שלום לכולם...

[lonely3]

שלום לכולם...

שלום אני כמעט בת 17 ואני סובלת מחרדה חברתית קשה מאז שאני זוכרת את עצמי אז השאלה שלי היא איך אני יכולה להתגבר עליה כי זה מפריע לי בחיים וגורם לי לדכאונות. זה חשוב לי מאד אני מקווה שתוכלו לענות לי.

 

[בוזיקית]

ברוכה הבאה חמודה! ../images/Emo140.gif

השאלה המתבקשת היא מה בנוגע לטיפול פסיכולוגי / פסיכיאטרי? האם ניסית? האם סיפרת להורייך על מצוקתך? אם טרם עשית זאת, אני ממליצה לך בחום לפנות להורייך כדי שיעזרו לך. אין לך מה להתבייש - זה בדיוק כמו מחלה או תופעות גופניות, שבגללן היית פונה לרופא ומבקשת עזרה! איני יודעת הרבה לגבי חרדה חברתית, אבל אני בטוחה שמשתתפי הפורום האחרים ישמחו לסייע לך. נ.ב. מותק, איפה את?? הנה ההזדמנות שלך לעזור למישהי במצב דומה לשלך!!!

 

[lonely3]

טוב אז ככה...

לא ניסיתי לא טיפול פסיכולוגי ולא פסיכיאטרי וגם לא סיפרתי להורים שלי על זה כי זאת בעיה לי קשה לדבר על דברים כאלה ממש קשה אני לא רוצה שההורים שלי ידעו שאני סובלת מזה מה גם שאמא שלי תנסה לעזור לי בעצמה היא תגיד לי שאין לי ממש לפחד לא לשים על כולם וזה היא לא מבינה שזה יותר מזה כי אני לא תמיד מראה את זה שאני סובלת היא פשוט לא מוכנה להודות שהבת שלה סובלת היא אומרת שאני בסדר ויש לי לחצים כמו לכל מתבגרת אחרת אבל זה לא נכון בכלל זה הרבה יותר מזה. אני לא מסוגלת לבקש מאמא שלי שאני אלך לפסיכולוג גם כי זה המון כסף וגם כי זה קשה לי לבקש ממנה וגם לדבר עם פסיכולוג מרוב לחץ אני אשתתק.

 

[בוזיקית]

כמו שכבר רשמתי לך מקודם...

אם היתה לך מחלה גופנית - חום, דלקת חניכיים, לא יודעת מה - לא היית פונה לאמך ומספרת לה??? ואם כל כך קשה לך לדבר איתה על כך מה לגבי יועצת ביה"ס? יש גם אירגונים שאת יכולה לפנות אליהם באופן עצמאי - קופ"ח - רופאת הילדים / המשפחה וכד', ויש אירגונים ציבוריים שמספקים טיפול בעלות מאוד נמוכה ושווה לנסות (אני אישית ניסיתי והייתי בטיפול רק במסגרות ציבוריות) אבל חשוב שתדעי, שגם אם תפני למקומות האלה, רוב הסיכויים שתצטרכי אישור מההורים כדי להתחיל טיפול. אל תחששי לשתוק אצל פסיכולוג ואל תתחילי מעכשיו להחליט כיצד להתנהג אצלו / אצלה. תני לזה לזרום. אם תשתקי - הוא ידע איך לדובב אותך. יש חלק בטיפול של מבוכה ושל שתיקה, והרי גם זו בעייה אצלך, וטוב שתעלה דווקא בטיפול. השאלה שלי אלייך - מה את מעדיפה - לסבול ולקטר (סליחה על הבוטות, אני רוצה לדרבן אותך לפעול) או לעשות משהו למען עצמך? תשאלי את כולם פה והם יגידו לך שככל שתטפלי בעצמך בגיל צעיר יותר, תחסכי מעצמך שנים של סבל... אני שבה וממליצה לך לדבר עם מישהו מבוגר - אמא, אחות גדולה, דודה, יועצת, אחות או רופאה בקופ"ח - רק אל תישארי לבד עם התחושות הקשות שלך! לכי ותבררי עם עצמך ויוקל לך!!!

