שלום לכולם
בס"ד ביקרנו במפגש הפורום, לפני שזכינו לגלוש בפורום, הגענו אל המפגש דרך ביקור באתר של אושרי, ולשם הגענו דרך פתק על לוח המודעות במרפאה בהדסה עין כרם. היה נפלא. הכרנו אנשים, מבוגרים וילדים, נחמדים, טובים, יפים וחמודים, מצטערים על הבלאגן שעשו הילדים ועל שנאלצנו לפרוש כל כך מוקדם (אנחנו גרים בבית שמש, ועוד לא הספקנו לגמור להכין שבת). במפגש סיפרנו על נעם, ולמי שלא היה במפגש, וגם למי שהיה, רק נספר שנעם, הבן הקטן שלנו, (בן שנתיים), נולד (בהדסה עין כרם) שנה וחצי אחרי מיכאל, בננו האמצעי. מיכאל, שהיה ועדיין מטופל אצל פרופסור פורת בגלל מחלה אחרת ברגל שמאל. עם מיכאל היינו בהדסה בערך פעם בשבועיים-שלוש למשך שנה, בכל פעם שנפל לו הגבס שתמיד היה מחליק. פרופסור פורת הכיר אותנו כל כך טוב, וכשהגענו אליו עם נעם ביום שנולד, הוא אמר לנו משהו כמו "עוד פעם אתם...". קצת תיסכל אותנו ברגע הראשון ילד עם גבס מגיל אפס, אחרי שעם מיכאל אנחנו היינו יכולים לגור בהדסה מרוב הצרות של הגבס. אבל התעודדנו בזה, שברוך השם, הילדים שלנו פגועים "רק ברגל", ומתוך אופטימיות קראנו לילדנו נעם, על שם הפסוק "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום", רגל-תפקידה ללכת בדרך, ונעם מתחיל דרך ארוכה של 120 שנה, בעזרת השם, ואנחנו רוצים שדרכו תהיה נעימה, דרכי נעם. נשמח להמשיך ולהכיר, בפורום ובמפגשים, לעודד ולהתעודד, ללמוד וללמד, לספר ולשמוע, ולהיות בקשר... עידית ועודד תודה על האירוח הנפלא, ולכולם תודה. כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה של בריאות, אושר ועושר, ורק בשורות טובות. ציפי ודרור, אורי מיכאל ונעם.
בס"ד ביקרנו במפגש הפורום, לפני שזכינו לגלוש בפורום, הגענו אל המפגש דרך ביקור באתר של אושרי, ולשם הגענו דרך פתק על לוח המודעות במרפאה בהדסה עין כרם. היה נפלא. הכרנו אנשים, מבוגרים וילדים, נחמדים, טובים, יפים וחמודים, מצטערים על הבלאגן שעשו הילדים ועל שנאלצנו לפרוש כל כך מוקדם (אנחנו גרים בבית שמש, ועוד לא הספקנו לגמור להכין שבת). במפגש סיפרנו על נעם, ולמי שלא היה במפגש, וגם למי שהיה, רק נספר שנעם, הבן הקטן שלנו, (בן שנתיים), נולד (בהדסה עין כרם) שנה וחצי אחרי מיכאל, בננו האמצעי. מיכאל, שהיה ועדיין מטופל אצל פרופסור פורת בגלל מחלה אחרת ברגל שמאל. עם מיכאל היינו בהדסה בערך פעם בשבועיים-שלוש למשך שנה, בכל פעם שנפל לו הגבס שתמיד היה מחליק. פרופסור פורת הכיר אותנו כל כך טוב, וכשהגענו אליו עם נעם ביום שנולד, הוא אמר לנו משהו כמו "עוד פעם אתם...". קצת תיסכל אותנו ברגע הראשון ילד עם גבס מגיל אפס, אחרי שעם מיכאל אנחנו היינו יכולים לגור בהדסה מרוב הצרות של הגבס. אבל התעודדנו בזה, שברוך השם, הילדים שלנו פגועים "רק ברגל", ומתוך אופטימיות קראנו לילדנו נעם, על שם הפסוק "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום", רגל-תפקידה ללכת בדרך, ונעם מתחיל דרך ארוכה של 120 שנה, בעזרת השם, ואנחנו רוצים שדרכו תהיה נעימה, דרכי נעם. נשמח להמשיך ולהכיר, בפורום ובמפגשים, לעודד ולהתעודד, ללמוד וללמד, לספר ולשמוע, ולהיות בקשר... עידית ועודד תודה על האירוח הנפלא, ולכולם תודה. כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה של בריאות, אושר ועושר, ורק בשורות טובות. ציפי ודרור, אורי מיכאל ונעם.
