שלום לכולם
ישבתי, וחשבתי הרבה אם לדבר על זה או לא, ובסוף החלטתי שכאן זה המקום המתאים.. אני הייתי בפולין לפני כמעט שנה, אני פריק רציני של הסטוריה ועד לטיול הייתי מתרגש מכל דבר שקשור לשואה, הכל היה נוגע בי והייתי מזדעזע עמוקות למראה תמונות מהשואה. לאחרונה הכל פשוט נעלם לי, אני מרגיש אטימות מוחלטת לכל העניין, אני כבר לא רץ לבדוק כל הזמן מה יש בערוץ ההסטוריה ולא, התמונות מפולין כבר לא עושות לי כלום..אני קורא המון ספרים על הסטוריה וההרגשה פתאום שונה.. אני ערכתי את הסרט של המשלחת שלנו, ועבדתי עליו שעות על גבי שעות וראיתי את כל המסע מספר פעמים מהתחלתו ועד סופו, אולי זה בגלל זה? אולי פשוט ספגתי יותר מדי תמונות וזה כבר לא "קשה לי"? לעוד מישהו יש הרגשות כאלו? תודה
ישבתי, וחשבתי הרבה אם לדבר על זה או לא, ובסוף החלטתי שכאן זה המקום המתאים.. אני הייתי בפולין לפני כמעט שנה, אני פריק רציני של הסטוריה ועד לטיול הייתי מתרגש מכל דבר שקשור לשואה, הכל היה נוגע בי והייתי מזדעזע עמוקות למראה תמונות מהשואה. לאחרונה הכל פשוט נעלם לי, אני מרגיש אטימות מוחלטת לכל העניין, אני כבר לא רץ לבדוק כל הזמן מה יש בערוץ ההסטוריה ולא, התמונות מפולין כבר לא עושות לי כלום..אני קורא המון ספרים על הסטוריה וההרגשה פתאום שונה.. אני ערכתי את הסרט של המשלחת שלנו, ועבדתי עליו שעות על גבי שעות וראיתי את כל המסע מספר פעמים מהתחלתו ועד סופו, אולי זה בגלל זה? אולי פשוט ספגתי יותר מדי תמונות וזה כבר לא "קשה לי"? לעוד מישהו יש הרגשות כאלו? תודה