שלום לכולם...
היי..אף פעם לא ראיתי שהפורום הזה קיים, גיליתי אותו רק עכשיו...ויש לי עניין "קטן"...אני לא אפרט הכל ממש כי זה ייצא ארוך מדי. אני לא יודעת אם פניתי למקום הנכון, אז אם לא אני מצטערת. אני עוד חודש בת 18. בעקרון אם אפשר להסתכל מהצד אז יש לי כמעט הכל בחיים. אני נראית טוב, מצליחה בלימודים, אני אוהבת את עצמי,ואני די אוהבת את העובדה שהתקדמתי ובניתי לעצמי בטחון עצמי במשך הזמן, כי לפני כמה שנים היה לי בטחון עצמי מאוד נמוך. היו גם יותר ממקרה אחד שבנים אהבו אותי ורצו קשר איתי. אני יודעת שאם הייתי מסתכלת על עצמי מהצד הייתי רוצה להיות ככה. אבל, אני לא מאושרת. אני מרגישה די אומללה. אני לא מבינה למה בגיל כל כך צעיר אני צריכה להרגיש ככה? אין לי סיבות מספיק טובות. יש כל כך הרבה צרות בעולם לאנשים, אני מרגישה שאני קטנונית. העניין הוא כזה: בוא נגיד שעד לפני יותר מחצי שנה החיים שלי היו בעליה, היתה לי תקופה מדהימה שבה התחברתי להמון אנשים מדהימים, נהיו לי מלא חברים, הייתי מבלה הרבה ובאמת הרגשתי שאני עוברת תקופה מאוד טובה. ואז באו הצרות...התרחקתי מהרבה מהחברים בגלל סיבות שונות, התרחקתי מחברה הכי טובה שלי 8 שנים ואני מרגישה כרגע שנשארתי לבד. יש לי עדיין חברים אבל לא כמו שהיו, וגם לפעמים אני מרגישה שהם לא מבינים אותי. אני לא יודעת אם זאת בעיה כל כך רצינית. אבל אני מרגישה אומללות, אני מרגישה שהחיים שלי תקועים ומסביב הכל זורם ומתפתח...אני מרגישה שאם לא יהיה אצלי שינוי בקרוב אני אשתגע, אני לא מגזימה. אני רוצה להתגייס כבר כדי להתחיל בחיים חדשים אבל אני מפחדת לסמוך על הצבא כי מי אמר שיהיה לי טוב שם? תודה על ההקשבה... אני.
היי..אף פעם לא ראיתי שהפורום הזה קיים, גיליתי אותו רק עכשיו...ויש לי עניין "קטן"...אני לא אפרט הכל ממש כי זה ייצא ארוך מדי. אני לא יודעת אם פניתי למקום הנכון, אז אם לא אני מצטערת. אני עוד חודש בת 18. בעקרון אם אפשר להסתכל מהצד אז יש לי כמעט הכל בחיים. אני נראית טוב, מצליחה בלימודים, אני אוהבת את עצמי,ואני די אוהבת את העובדה שהתקדמתי ובניתי לעצמי בטחון עצמי במשך הזמן, כי לפני כמה שנים היה לי בטחון עצמי מאוד נמוך. היו גם יותר ממקרה אחד שבנים אהבו אותי ורצו קשר איתי. אני יודעת שאם הייתי מסתכלת על עצמי מהצד הייתי רוצה להיות ככה. אבל, אני לא מאושרת. אני מרגישה די אומללה. אני לא מבינה למה בגיל כל כך צעיר אני צריכה להרגיש ככה? אין לי סיבות מספיק טובות. יש כל כך הרבה צרות בעולם לאנשים, אני מרגישה שאני קטנונית. העניין הוא כזה: בוא נגיד שעד לפני יותר מחצי שנה החיים שלי היו בעליה, היתה לי תקופה מדהימה שבה התחברתי להמון אנשים מדהימים, נהיו לי מלא חברים, הייתי מבלה הרבה ובאמת הרגשתי שאני עוברת תקופה מאוד טובה. ואז באו הצרות...התרחקתי מהרבה מהחברים בגלל סיבות שונות, התרחקתי מחברה הכי טובה שלי 8 שנים ואני מרגישה כרגע שנשארתי לבד. יש לי עדיין חברים אבל לא כמו שהיו, וגם לפעמים אני מרגישה שהם לא מבינים אותי. אני לא יודעת אם זאת בעיה כל כך רצינית. אבל אני מרגישה אומללות, אני מרגישה שהחיים שלי תקועים ומסביב הכל זורם ומתפתח...אני מרגישה שאם לא יהיה אצלי שינוי בקרוב אני אשתגע, אני לא מגזימה. אני רוצה להתגייס כבר כדי להתחיל בחיים חדשים אבל אני מפחדת לסמוך על הצבא כי מי אמר שיהיה לי טוב שם? תודה על ההקשבה... אני.
