יפית העגולה
New member
שלום לכולם
אני בת 22, לא עובדת עם משקל יתר רציני ביותר. לפני שנתיים וקצת השתחררתי מהצבא ומאז בעצם החיים שלי תקועים. התקופה של הצבא הייתה נפלאה, הייתי רזה ב 40 קילו בערך, היה לי חבר שאהבתי מאוד, חברות טובות ותפקיד שמאוד אהבתי. עברתי תקופה קצרה אח"כ קורס בתחום שעיניין אותי אבל אף אחד לא רוצה להעסיק בחורה לא ייצוגית במקום שהקשר עם הלקוחות הוא פנים מול פנים. יש לי חבר שאני כבר לא אוהבת, לפחות לא בתור בן זוג, אבל אני קשורה וקרובה אליו מאוד ולכן אפילו להפרד ממנו אני לא מסוגלת. ניסיתי להתקבל למקומות עבודה שונים, אף אחד עד עכשיו לא קיבל אותי, והאמת? אני די מבינה את זה. כשרואים תגובות כאלה כל החשק להמשיך ולחפש פשוט נעלם... בפעם האחרונה שהייתי בראיון יצאתי, סגרתי את הדלת של המראיין ושמעתי מה דעתו עלי. יותר נכון על המראה שלי. אתמול הגעתי להחלטה שמה שיביא כנראה את השינוי היא ירידה במשקל שתחזיר לי אני מקווה את הבטחון העצמי, החשק הרצון והכוח הפיזי לעשות דברים, ואולי גם מעסיקים הסתכלו על הכישורים שלי או הפוטנציאל ולא יראו מולם רק גוש שומן. ובינתיים כמו בכל השנתיים האחרונות אני יושבת בבית ומנסה להאחז בהחלטה הזאת ולא להתייאש, למרות שאני כבר כ"כ הרבה זמן מסתגרת מהעולם ונמצאת בעצם במעין בועה שאני לא מצליחה לצאת ממנה. לפני הגיוס ירדתי 30 קילו ואז באמת החיים שלי השתנו. לכן אני מקווה שגם הפעם זה יעבוד, רק שמדובר במשקל גבוה יותר ועבודה קשה הרבה יותר. קראתי את שנועה הציעה לאחת מהכותבות האחרונות, לרדת למרינה, למלצר כמה חודשים... נשמע כ"כ פשוט והלוואי שיכולתי לנסות את זה בעצמי. אבל מתי בפעם האחרונה ראיתם מלצרית שמנה? אני אצליח, אני מקווה, אבל זה יקח עוד הרבה זמן, והמחשבה שאני אשאר בבית עד אז מייאשת ומעציבה אותי כל כך...
אני בת 22, לא עובדת עם משקל יתר רציני ביותר. לפני שנתיים וקצת השתחררתי מהצבא ומאז בעצם החיים שלי תקועים. התקופה של הצבא הייתה נפלאה, הייתי רזה ב 40 קילו בערך, היה לי חבר שאהבתי מאוד, חברות טובות ותפקיד שמאוד אהבתי. עברתי תקופה קצרה אח"כ קורס בתחום שעיניין אותי אבל אף אחד לא רוצה להעסיק בחורה לא ייצוגית במקום שהקשר עם הלקוחות הוא פנים מול פנים. יש לי חבר שאני כבר לא אוהבת, לפחות לא בתור בן זוג, אבל אני קשורה וקרובה אליו מאוד ולכן אפילו להפרד ממנו אני לא מסוגלת. ניסיתי להתקבל למקומות עבודה שונים, אף אחד עד עכשיו לא קיבל אותי, והאמת? אני די מבינה את זה. כשרואים תגובות כאלה כל החשק להמשיך ולחפש פשוט נעלם... בפעם האחרונה שהייתי בראיון יצאתי, סגרתי את הדלת של המראיין ושמעתי מה דעתו עלי. יותר נכון על המראה שלי. אתמול הגעתי להחלטה שמה שיביא כנראה את השינוי היא ירידה במשקל שתחזיר לי אני מקווה את הבטחון העצמי, החשק הרצון והכוח הפיזי לעשות דברים, ואולי גם מעסיקים הסתכלו על הכישורים שלי או הפוטנציאל ולא יראו מולם רק גוש שומן. ובינתיים כמו בכל השנתיים האחרונות אני יושבת בבית ומנסה להאחז בהחלטה הזאת ולא להתייאש, למרות שאני כבר כ"כ הרבה זמן מסתגרת מהעולם ונמצאת בעצם במעין בועה שאני לא מצליחה לצאת ממנה. לפני הגיוס ירדתי 30 קילו ואז באמת החיים שלי השתנו. לכן אני מקווה שגם הפעם זה יעבוד, רק שמדובר במשקל גבוה יותר ועבודה קשה הרבה יותר. קראתי את שנועה הציעה לאחת מהכותבות האחרונות, לרדת למרינה, למלצר כמה חודשים... נשמע כ"כ פשוט והלוואי שיכולתי לנסות את זה בעצמי. אבל מתי בפעם האחרונה ראיתם מלצרית שמנה? אני אצליח, אני מקווה, אבל זה יקח עוד הרבה זמן, והמחשבה שאני אשאר בבית עד אז מייאשת ומעציבה אותי כל כך...