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo42.gif ברוכה הבאה

תוכלי לקרוא את המאמר על חרדה חברתית בפורם ולהעזר בקישור שיוביל אותך לאתר שעוסק בחרדה חברתית ודרכים להתגבר. כמו כן בלוח ספרים מומלצים יש ספר שעוסק בחרדה חברתית ויכול לעזור לך לקרוא על הנושא, להכיר אותו לקבל פרספקטיבה על מה שקורה לך. קבוצת תמיכה יכולה לעזור, כמו גם טפול פסיכולוגי עם או בלי שלוב עם תרופות. כל דרך מתחילה תמיד בצעד אחד ראשון, ונדמה לי שעשית צעד זה כשכתבת כאן בפורום על בעייתך. מכאן, תמשיכי הלאה לאן שאת צריכה להגיע. נשמח ללוות אותך בדרכך

 

[lonely3]

תודה לך

אבל איפה יש מאמרים ולוח ספרים...? ואת חושבת שהפתרון היחיד הוא טיפול פסיכולוגי? ותרופות עוזרות?

 

[בוזיקית]

קישורים למאמרים יש בכותרת הפורום

בשורה הכחולה, רואה? את פשוט צריכה ללחוץ עליהם, חמודה. ולשאלתך - תרופות אכן עוזרות - אבל אני לא בטוחה אם בגילך את זקוקה לתרופות. אולי שיחות יועילו לך - אבל כדי לדעת את זה אנחנו צריכים לפנות ולבקש עזרה, נכון?!

 

[גילה זילברמן]

תרופות וטפול פסיכולוגי עוזרים

ביחד, או לחוד ואת צריכה להתחיל להכיר את הנושא של חרדה חברתית דרך קריאה על הנושא ולמצוא לעצמך את הדרך. את תמצאי.

 

[motek89]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif../images/Emo13.gif

את לא לבד, גם לי יש חרדה חברתית ולדעתי היא די קשה, אני מפחדת לדבר, מפחדת לצאת מהבית, מפחדת ללכת למקומות שיש שם רבה אנשים, לא רוצה שיסתכלו עליי או להגיע למצב של לדבר עם מישהו. (הפחד הכי גדול-לדבר) אני גם סובלת מטורדנות כפייתית- טריכוטילומניה ומחשבות טורדניות... בינתיים אני לא בטיפול, ולא הייתי אף פעם בטיפול (חוץ מכמה טיפולים לא עוזרים של קלינאית תקשורת-כי לפעמים אני מגמגמת) אבל כמו שכתבו כאן, הכי טוב זה כן ללכת לטיפול. אבא שלי הגיש טופס וגם התקשר, וכבר המון זמן עבר ואנחנו עדיין מחכים שיחזרו אלינו. אני מחכה לטיפול שיגיע, עד אז, אני מנסה לסבול את זה. בהצלחה!

 

[בוזיקית]

ידעתי שאפשר לסמוך עלייך מותק ../images/Emo8.gif

 

[lonely3]

תודה לכולכם

אבל יש בעיה כי אפילו אם אני אגיד להורים אמא שלי לא מאמינה בכאלה דברים היא לא מאמינה בפסיכולוגים סתם יצא לנו לדבר והיא אמרה שפסיכולוגים זה סתם אבל יש כאלה שזה עוזר להם ושהיא חושבת שהכי טוב זה לדבר עם מישהו שסומכים אליו והיא סתם אמרה כזה שהיא תהיה הפסיכולוגית שלי לא אמרתי לה כלום היא לא מבינה שזה לא רק לדבר איתו אני צריכה שייעץ לי ואמא שלי היא כל כך בטוחה בעצמה שהיא יודעת איך להוציא אנשים מדברים שזה משגע אותי אני אוהבת אותה והכל והיא באמת יודעת לעזור אבל לא במקרה הזה היא חושבת שהיא כל כך מכירה אותי שהיא בעצם ממש לא. אני מתה כבר לצאת מזה אני לא יודעת איך כבר וקראתי כל מיני מאמרים ושמעתי על סדנאות דרך המאמרים ואליהם אני לא אוכל ללכת כי קרוב לוודאי שאם כן אני אלך לבד ואני לא יכולה ללכת למקומות לבד אני מתה מפחד ואיך אני מסבירה את זה להורים לא יודעת אני פשוט לא יודעת כבר מה לעשות.

