שלום לכולם
יש לאבי בעיה והייתי רוצה את עצתכם, ברשותכם. עפ"י המאמרים, אבי סובל מ OCD. מאז שאני זוכר את עצמי, הוא היה צריך לבדוק דברים שוב ושוב וכשהוא היה חוזר מהעבודה, היה כמין "טקס" של סידור הבית בדיוק כמו שצריך. לפני כמה שנים, הבעיה החמירה והחלה מלווה בתופעות כמו כאבי בטן, הקאות, בכי לא מוסבר וחוסר ריכוז. הוא הולך לפסיכולוגית (פסיכיאטרית?! לא יודע ממש, מצטער) של קופ"ח ומטופל בכדורים כבר כמה שנים טובות. הוא הולך לשיחות קבוצתיות של קופ"ח אך אינו משתף פעולה בצורה שמשפרת את מצבו, ובכלל, הקבוצה מורכבת מאנשים עם בעיות שונות כך שהוא לא ממש מרגיש שייך. לפני כמה חודשים הוריי רכשו דירה חדשה, בעיר חדשה וראוי לציין שזו הפעם הראשונה שהם מחליפים דירה (הם גרו באותה דירה מאז נישואיהם - כשלושים שנה). כמובן שמאז שהם חתמו על החוזה, המצב רק מחמיר. כעת איננו מתמקדים בבדיקה חוזרת ונשנת של חפצים אלא על פחדים רווי אשמה כגון: "אולי השארתי רימון יד במשרד ואנשים יהרגו", "אולי דרסתי מישהו" וכו'. כדי לספר קצת על אבי, אומר שהבעיה המרכזית בטיפול בו היא שאופיו היה תמיד "מאצ'ו" ו"גבר הנשים" ומחלה זו הפכה אותו לסמרטוט בצורה שלא הכרתי. אימי אינה כתף להשען עליה מכיוון שהיא עובדת + עקרת בית + אמא וממש אין לה סבלנות. מכאן ומעוד סיבות, הוא טוען שאני האדם היחיד בעולם שהוא יכול לדבר איתו, מה שחושף אותי לדיבורים על מחשבות אובדניות כדי "לגמור עם זה". אני הייתי חובש בצבא והיפוכונדר בהווה ויש לי מזל שאבי סומך עלי ולכן אני מצליח להניא אותו ממחשבות אלו (וגם בגלל שאני לא חושב שהוא באמת רוצה למות - רק קריאה לעזרה). מאוד קשה לי להתמודד איתו מכיוון שאבי אינו אדם משכיל ואינו מאמין בפסיכולוגיה ובקדמה (מאצ'ו מזדקן כבר אמרתי?) והגישה שלי לחיים קצת שונה משלו.. אני ממש פוחד מההחמרה ושאלתי אליכם היא האם הפסיכולוגית (\פסיכיאטרית?!) של קופ"ח מספיקה? אולי צריך לטפל בו מישהו פרטי עם מעקב שבועי קבוע? הוא לוקח כמות כדולה של כדורים ללא פיקוח ראוי לטעמי (בוקר, צהריים וערב + כדורים לשעת חירום שאותם הוא מסרב לקחת מפחד להתמכרות). בקיצור, האם עלי לקחת אותו למטפל פרטי (ויקר סביר להניח) או לחילופין, האם יש משהו אחר שעלי לעשות? אני ממש חרד לשלומו ואודה על כל תשובה שתגיע, תודה מראש, יניב.
יש לאבי בעיה והייתי רוצה את עצתכם, ברשותכם. עפ"י המאמרים, אבי סובל מ OCD. מאז שאני זוכר את עצמי, הוא היה צריך לבדוק דברים שוב ושוב וכשהוא היה חוזר מהעבודה, היה כמין "טקס" של סידור הבית בדיוק כמו שצריך. לפני כמה שנים, הבעיה החמירה והחלה מלווה בתופעות כמו כאבי בטן, הקאות, בכי לא מוסבר וחוסר ריכוז. הוא הולך לפסיכולוגית (פסיכיאטרית?! לא יודע ממש, מצטער) של קופ"ח ומטופל בכדורים כבר כמה שנים טובות. הוא הולך לשיחות קבוצתיות של קופ"ח אך אינו משתף פעולה בצורה שמשפרת את מצבו, ובכלל, הקבוצה מורכבת מאנשים עם בעיות שונות כך שהוא לא ממש מרגיש שייך. לפני כמה חודשים הוריי רכשו דירה חדשה, בעיר חדשה וראוי לציין שזו הפעם הראשונה שהם מחליפים דירה (הם גרו באותה דירה מאז נישואיהם - כשלושים שנה). כמובן שמאז שהם חתמו על החוזה, המצב רק מחמיר. כעת איננו מתמקדים בבדיקה חוזרת ונשנת של חפצים אלא על פחדים רווי אשמה כגון: "אולי השארתי רימון יד במשרד ואנשים יהרגו", "אולי דרסתי מישהו" וכו'. כדי לספר קצת על אבי, אומר שהבעיה המרכזית בטיפול בו היא שאופיו היה תמיד "מאצ'ו" ו"גבר הנשים" ומחלה זו הפכה אותו לסמרטוט בצורה שלא הכרתי. אימי אינה כתף להשען עליה מכיוון שהיא עובדת + עקרת בית + אמא וממש אין לה סבלנות. מכאן ומעוד סיבות, הוא טוען שאני האדם היחיד בעולם שהוא יכול לדבר איתו, מה שחושף אותי לדיבורים על מחשבות אובדניות כדי "לגמור עם זה". אני הייתי חובש בצבא והיפוכונדר בהווה ויש לי מזל שאבי סומך עלי ולכן אני מצליח להניא אותו ממחשבות אלו (וגם בגלל שאני לא חושב שהוא באמת רוצה למות - רק קריאה לעזרה). מאוד קשה לי להתמודד איתו מכיוון שאבי אינו אדם משכיל ואינו מאמין בפסיכולוגיה ובקדמה (מאצ'ו מזדקן כבר אמרתי?) והגישה שלי לחיים קצת שונה משלו.. אני ממש פוחד מההחמרה ושאלתי אליכם היא האם הפסיכולוגית (\פסיכיאטרית?!) של קופ"ח מספיקה? אולי צריך לטפל בו מישהו פרטי עם מעקב שבועי קבוע? הוא לוקח כמות כדולה של כדורים ללא פיקוח ראוי לטעמי (בוקר, צהריים וערב + כדורים לשעת חירום שאותם הוא מסרב לקחת מפחד להתמכרות). בקיצור, האם עלי לקחת אותו למטפל פרטי (ויקר סביר להניח) או לחילופין, האם יש משהו אחר שעלי לעשות? אני ממש חרד לשלומו ואודה על כל תשובה שתגיע, תודה מראש, יניב.
