוצה להרגיש את זה... כמה שזה חרא. זו האמת. אני כותבת גם בנפגעי תקיפה... תמי
 
כן, את יכולה להיות כאן

ולהרגיש את זה, ולהרגיש שאת מרגישה את זה וזה חרא...אבל... וואללה, את מרגישה! יש אנשים שאיבדו את זה...
 
למעלה