שלום לכולם

[קארמה נואר]

שלום לכולם

אני אבודה לגמרי אני מרגישה שאני במוות קליני.. הגוף חי אבל אני משותקת נפשית, אני מתעוררת מידי פעם ומגלה שעבר עוד חודש ועוד שנה ופתאום אני בת 24 !! הרי אתמול הייתי בת 18 !! החיים שלי חולפים בהבזקים זה מה שקורה לי אני אני משותקת מפחדים ועכבות וחוסר יכולת להתמודד עם החיים כל לילה כשאני נכנסת למיטה אני מרגישה כמו בסרט ערוך שהסצינות של כניסה למיטה חוזרות על עצמן בהפרשים קצרים, הימים בורחים ואני מתהההה אני לא עושה כלום חוץ מעבודה משרה חלקית 4 שעות כמעט כל ערב ואני לא מסוגלת להתחיל ולסיים דברים רשיון נהיגה צבא בגרויות בית ספר למישחק כלום, מהכל ברחתי ואני חיה בבריחה כל הזמן... רע לי מאוד איזה אופי נוראי יש לי !

 

[Cגלית]

../images/Emo39.gif

אין קשר לאופי.. לפיהתאורים שהצגת נראה שאת סובלת מדיכאון, אמנם אני לא פסיכולוגית, ובטח לא מתיימרת לאבחן, אבל מהמעט שכתבת אני מבינה שאת נלחמת בקשיים שאולי נכון להפסיק להלחם בהם ופשוט ללכת לקבל עזרה. עייפות נפשית, חוסר כוחות, חוסר סיפוק, ההבזקים שציינת, פחדים.. בעייה להתמודד, כל זה מתאר מצב, לא אופי.. אולי רגישות יתר, אבל ללא ספק אין קשר לאופי. המצב ניתן לשינוי ורצוי לשנותו, אין סיבה שתחיי כך את חייך. יש הרבה שיטות טיפול ועזר להקלה ו/או שינוי מוחלט של הסבל המתואר, ממליצה לך בחום.. מניסיון אישי

 

[קארמה נואר]

גלית את מקסימה!../images/Emo23.gif

נגעת בנקודות נכונות יש בי רגישות גבוהה אני נתונה להשפעת הסביבה עלי אם זה מקרה פשוט ביומיום שיכול להפיל אותי או סתם חדשות רעות בטלויזיה עיקר הבעיה שלי זה ביקורתיות נוקשה מאוד במיוחד כלפיי עצמי עכשיו אם הייתה לי נכונות ללכת ולשפר את המצב ולטפל בזה אולי הייתי מוצאת את דרכי לעשייה מועילה גם אם זה בצעדים קטנים הבעיה שבנוסף לכך אני סובלת מדימוי עצמי נמוך וגישה שאני לא שווה מספיק את המאמץ.. זה מן מעגל כזה ואני שאנת את האופי שלי כי אני אין לי מוטיבציה ואין לי עצמאות ודרייב נפשי ואמונה בעצמי וכוח ללכת על דבר שאני רוצה בחיים אני רואה שחורות, לא מאמינה שילך לי בגלל זה אני פורשת מהכל אני מנסה קצת חדר כושר כדי להיות בריאה ולרדת במשקל למשל, ואז מתחילים דכאונות ותיסכולים וחוסר אמונה שמשהו ישתנה ואז אני בורחת.. לכל מיני מקומות אפלים שמשאירים אותי ערה עד השעות האלה אני מרגישי שאני אדם עם חומרי גלם טובים, ושיש בי פוטנציאל גדול ליצירה אבל אני כלומר המוח שלי והאופי שיש לי לא מנצלים את מה שיש בי דעכתי התשוקות שלי התקהו אני כמו הר געש רדום יש בי כל כך הרבה תשוקות ורצונות לפרוץ לעולם ולעשות דברים ולהיות מי שאני אבל אני כלואה הפחדים המחשבות על כישלון מחשבות שגורמות לי להרגיש כישלון מובילות לאבדון ולרדימות הזו אם הייתה לי יכולת לתת למשהו אחר את הכשרונות שלי הייתי נותנת למשהו שראוי להם ומי שישתמש ויפתח אותם ויגלה אותם לעולם ויהיה שלם עם עצמו אני מבזבזת את חיי על כלווווווווווווווווווווווווווום

 

[Cגלית]

קארמה..

