שלום לכולם

[איילת567]

שלום לכולם

שמי איילת ולפני שבועיים התגלה לאמא שלי סרטן השד והיא צריכה לעבור כריתת שני השדיים אתמול קיבלנו תשובה מה צריך לעשות עד עכשיו שאני כותבת לכם שורות אילו אני בשוק תמיד שומעים על זה ואף פעם לא חשבתי שאצטרך להתמודד עם זה קשה לי המחשבה שלאמא שלי יש את המחלה האיומה הזאת אתמול כל היום בכיתי אבל אני יודעת שאני צריכה להיות חזקה ולא להראות לה שאני בוכה אני זאת שגם אטפל בה אחרי הניתוח והיא תהייה אצלי כל תקופת ההחלמה.איך אני בתור ילדה צריכה להתמודד ויש גם ילדים קטנים שלא יודעים עדיין אבל אני צריכה להכין אותם לקראת כי אמא שלי תגור אצלי לאחר מכן אשמח לעזרה ותשובות.הרבה תודה והחלמה מהירה לכולם איילת

 

[מיליתו]

מותר לבכות

הי איילת קודם כל, מסתבר שהסרטן מגיע הרבה יותר קרוב ממה שתמיד חושבים שיקרה... זה הרבה יותר נפוץ ממה שנדמה לך. בלהיות חזקה, זה לא אומר שאת צריכה לא לבכות או לא להביע רגשות של פחד, להיפך. כדאי מאוד לשתף ברגשות ובמה שעובר עליך. אני לא יודעת בני כמה הילדים, כך שקשה לי לכוון את השיחה איתם, אבל בטוח שצריך להסביר להם כמה שיותר (בהתאם להבנתם) כי כל דבר שלא מסבירים, הם קולטים, ועלולים לפרש באופן שגוי שיביא לציפיות לא הגיוניות או לחרדות. אני מאחלת לאימך הצלחה בניתוח. האם מתוכנן לה גם טיפול כימי או קרינתי לאחר מכן?

 

[בוזיקית]

היי איילת יקרה ../images/Emo142.gif

שמי בוזי ושני הורי נפטרו מסרטן. אני כל כך מבינה לליבך, כי גם אני טיפלתי בהורים במהלך מחלתם (אבי נפטר כשהייתי בת 16 ואמא נפטרה בדיוק לפני שנה, ואני בת 30, רווקה וגרתי עם אמא). תיראי, קודם כל אני מבינה את השוק וההלם. כשגיליתי מה יש לאמא היה ברור לי שאני הולכת לאבד גם אותה וזה היה נורא. הרופאים גם היו פסימיים מאוד ואמא תמיד היתה אשה כל כך בריאה וחזקה... זה פשוט לא התאים! בטח שאת צריכה להיות חזקה, אבל תקשיבי לי, אם לא תדאגי לעצמך קודם כל, את עלולה להתמוטט וזה בדיוק מה שקרה לי. לי לא היה יום ולא לילה, כי אני גרתי עם אמא ואני היחידה הרווקה, כך שלמעשה הכל עברתי איתה. פשוט הכל. ואני גם עובדת... לא היה קל בכלל... חוסר אונים ועוד תחושות. עכשיו תיראי, אל לך לבכות עדיין את אימך! היא חיה ברוך השם ותעבור את הניתוח ותבריא ב"ה, את צריכה להאמין בזה, ולא ישר לחשוב על מוות! סרטן הוא בפירוש לא גזר דין מוות! לא בהכרח! ואני אומרת לך את זה בתור בת ששני הוריה מתו מהמחלה הארורה! מה שאני ממליצה לך לעשות בשלב הזה הוא קודם כל לקחת נשימה עמוקה, לעצום את העיניים, להרגע. שום דבר לא קורה מהיום להיום. יש לכם זמן. תקחי כמה נשימות עמוקות ותרפי את עצמך. זה דבר אחד. דבר שני, אני יותר מממליצה לך לפנות לעמותת "חוס"ן" - חולי סרטן נלחמים. יש להם קבוצות תמיכה בכל רחבי הארץ, וגם שירות של תמיכה טלפונית לחולים ובני משפחותיהם, ולא פחות חשוב, יש להם מאגר גדול של הצלבות. מה זה אומר? הם יכולים לקשר את אמך לאשה שעברה בדיוק אותו דבר כדי שתעודד אותה ותלווה אותה בטלפון או במפגש, ואותך, כבת שלה, הם יוכלו לקשר עם בת של חולה שהיתה במצב דומה למצב של אמך, והיא תוכל להרגיע אותך וללוות אותך במידת הצורך. יש שם אנשים טובים מאוד בחוס"ן והם יבינו אותך ויוכלו לייעץ לך, זה בטוח. אני לא יודעת מה הייתי עושה אלמלא העזרה שלהם. אני גם קיבלתי ליווי (טלפוני) וגם השתתפתי בקבוצת תמיכה שלהם ואני יכולה לומר לך בפה מלא - זה כמו משפחה. מאוד מאוד מומלץ! חיזקי ואימצי יקירה, כי דרך לא פשוטה לפנייך, אבל את לא צריכה לעבור אותה לבד! אני מצרפת לך קישור לאתר של "חוס"ן" שתוכלי להיתרשם. בברכת רפואה שלמה לאמך ולכולנו, שלך, בוזי

