שלום לכולם

[אבני רות]

שלום לכולם

בצר לי חפשתי חברים שאמורים להבין כאב שרק מי שמאבד את היקר לו מכל יוכל להבין! האם אני במקום הנכון?! אני מקווה שפניתי תשמע נכון לפני כחודשים איבדתי את אהובי חברי ובעלי כיום אני נמצאת בעולם זר ,שאינו מוכר לי המצריך כוחות ,ןפה הקטע הקשה והלא מובן הרי אני נמצאת בתקופה הכי קשה שאי פעם הייתי ואני אמורה להיות חזקה . איך בדיוק עושים את זה ??.

 

[מיכל בר]

היי רות..

אכן, עולם זר הוא זה שאת נקלעת אליו. זר מבחינת העוצמות שבו, ומצריך, כדבריך, כוחות שלפעמים נראים בלתי אפשריים. השאלה היא: מה זה להיות חזקה.. אני חושבת שכשאנחנו מדברים על להיות חזקים זה משהו כמו לא להתמוטט. זה להמשיך לחיות.. זה אולי לא להתחפר ביגון ובאבל. אנחנו ממשיכים בחיינו, עם הבור הזה הנפער לו בתוכנו, ולצדו, כך יום יום, חיים את החיים, נוגעים בהם, לפעמים נוגסים בהם, נופלים, קמים, בוכים, צוחקים. איבדת את בן זוגך רק לפני חודשיים, וזה עדיין מדמם כל כך, ואין שום נוסחה לאיך עושים את זה.. זה די בא לבד... כשמדברים על זה, כשנותנים לדברים להיות, להמצא.. צר לי בכאבך. נורא.

 

[עדנה, אמא של אייל]

אוי רות, מצער לשמוע עד מאד

אכן זהו עולם זר שמצריך המון כוחות ותעצומות נפש. ואת כותבת שאת אמורה להיות חזקה, ומתוך כך אני מבינה שאת כנראה עוד צריכה לתמוך באחרים.....פרדוקס אמיתי. לצערי, אין רצפטים מותאמים לעניין ואני רק מקווה שנוכל כאן להקשיב ולסייע במעט. איתך

 

[עדנה, אמא של אייל]

והיי גם לך מיכלי.....והפורום מתחיל

לקבל צורה של "מרגישים בבית" וככה זה עושה טוב..... וגם ט באב עבר וגמרתי להתאבל על בית המקדש ויכולה להמשיך בשקט להתאבל על החורבן הפרטי. סתם.....אני צינית בגדול.

 

[מיכל בר]

היי יקרה... ואותו הדבר גם אני,

חזרתי לאבל על החורבן הפרטי... ואני שמחה שאפשר להתחיל להרגיש כאן טוב.. כי זה חשוב..

 

[סמדר זהבי]

רות יקרה

אני לא חושבת שיש מתכון להיות חזקה, אך אני יכולה לומר על עצמי שפשוט אני נאחזת במה שנותר לי וכך יום ביומו. יש ימים של נפילות ויש אחרים שקצת מתרוממים. דבר נוסף שמאוד עזר לי לעבור לפחות את הלילות, זה האנשים והחברים היקרים שהכרתי פה. שולחת לך