<מעניין שבחרת ניק מדהים כלכך... המתנה הכי קסומה שקיבלת.. ואותה תגישי לך במתנה.. כל כישורייך והיחודיות שבך יפרצו.. כרגע את במין שלב שכזה, בטח שהכל מתכהה , העצבות וההענשה שלך כלפי עצמך , זה מתיש כל כך... העלת בי זיכרון מסרט " הסיפור שאינו נגמר" היה שם קטע עם הסוס שהלך בביצה הטובענית... כולם ידעו שאם יחשוב מחשבות רעות הוא יטבע, צעקו לו "אל תחשוב מחשבות רעות" אבל הוא חשב וחשב.. אני מאמינה שמי שיש בו עוצמות כאלה של רגש.. יש בו את היכולת לקום , זוהי אותה עוצמה רק בכיוון אחר, לכן יש לך את היכולת!!! גם אם כרגע קשה לך לראות, ממצילה לך להפסיק לחשוב ולהתחיל לעשות, בקטן, לא בצעדים גדולים.. קחי לך דף ועט, חישבי.. מה היית רוצה ומה הדרך להגיע לשם.. במה זה כרוך.. ומה ביכולתך לעשות. שנית, חישבי על עזרה מקצועית שתטיב לך.. לכי על זה.. כל מה שאוסיף לומר .. למרות שרוצה כלכ ך לצעוק אותם כמו " שחררי תכלווואהה" "תאהבי אותךךך" ובכן, לא יעזור דבר, כרגע האוזניים שלך יכולות לשמוע את הצעקות שלך כלפי עצמך.. אבל, את יכולה לעזור לך.. קומי תנערי את עצמך.. כלום לא חשוב מעבר לזה, לא עבודה.. שלבטח הולכת היכולת לתפקד ומתפרקת.. לא מיני סוגיי אחריות.. כ ל ו ם !!! רק את והעבודה שלך לטפל בך. עוד מה שיכולה להציע ולי עזר, יצירה.. ציור, מוסיקה.. או כל מה שידבר אליך.. להקיא החוצה הכל.. להתנקות שולחת חיבוק ענק.. ופרח

 

[Cגלית]

אגב, אני סיגלית

 

[קארמה נואר]

סיגלית סליחה לא שמתי לב../images/Emo39.gif

הזכרת לי משהו חשוב שמשהו אמר לי פעם תארי לך סיטואציה שבה כל מה שאת רוצה מהחיים מה שהיית רוצה לעשות , מה שהיית רוצה להיות ותחשבי שאין לך שום מכשולים להגיע למקום הזה איפה היית עכשיו? מה היית עושה... ופתאום ראיתי את עצמי חיה בשלמות שלווה ללא פחדים והכל פתוח ואפשרי כמובן שהכל תיאורטי ושום דבר לא תמיד נעים וחס מכשולים אבל זו דרך להמחיש את צורת החשיבה שלנו על עצמנו ועל האמונה ביכולות שלנו אני רוצה לעבוד , לעבוד על עצמי ולקחת את זה כפרוייקט של החיים שלי בעיה רצינית שיש לי שהמצב הנפשי שלי הוא בתנודות חדות ואם יש לי מצב רוח טוב או לפחות מצב רוח של מוטיבציה לשנות את חיי שניה אחרי מצב הרוח שלי נופל ואני שוקעת והכל נראה לי שחור חסר סיכוי ואני לא רוצה לעשות כלום!!! תודה מכל הלב

 

[Cגלית]

