שלום לכולם...

[אני רואה כפול]

שלום לכולם...

אני אריאלה, שמיניסטית... ואני יוצאת עוד כחודש [ב-19 לאוקטובר ליתר דיוק]. אני חייבת לציין שיש לי חששות רבות. אני בן אדם מאוד מאוד רגיש, אני יכולה לבכות מהדבר הכי שולי שמספרים לי... שנה שעברה כשלמדתי לבגרות בהיסטוריה והגעתי לחלק שמספר על אושוויץ בירכנאוו דמעות התחילו לזלוג לי... אז אממ... אני מקווה שההצטרפות שלי לפורום הזה תעזור לי איכשהו במסע האישי שלי

 

[shklar1]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif ../images/Emo26.gif

להגיד לך את האמת

אצל כל בן אדם זה שונה. לכל בן אדם יש סף רגישות שונה ולכן יש אנשים שבוכים מדברים ממש קטנים ויש אנשים שלא בוכים בכלל. רוב האנשים נמצאים באמצע, אבל זה ממש לא משנה. אני לא חושב שהבעת רגשות דרך הוצאת קצת רטיבות מהעיניים הופכת אותך לבן אדם טוב יותר

בכל מקרה - אצלי לפחות, ואצל כמעט הרוב המוחלט של המשלחת, הבכי לא היה באתרים עצמם. עם כמה שהמראות הם חזקים והם משמעותיים, די קשה לבכות כי אין יותר מדי זמן לחשוב על הדברים שאת רואה, ממשיכים כל הזמן קדימה וזמן עם עצמך תוכלי למצוא בד"כ באוטובוסים או בלילה. אני יכול להגיד לך שהפעם היחידה שאני בכיתי (ורוב האנשים לידי) הייתה בלילה בבית המלון לאחר הביקור באושוויץ. זה היה מאוד מרגש... היה באמת קשה שלא לפרוץ בבכי שם ואם תבכי באתרים - לא קרה שום דבר, אני בטוח שיהיו לידך חברים שיתמכו בך ויעזרו לך להמשיך הלאה. זה אחד היתרונות העצומים במסעות תלמידים, תמיד אפשר להיות צמוד לחברים ולהתנחם בהם. בהצלחה במסע ואני מקווה שהוא יהיה משמעותי בשבילך

 

[גיא בר און מקורי]

קודם כל ברוכים הבאים

טיבעי שקשה לדבר על זה ועל אחת כמה וכמה שזה נראה חיי מול העינים ברור שכל אחד מקבל את זה יותר קשה ואחר פחות אולי בגלל שאת רגישה את תוכלי לקבל את זה אחרת אבל אני מכיר סיפורים כמו שלך שבכו שדיברו איתם על זה אך שהגיעו לפולין לא יכלו להוציא דמעה טיבעי לבכות כי מה שקרה אז זה דבר עצוב ונכון מאוד לפרוק את כל הכאב בבכי ולא לשמור על זה בבטן בטוח שכל החום הטיפים שתקבלי כאן יעזרו לך במסע האישי שלך דרך אגב את יוצאת למסע יום לפני היום הולדת שלי אז אני יזכור אותך בטוח אני שיהיה לך מסע טוב ומשמעותי כל דבר שאת צריכה מאיתנו בכייף ..!!

 

[thunderstorm]

ברוכה הבאה../images/Emo70.gif ../images/Emo24.gif

ספרי על החששות, תקראי פה - אנחנו מבטיחים לעזור

תראי, לכל אחד יש סף רגישות שונה.. ובמסע זה מתבטא בדרכים שונות, כל אחד והדרך שלו. אם תבכי במהלך המסע - זה לא נורא, יש מי שיתמוך בך. ואני מבטיחה לך שלא כל המסע יהיה בכי, למען האמת - רובו לא יהיה. לי גם הייתה בעיה לפני שנסעתי - אני כמעט ולא בוכה בגלל דברים שקשורים בי או ברגשות שלי, אבל כשאני רואה אנשים אחרים בוכים - זה ממש שובר אותי. והיו המון קטעים כאלה במסע.. אבל שוב, דמעות זה לא נורא, וזה לא קורה כל הזמן.. ככה שאל תחששי מזה - את לא נמצאת שם לבד, וזה בסדר להראות מה שאת מרגישה, וזה בסדר להרגיש.

 

[Pukipsey007]

../images/Emo24.gif ברוכה הבאה ../images/Emo13.gif

נשתדל מאוד לעזור לך אריאלה.. ואני בטוחה שגם את תתרמי לנו המון..

 

[מיכלוש7]

אריאלה?! ../images/Emo12.gif

יואו... שנים שלא דברנו!! מה המצב?? זאת אני... מיכל...

(איזה יבוש אם היא לא זוכרת אותי

) בקשר למה ששאלת: גם אני אחת שבוכה יחסית בקלות מדברים שקשורים לשואה (לא ספרים... אבל סרטים וטקסים בהחלט) וכן, בכיתי הרבה גם בפולין...

אבל אז מה?! כאילו, זה נראה כ"כ טבעי לבכות שם... שזה כבר לא מפריע לך... לבכות זה משחרר!! חוצמיזה שכמו שאמרו-יש לצידך חברים שיתמכו בך וגם לא כל המסע הוא עצוב... אני מבטיחה לך שיהיו גם רגעי צחוק!

 

[אני רואה כפול]

מיכל../images/Emo35.gif

מיכל- ראשל"צ

מיכל- התאומות אולסן [חחח]

מיכל|?!|

יאאא

 

[מיכלוש7]

חחחחחחחח... כן זאת המיכל הנכונה../images/Emo45.gif

יואו... שנים

מה חדש איתך?! עדיין מעריצה את התאומות?! (טוב לפי הניק שלך זה נראה שכן

) זה כזה קטעים, אני פעמיים בשבוע בבאר יעקב!! למה אנחנו לא מנצלות את זה?!