 

[בוזיקית]

קראת מה כתבתי לך??

מה עם יועצת בית ספר? מורה? קרובת משפחה או ידידה של אמא שאת סומכת עליה? או שכנה טובה? לא ייתכן שבכל עולמך אין מישהו/הי שאת יכולה לבקש ממנו לדבר עם ההורים. ומה עם אחות ביה"ס או רופאת הילדים/ המשפחה? לא מקובל עלי שאין מישהו כזה, לפחות אחד כזה בסביבה שלך. פשוט לא ייתכן. אם באמת תרצי עזרה תפקחי את העיניים טוב טוב ותמצאי מישהו שידבר עם ההורים ויבהיר להם שהם חייבים מתוקף תפקידם כהורים לספק לך טיפול פסיכולוגי בדיוק במידה שהם חייבים על פי חוק לספק לך טיפול רפואי. חוץ מזה את תמיד יכולה לפנות לאיזה שהוא קו חם טלפוני -ער"ן, לשכת הרווחה בעיר מגורייך, הפורומים של סה"ר פה בתפוז, אין סוף ואין גבול לאפשרויות העומדות בפנייך. את צריכה רק לרצות. העזרה לא תגיע אלייך אם לא תצאי ותבקשי אותה. את לא צריכה לדבר עם אמך. תני למישהו מבוגר ממך ובעל השפעה להסביר להם ולגרום להם להבין שאין דבר כזה לא רוצים, ואפילו אם הם לא רוצים, אם את ממש רוצה יש כל מיני מרכזי יעוץ לנוער שזה דיסקרטי לחלוטין ואפילו לא צריך לספר להורים (אני בכל מקרה בעד לדבר בפתיחות עם ההורים. השד אינו נורא כל כך). קדימה. תפתחי מקומון, דפי זהב, אינטרנט ותמצאי את מה שאת צריכה!!! ואחרון אחרון חביב תזכרי - אין דבר כזה לא יכולה. פשוט אין. גם אני הייתי בגילך וביקשתי עזרה לבד במקרים מסוימים. את תתגברי על הפחד כי זה חשוב לך. את מספיק גדולה כדי להבין את זה, ואפשר גם בטלפון אם קשה לך לצאת מהבית. יאללה, ספרי איך היה ובלי תירוצים!!! נ.ב. אני מקווה שהטון שלי לא נשמע לך לא נחמד. מקווה שאת מבינה שאני אומרת לך את זה מתוך אכפתיות ומתוך אמפתיה וחבל לי שתסבלי.

 

[עדידושית16]

אממ...

טוב לכל מה שקשור לבית ספר אני לא מתקרבת כי הם יספרו להורים ואני לא רוצה כי הם לא יקבלו את זה. בקשר לער"ן זה בטלפון זה יותר קשה לי מאשר שיחה פנים מול פנים אני לא אדע מה להגיד והכל זה יהיה יותר מסובך וגם אני לא בטוחה שהם יוכלו לעזור לי. פורומים ניסיתי ובתכלס כולם אומרים שצריך פסיכולוג ככה שחזרנו להתחלה... נ.ב הטון שלך בסדר גמור אני מבינה אותך תודה

 

[lonely3]

אופס נכנסתי בשם אחר

זאת אני בהודעה של מקודם

 

[בוזיקית]

חמודה, נתתי לך עוד אפשרויות...

תחזרי ותקראי שוב כי כתבתי לך פעמיים. אני מבקשת ממך אל תסבלי. אל תחזיקי בבטן. אני נורא מבקשת ממך. את נראית לי נערה אינטליגנטית ואני סומכת עלייך שתמצאי את התשובה. יותר מזה פשוט לא יודעת מה להגיד לך... צר לי... חבל לי עלייך... מה עוד נשאר? לחכות עד גיל 18 שאז לא תצטרכי אישור או עזרה מההורים? אני לא הייתי מציעה לך לסבול ככה עוד שנתיים, אבל זה לשיקולך. אפשר להביא את הסוס אל השוקת, אבל לא להכריח אותו לשתות... בהצלחה חמודה... (אנחנו בכל מקרה כאן איתך)