כל כך מכירה את המצב הזה, העליות והירידות.. אגב, טוב שיש עליות.. חייתי תקופה ארוכה בניצול מהיר של כל הכוחות שהיו לי, הרגשתי שהירידות הולכות וגדלות, ניסיתי לא להקשיב להן.. אבל הכבדות הלכה והעצימה.. לפני שנתיים הגעתי לנפילה .. שותקתי, הגוףהפףלרעד, דפיקות לב מואצות ופחד מעצמי ומהעולם.. היה חושך... החושך הכי נוראי שקיים.. משם התחלתי לטפל בעצמי הצעתי לי הסכם, אם לא אצליח לעזור לי לעמוד.. אעזור לי ליפול.. וכך היה, עברו שנתיים של תהומות, ועבודה עצמית שהיום יכולה לומר שאני רק בראשיתה. אבל כל רגע היה שווה, החיים יכולים להיות יפים, הכוחות מאוזנים והחיוך שאין שני לו, מבצבץ ועולה.. לכן, מציעה לך, למרות חוסר האמון .. למרות הרגשות המנופצים שבך, הקשיבי לשאר החלקים, אלה שנעים בתנודות של חיוך, אלה שמודעים ליכולות.. הם אלה שיעזרו לך... יעזרו לך לעזור ולהעזר. שולחת דבק חזק חזק ללב

 

[קארמה נואר]

../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif

תודה את מקסימה סיגלית! רק שתדעי כשכתבתי הרגשתי בנפילה חזקה אחרי כמה זמן פתאום הרגשתי אחרת חיובי שהכל פתוח ואני יכולה לעשות הכל !! ואז אמרתי לעצמי הייייי מה קרהה כאן איזה מחשבה עברה לי ששינתה לי את ההרגשה?? כי אני יודעת שאנחנו מרגישים לפי המחשבות שאנחנו חושבים ד"ר פיל אמר פעם המחשבה היא זריזה מאוד לפעמים אנחנו אפילו לא שמים לב מה חשבנו אבל לכל זה יש השפעה אז החלטתי לשים לב למחשבות הרעות שבאות מהר ותוקפות ולרשום אותם ולנתח אותם כלומר אם חשבתי "אני אפס לעולם לא אצליח" אני חושבת רגע לעומק ואני מגלה שבעצם אני חושבת שאני כן מוכשרת ואני כן מסוגלת והמיכשול הוא בעצם מה אני אומרת לעצמי ולא אם יש בי או אין בי יכולות כי כבר סיכמתי עם עצמי שיש!!!!!!! לפעמים אני מרגישה כמו ילדה קטנה שבוכה לאמא שלה שתיתן לה לצאת החוצה לעשות מה שבא לה, ל-ה-ת-ב-ט-א !!! אבל האמא לא גאה בילדה שלה ולא חושבת שהיא מספיק טובה בשביל לצאת לעולם (אגב אמא שלי לא הייתה כזו גם לא אבי ) צעד ראשון שעשיתי: הפסקתי לברוח אני אמיתית עם עצמי,מתוודעת לאמת הכואבת לא מוכנה למלא ריקנות באוכל, או בשינה צעד הבא: אני ארגיש את הכאב ואני אעבור אותו ואני מסרבת להרדים אותו אני הולכת לעשות ביקור בית ולעשות ניקיון יסודי!! אוקיי אני הייתי חייבת להתפרק אני לא רוצה להיות ז**נית שכל תודה לך על ההקשבה וההשקעה שמחה מאוד שניכנסתי לכאן אני כבר מרגישה טוב יותר מן תחושה של "סופסוףףף אכפת לי מעצמי" אולי כמו שכאב פיזי מיועד כדי לאותת לנו לטפל בחלק שכואב לנו בגוף ככה גם התקף הדיכאון הנוראי שבא עלי בא לאותת לי שהנפש שלי בסכנה תודה לאל שנכנסתי לכאן! ולכם על הקבלת פנים החמה!! אני רוצה לחיות!

 

[Cגלית]

המילים שלך כל כך חזקות../images/Emo140.gif

מתחזקת איתך וממך

 

[mimi131]

תתחילי בצעד קטן אחד../images/Emo91.gif

את נבהלת מכל מעמסות החיים העומדות לפנייך. אם תתחילי מצעד קטן אחד למשל- לצאת לטיול קטן של חצי יום. או למשל להוריד קילו אחד במשקל. או לצאת לסרט ולבצע. אם תתחילי כאמור מצעדים קטנים. משימות של יום אחד או חודש אחד. ככה תוכלי בהדרגה גם להנות וגם לבנות את הבטחון העצמי שלך. פשוט תוכיחי לעצמך שאת יכולה.

