שלום לכולם
נתקלתי במקרה בפורום הזה היום, חיפשתי בכלל משהו אחר לגמרי. אבל הייתי חייבת להוסיף משהו ולהגיד איזה הרגשה טובה עשה לי רק לראות את הכותרת של הפורום. אני בת 24, חלק יגידו צעירה מדי וחלק יגידו לא, אבל אני לא רוצה ילדים. ברור שיום אחד בעתיד בגיל 30, 35 זה יכול להשתנות אבל לא על זה מדברים פה. כשהנושא עולה ואנשים שומעים את זה אני תמיד מקבלת כאלה תגובות מוזרות ושטחיות ולא מבינות ודי הרגשתי לבד עם ההחלטה הזאת ולבוא לכאן ולראות פורום כזה ולדעת שיש נשים נוספות שמרגישות כך ומדברות על כך זה הרגשה נהדרת. לדעת שאת לא לבד בהחלטות שלך. ההחלטה שלי נובעת מכמה סיבות, הראשונה היא שאני פשוט לא אוהבת ילדים ולא מסתדרת איתם, אין לי סבלנות אליהם. אני מנסה לחשוב שיהיה לי ילד קטן בבית שצריך התייחסות 24 שעות ביממה וצריך להכיל אותו ולנקות ולהלביש ולהחליף ועוד מיליון ואחד דברים ורק המחשבה הזאת גורמת לי להשתגע. כשאני רואה ילדים קטנים במקומות ציבוריים אני לרב משתדלת לזוז משם ולהתרחק. והם צריכים אותך כל הזמן, את צריכה לשנות את כל סדר היום שלך בשבילהם, לעבוד פחות, לטייל פחות, לצאת פחות. היה סרט לפני כמה שנים עם סנדרה בולוק, הסודות של יה-יה, אני חושבת תרגמו את זה, ורואים איך היא נזכרת בילדותה ובאמא שלה. ואני זוכרת שישבתי בקולנוע וראיתי את זה והרגשתי שאני רואה את עצמי על המסך. הראו אמא שלא היה לה סבלנות לילדים שלה, שהאשימה את הילדים שלה בהכל, שהרביצה להם, ואני הבנתי אותה והתחברתי אליה לחלוטין. ראיתי כאן תגובות שונות על מה שנאמר והשאלה שלי היא כזאת, האם באמת כדאי למישהי כזאת להביא ילדים רק בגלל שהיא אשה וזו חובתה? מי שיסבול כאן הכי הרבה, יותר מהאמא מהאבא ומשאר המשפחה זה הילד. כששואלים אותי למה אני אומרת כי אני לא רוצה לאבד את החופש שלי. אבל זאת תשובה מתחמקת, האמת היא שאני יודעת שאני אהיה אמא רעה בלי סבלנות שתאשים את הילדים שלה בכל מה שקורה לה.
נתקלתי במקרה בפורום הזה היום, חיפשתי בכלל משהו אחר לגמרי. אבל הייתי חייבת להוסיף משהו ולהגיד איזה הרגשה טובה עשה לי רק לראות את הכותרת של הפורום. אני בת 24, חלק יגידו צעירה מדי וחלק יגידו לא, אבל אני לא רוצה ילדים. ברור שיום אחד בעתיד בגיל 30, 35 זה יכול להשתנות אבל לא על זה מדברים פה. כשהנושא עולה ואנשים שומעים את זה אני תמיד מקבלת כאלה תגובות מוזרות ושטחיות ולא מבינות ודי הרגשתי לבד עם ההחלטה הזאת ולבוא לכאן ולראות פורום כזה ולדעת שיש נשים נוספות שמרגישות כך ומדברות על כך זה הרגשה נהדרת. לדעת שאת לא לבד בהחלטות שלך. ההחלטה שלי נובעת מכמה סיבות, הראשונה היא שאני פשוט לא אוהבת ילדים ולא מסתדרת איתם, אין לי סבלנות אליהם. אני מנסה לחשוב שיהיה לי ילד קטן בבית שצריך התייחסות 24 שעות ביממה וצריך להכיל אותו ולנקות ולהלביש ולהחליף ועוד מיליון ואחד דברים ורק המחשבה הזאת גורמת לי להשתגע. כשאני רואה ילדים קטנים במקומות ציבוריים אני לרב משתדלת לזוז משם ולהתרחק. והם צריכים אותך כל הזמן, את צריכה לשנות את כל סדר היום שלך בשבילהם, לעבוד פחות, לטייל פחות, לצאת פחות. היה סרט לפני כמה שנים עם סנדרה בולוק, הסודות של יה-יה, אני חושבת תרגמו את זה, ורואים איך היא נזכרת בילדותה ובאמא שלה. ואני זוכרת שישבתי בקולנוע וראיתי את זה והרגשתי שאני רואה את עצמי על המסך. הראו אמא שלא היה לה סבלנות לילדים שלה, שהאשימה את הילדים שלה בהכל, שהרביצה להם, ואני הבנתי אותה והתחברתי אליה לחלוטין. ראיתי כאן תגובות שונות על מה שנאמר והשאלה שלי היא כזאת, האם באמת כדאי למישהי כזאת להביא ילדים רק בגלל שהיא אשה וזו חובתה? מי שיסבול כאן הכי הרבה, יותר מהאמא מהאבא ומשאר המשפחה זה הילד. כששואלים אותי למה אני אומרת כי אני לא רוצה לאבד את החופש שלי. אבל זאת תשובה מתחמקת, האמת היא שאני יודעת שאני אהיה אמא רעה בלי סבלנות שתאשים את הילדים שלה בכל מה שקורה לה.