 

[נאן]

היי איי../images/Emo24.gifלת

זה אף פעם בשורה לא נעימה כשיש גילוי שחולים בסרטן ובטח כשבן משפחה חולה בזה.קחי נשימה עמוקה.זו בחלט תקופה לא קלה.את אשה חזקה שמעניקה חיים. לפי מה שקראתי.מותר לבכות אבל עדין לא לבכות.יש לי סבתא כזו כרותת שדיים והיא כבר בת 78 ונושאת את דגל המאבק שלי למרות כל הקשיים. מה מספרים לילדים למה סבתא אצלך. תתיעצי עם בעלי מקצוע. לילדים יש ראדרים והם לא אוהבים שקרים בדרך כלל אבל אפשר לעדן את זה. ותופתעי לגלות שילדים יותר חזקים מאיתנו. את חווה את הכאב בתור ילדה ובתור אשה כי את מספיק מבוגרת מהם להבין את המשמעות.יש הרבה נשים שיוצאות מזה גם אחרי כריתת שתי השדיים זה קשה. אבל בחיים וזה מה שחשוב. כמו שאמרו כאן לפני יש את העמותות של הסרטן של התמיכה ויש גם עובדת סוציאלית שמלווה את כל התהליך תתיעצי איתה. מה לספר מה להגיד לילדים.? אישית זה קרה בגיל 11 וחצי ו15 לבנות שלי. וניסיתי להסוות במילים מרגיעות את הידיעה ולמדתי מהקטנה להגיד את המילה סרטן בקול ושחא גנבתי את זה.אני השתמשתי במילים של יש לאמא תאים לא טובים ותאים רעים ושאני צריכה לצאת למלחמה. והיא ביקשה שאני אגיד במדויק את המילה היה לי קשה להוציא את זה.אבל היא לא הירפתה באותה השניה שזה עף לאויר העולם.כבר לא פחדתי להשתמש במילה סרטן ליד הילדות. מאחר והן היו חסרות אימונה לגבי שאולי אני מסתירה להם או מהם דברים.הן פנו לרופא ילדים שלהן שיסביר להם מה התהליך. היתה שם שיחה של חקירה שלא מביישת בית משפט זה שמעתי ממנו. ושאלה גדולה מי מבטיח לי שאומנם זו מחלה שיוצאים ממנה שאמא שלי לא תמות ממנה? והוא אמר את האמת שהוא לא יודע זה הספיק להם להבין שאף אחד לא משקר אותם.כל ילד והאופי שלו זה מה שאני אומרת בקטע שאיך להגיד להם מה סבתא עושה אצלך ולמה. מאחלת לך הרבה כוחות זו תקופה לא קלה בשבילך אולם כמו שאת מפיחה חיים לאנשים אחרים ומאירה להם את החיים. אני מאמינה שיהו בך כוחות להתמודד גם אם מה שנפל עליך כרגע. ובאשר לאמא שלך אני מאחלת לה החלמה בתהליך הארוך הזה. "לא קלה היא לא קלה דרכנו" נאנוש נאנוש

 

[ציפורלילה]

היי איילת

אין מה לומר, ההתמודדות לא קלה, אבל אפשרית. נשים עברו את המצב הזה ויצאו ממנו מחוזקות. וגם האנשים שמקיפים אותן. לומדים לחיות בתוך התהליך, ולומדים את החיים מחדש אחרי שההתמודדות עם המחלה מסתיימת. אפשר להעזר בפסיכולוג ובעו"סים במחלקה האונקולוגית, אפשר להצטרף לח.ס.ן ולמצוא שם אנשים שיודעים מה את עוברת כי הם עברו או עוברים את אותם התהליכים. אני חושבת שקודם כל זו החלטה של אמך באיזו דרך היא רוצה לעבור את התקופה הזו, איך היא מסתכלת על המצב וההחלטה הזו תשפיע עליה ועל כל הסובבים אותה. אם יש לה חששות מפני המצב שלאחר הניתוח היא יכולה להפגש עם נשים שכבר עברו ניתוח כזה ולשמוע איך הן הסתגלו, זה יכול מאד לעזור לה אם תהיה לידה מישהי שכבר עברה את התהליך ובאמת יכולה להבין מה היא עוברת. יש את עמותת "אחת מתשע" של נשים שעברו סרטן שד ותומכות אחת בשניה, יש קבוצות תמיכה או תמיכה אישית שאליהם ניתן להגיע דרך האגודה למלחמה בסרטן. תזכרו, יש מי שכבר עבר את המחלה, שיכול לעזור, שרוצה לתרום מנסיונו כדי שלאחרים יהיה יותר קל. אתן לא לבד, לא אמא שלך ולא את, המשפחה. צירפתי קישורים שאולי יעניינו אותך גלי

 

[טומי*]

הבכי מחזק.....

אני כבר חודש בוכה וזה ממש מחזק את הנפש. מאחל המון בריאות טובה לאמא וגם לך! שבת שלום!