 

[להבה ירוקה]

ברוכה הבאה קארמה ../images/Emo140.gif

קודם כל, שמחה שהגעת אלינו

כתבו לך כאן תגובות מדהימות, ולא נותר לי אלא להצטרף אליהן. אני רוצה להוסיף משהו על שינוי הרגל מדיבור שלילי לדיבור חיובי. את זה למשל, יש בכוחנו לשנות עוד לפני שהולכים לטיפול/יעוץ/עזרה כלשהיא. הרשימה של: ממה ברחתי,מה לא עשיתי, מה אני לא מצליחה - יכולה להתארך עד אין סוף. זה כמו להתחיל לספור את מה שאין. לעומתה, הרשימה של: מה עשיתי/השגתי - קטנה יותר - אבל גם מדידה. אפשר לספור אותה. אז אולי תהפכי את ההרגל של ספירת אי-המלאי לספירת המלאי. תכתבי כאן, או לעצמך - תכונות שלך שאת אוהבת, מעשים טובים שעשית, או מקרים שמחים שקשורים בך. כל דבר חיובי. את כותבת שאת עובדת במשרה חלקית - זה המון

זה נקרא לקום כל בוקר, ולמרות הדכאון, לתפקד וללכת לעבודה. אז אפשר להתחיל בזה..

עוד משהו, כתבו לך כאן על מעשים קטנים. זה כ"כ נכון בעיני. כך אני יצאתי מהתקופה הקשה. כתיבה חיובית, וגם מעשים קטנים - שמהם שמחתי עד הגג. פגישה קצרה עם חברה (כשקודם הייתי מסתגרת בבית), טיול לים עם הכלב - כל דבר שהוציא אותי מהרביצה על המיטה ובהייה בחיי החולפים - שימח אותי וגם פעל את פעולתו כדי לצאת מה"ברוך". מדי בוקר אני פותחת כאן שירשור בוקר-טוב ושואלת מה התכנונים של כולם לאותו יום. את מוזמנת (כשתכנסי שוב לפורום) לכתוב בשרשור הזה משימה אחת שאת מציבה לעצמך - קלה. לא קשה. ושיהיה משהו טוב ושמח עבור עצמך (ולא חובת ביצוע בירוקרטית או משהו כזה). שיהיה יום יפה

 

[קארמה נואר]

אכן תגובות מדהימות!

תודה על התמיכה ועל החומר למחשבה.. הלכתי לאיבוד בחיים, כנראה שלא רכשתי את הכלים להיות הורה לעצמי אני ילדה שבורחת מאחריות ממסגרות ומדאגות.. אני ערה כל הלילה נרדמת מאוחר קמה מאוחר והעבודה שלי אגב היא בערב ל 3 שעות בלבד עבודה שנמאס לי ממנה אני עובדת בה כבר 3 שנים 3 שנים של רדימות מוחלטת.. זה בלתי ניסבל אני נתקפת בדכאונות נוראיים עד כדי כאב פיזי בלב המצחיק (שזה בעצם עצוב) זה שאני לא מרגישה את הכאב ברוב שעות היום לפעמים אפילו ימים שלמים אני מעבירה ללא דיכאון אבל לא כי טוב לי כי אני משותקת, מידי פעם זה מתעורר ובזמן האחרון זה מתעורר כמו רעידת אדמה שמרסקת אותי... כל רעידת אדמה כזו היא התעוררות כזאת מפחידה אני מגלה עוד חצי שנה ועוד יומולדת ועוד קיץ והחיים חולפים הבעיה שאני נכנסת לתרדמת כל פעם מחדש כי הכאב גדול מידי אני רוצה להתמודד אך אין בי אמונה וזה מכיון שאין לי את עצמי לסמוך עלי אני רואה דברים שפרשתי מהם וברחתי מהם וזו ההוכחה שלי לעצמי שאני לא מסוגלת האמת הכל יחסי בחיים, למשל בשביל זמר מתחיל הופעה ראשונה היא הישג בשבילי לשיר בפני קבוצה קטנה זה הישג כי לכל אחד יש נקודות התחלה מישלו ואכן עשיתי צעדים משמעותיים בחיי אבל שם זה נעצר ההשוואות לאנשים בגילי במעמדות שונים בעלי ביטחון ואומץ פי מאה משלי גרמו לי להרגיש אפסית ועלובה ולכן פרשתי (מבית ספר למישחק למשל) יש בי תכונות טובות אבל אין לי אמא (עצמי הבוגרת) שתיקח אותי ביד ותלך איתי צעד צעד ותרים אותי כשאני בריצפה.. אויי אני מרגישה כמו עול, אבל אין לי עם מי לדבר וכאן זה המפלט היחיד שלי כרגע.. תודה על ההקשבה

 

[yogi ili]

אני חושבת

שאת מבינה את עצמך מאוד טוב, את משתמשת במן אבחון פסיכולוגי(אין לי אמא- עצמי הבוגרת) שזה נהדר, וזה המפתח לשינוי. אני מזדהה. סיגלית נתנה לך תשובות מדהימות שאני קוראת שוב ושוב. והגיל- נכון שזה מפחיד? לא עשיתי כלום איך הגעתי ל-

24 ותכתבי כאן אשמח לשמוע

.

 

[להבה ירוקה]

"יש בי תכונות טובות אבל -

אין לי אמא (עצמי הבוגרת) שתיקח אותי ביד ותלך איתי צעד צעד ותרים אותי כשאני בריצפה.." הרבה דברים ממה שכתבת אני מבינה, ומזדהה עם הקושי, ובכ"ז רואה מתחת תקווה לשנות את המצב. המשפט הזה (שציטטתי ממך) נראה לי שבו טמונה הבעיה. קודם כל הוא מקבע. אין לי מי שיחזיק אותי וילך איתי ויקח אותי ביד... - אין. זה נכון שאין. אפשר לקבל המון עזרה, אבל רק את יכולה להתרומם מהרצפה. מה שכן, יש פה, גם במשפט הזה, את הפתרון לשינוי המצב - האמא היא את הבוגרת. כלומר, מי שעכשיו שולט - זו לא את הבוגרת, לפי מה שאת אומרת. אילו צעדים את הבוגרת, האמא של עצמך, הייתה עושה למענך? מה זה אומר בעיניך ללכת איתך צעד צעד? לאן? מה הדבר הראשון שהיא הייתה גורמת לך לעשות?

 

[setonr]

לקארמה- מדוע בחרת בשחור לכינוי-

את אישה חמודה וצעירה [24] עם הרבה מחשבות וכבדות. "העולם קורא לצעירים" תני צ'אנס לעצמך תנסי ותכשלי קצת זו רצוי בגילך ומותר לכל אדם... אל תנסה משקפיים בוגרים לחזותך. תהני מחייך ויש בהם הרבה עניין. מוטו מומלץ "הכל זמני בחיים " שחה בזרם לאל תבלוט לשום צד....

 

[קארמה נואר]

אני עושה המון שיעורים!!!../images/Emo124.gif

שיעורי בית על הנפש שלי וזה מתיש!! אני מרגישה כמו חיה במעבדה, למשל אם אני נסחפת לתוך דיכאון או תחושה של אפיסת כוחות וייאוש אני כאילו לוחצת על כפתור POUSE חושבת רגע לפני שאני סובלת מהמצב הנוכחי בוא נראה מה הביא אותי לה ואני לומדת המון אני אתן לכם דוגמה הדבר היחיד שאני רוצה לעשות בחיי הוא לשיר ואני לא עושה דבר בנוגע לזה אני תמייייייד מוצאת סיבות.. מה שונה עכשיו? קורה לכם שכואב הגב או משהו אחר ואתם מחכים שיעבור ובד"כ עובר אחרי כמה זמן אבל אז כשהוא ממש נתפס ואתם מרותקים למיטה זה הזמן באמת לקום ולטפל.. אז ככה סבלתי מדיכאונות במהלך השנתיים האחרונות והפעם זה היה נפילה אינסופית שהביאה אותי עד לפורום הזה קראתי חומר באתר של ד"ר פיל ולמדתי לשים לב למחשבות שאני מזינה לעצמי והפעם אמרתי דייי אני לא בורחת כל הזדמנות שיש לי לשיר אני מרגישה נורא רעעעע ומוצאת כרגיל סיבות לא להתמודד והנה קרבה לה הזדמנות נוספת ואני עכשיו מרגישה שיש לי את ההזדמנות לתרגל "על חי" את מה שלמדתי בשיעורי הבית שאני עושה ותשמעו זה קשהההה יש לי את הקרב הזה במחשבות הרעות כי מה שקורה זה שאני מרגישה אנטיייייי מטורף ללכת ולהבחן לקטע מוסיקלי והנה עשיתי סטופ וניסיתי להבין למה ושמתי לב שמה שאני עושה זה "הדמייה שלילית" אני מדמיינת את כל הסיטואציה על הצד הגרוע ביותר ואני מחזקת פחדים וחששות ואני מתמלאת חרדה וזה מוביל להתנגדות חריפה כמובן שזה קורה לי בימים אלה רק שהפעם אני לוקחת את המחשבות שלי לשליטתי ומשננת לעצמי שוב ושוב "את טובה ואת תתני את הכיייייייי טוב שקיים בך!" אני לא רוצה ללכת רק בשביל להתקבל, אני רוצה ללכת כדי להגיד לעצמי "תודה! תודה על האמונה ועל הביטחון שנתת בי, תודה שלקחת אותי ביד ונתת לי את השלווה בהרגשה שאני ראויה להיות כאן על הבמה להראות את היכולות שלי" אני חושבת שהכינוי שלי הרסני זה כאילו לומר מראש זוהי הקארמה שלך, זהו גורלך שנידון להיות שחור זה כמו לתת את השליטה של החיים שלך בידי גורל שמראש נחרץ ועדיין אין לי רצון לשנות אותו.. תודה תודה תודה לכולם על ההקשבה עד כה

 

[להבה ירוקה]

קארמה בלאנש ../images/Emo13.gif

(שיניתי קצת את השם

רק לרגע, לראות איך זה מרגיש עם צבע אחר). את עושה עבודה מעולה. מעולה. באמת. ה"חקירה" הזו - שאת עושה לסיטואציות שקורות לך, לאיך את מתנהגת בתוכן ומה מפעיל ומה מזין אותך - זה דבר נהדר. (לפני שנפתח הפורום, דליה ואני הגדרנו אותו ל-בדיוק כזה. לעבוד על מה שמזין את ההתמודדות) את מאוכזבת שאת בחקירה ולא בעשייה. אני זורקת כאן השערה, שאולי דברים צריכים להתבשל. נשמע שאת ממש מגלה עוד ועוד ובעצם חווה תהליך של תובנות וקליטה. אח"כ תבוא הפעולה. אני בטוחה. מגיעים לרוויה מסויימת, ואז מצליחים לפעול, והפעולה כבר מגיעה מתוך מודעות, ולא דפוס התנהגותי ישן ותקוע. אז קודם כל אל תתאכזבי, ובטח שאל תלקי את עצמך. הזדמנות מפוספסת כנראה מעולם לא צריכה הייתה להתממש - אלא כמשהו לקרוא אותו (כלומר פאסיבי). לגבי ה"ללכת כדי לפתח את האמון בעצמך" - אני חושבת שזה רעיון מצויין. יש בך המון סבלנות להתקדם בצעדים קטנים וזה יתרון גדול. אולי כמו שאת משתמשת בדמיון שלילי ומדמיינת את הגרוע ביותר שיכול לקרות לך, דמייני את עצמך הולכת לאודישן ונהינת מהמגע עם האנשים, ושרה עם עינים עצומות ונהינת רק מהפעולה...(אני מדמיינת את זה עכשיו לעצמי) דמייני סצינה שתוציא את כל העוקץ מתוך הפחד. אולי זה יעודד אותך ללכת, ואולי זה יעודד עבור הפעם הבאה. גם דמיון חיובי - הוא עשייה.

 

[Cגלית]

להבונת.. את מדהימה!!