ל - joseph k !
בס"ד ראשית, לדעתי חוסר המענה להודעותיך נובעות מכך שלא היה למישהו תשובה ולא חושב שזו בעיה של "טירון"(גם לא חושד בעצלות של חברי הפורום). לעצם הנושא שהעלית: הנושא אכן כבר משקל, ברוחבו ובעומקו. איני מתיימר אפילו להקיף מקצת ממנו אבל אנסה כפי דל כוחי לענות: אפתח, ברשותך ב הקדמה קטנה : א.הרמח"ל זצ"ל בספרו "דעת תבונות"(גדול בתורה ובקבלה חי לפני כ-200 שנה) כותב שיסוד בריאת העולם והאדם שבו הוא משום שה' טוב וחפץ להיטיב (כמ"ש:" טוב ה' לכל", תהילים) הטובה שה' רצה לתת הינה טובה מושלמת ולכן ברא אדם עם כוח "הבחירה החופשית " ולא " מוכרח "(כרובוט אינושי) ועם שני יצרים "טוב" ו"רע" סיבת הדבר: 1)היות שהאדם נברא ב"צלם אלו-קים " . וה'בעצמו אינו נתון לכוח חיצוני הכופה אותו , כך גם ברא את האדם ללא כופה חיצוני למעשיו. 2)רצה ה' לשלם שכר לעושה רצונו אבל תשלום מושלם ולא מתוך בושה("לחם חסד");תשלום "שכר" לרובוט אנושי הינו מגוחך ומתן "עונש" הוא לא הגיוני ! ב.ישנם תיאורים לאינספור בתנ"ך על ה' שכועס("ויחר אף ה' בם..וכו') ושבע רצון או שמח("ריח ניחוח לפני ה'", נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני) צריך לדעת ברור: אין אלה תיאורים בהוויה האלו-קית עצמה(ב"עצמותו "כלשון הקבלה).אין ה' כבני אנוש נתון להשפעה ו\או שינויים. תיאורים אלה נועדו לנו, לסבר את אזנינו ללמוד דבר מה או לאמר לנו אם אנחנו, מה שנקרא, בכיוון או לא. ה' אינו שמח או עצוב, כועס או מאוכזב ממעשי בני אדם, אין אנחנו משפיעים במעשינו עליו אלא רק על עצמינו, אף שלשון הפסוקים מראה כן !! . תיאורים אלה באים בתנ"ך "כלשון בני אדם", כי כאלה מצבים יש בנו וכך אנו מסוגלים להבין את הנכון או לא נכון בחיינו. מה שאנחנו יודעים מעט, אמנם, על ההוויה האל-קית בא מהתורה , שבכתב ושבעל פה ומתורת הקבלה ,היינו מידות ה'(א-ל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד וכו'). כעת אגע ברשותך לנושא שהעלית: אכן, מאז ימי קדם מצאנו שהיו חטאים של דורות ראשונים הגם שהיו גדולים וענקי רוח - אדה"ר, אברהם, יעקב , משה ואהרון אחיו, דויד, שלמה ועוד. ניתן לאמר למעט בודדים(כחנוך הצדיק או כישי, אבי דויד ועוד כ-4 אישים)לא היה מי שלא חטא מעולם! אבל יש לך לדעת יסוד גדול בכך. יסוד זה מבואר בספר "מכתב מאליהו" ח"ב (הרב אליהו דסלר, משגיח בישיבת פונוביז', 1892-1954)במאמר:"חטאיהם של גדולי עולם" תיאורי החטאים הבאים בתנ"ך בא מתוך הבחנה ודקות לאין שיעור של התורה בעלת האמת האבסולוטית ומעל חשבונות אנושיים("כי לא מחשבותי מחשבותיכם.. כי גבהו מחשבותי ממחשבותיכם", ישעי'ה). חטא ולו קטן של הגדולים מומע בתורה בטרימינולגיה שלא מביישת את הרשע הגדול ביותר לדוגמא: משה נענש שלא ייכנס לארץ ישראל. על מה? שהיכה את הסלע ולא דיבר. משה זה שהתורה עצמה מעידה עליו: " העניו מכל האדם שעל פני האדמה" ו " עבדי משה" ו" בכל ביתי נאמן הוא". ונבחר מכל הדורות להיות המנהיג הראשון לעם ישראל להוציא אותם ממצרים. להיות המתווך בין העם ב"מעמד הר סיני" לקבל את התורה הגיע לדרגה ש"מחציו ולמעלה" מלאך .היה רועה נאמן לעם במשך 40 שנה ולא נאריך מה עבר עליו איתם שם. ולא הועיל דבר - נענש ולא הועילו כל תפילותיו שלא להיכנס לארץ. כך גם עם שאר הגדולים . ואף על דויד לדוגמא, שלא מעט מזלזלים וטוענים הנה גם הוא חטא שכביכול חטא ב"חטא בת שבע" נאמר ע"י חז"ל :" כל האומר דויד חטא אינו אלא טועה". ובדברי חז"ל מבוארים אחת לאחת מה היה בדיוק שם.ולאחר העיון מבואר שמה שמיוחס לו הוא במילות עוצמתיות כאילו היה קל דעת. מה פשר הדבר? תחילה נבין מהו חטא. חטא הינו מלשון "החטאת המטרה".כלומר, למול האמת האלו-קית האבסולוטית לא חשבנו דברנו או עשינו מעשה נכון. חטא יכול לנבוע מ-2 סיבות: 1) חטא הבא בגלל ה"חומר" שבנו(תאוות הגוף כאכילה ושתיה, ושאר תענוגי הגוף) 2) חטא הבא בגלל"הרוח" שבנו(בגלל מידות כגאווה , כבוד וכו') אין לנו בד"כ בעיה עם הידיעות שלנו על האמת. הבעיה עם כיסוי האמת ע"י הטעיית היצר וכיסויו מה שנקרא "טמטום הלב"(טמטום מלשון אטימות) (לדוגמא: המעשן יודע את נזקי העישון אבל היצר "מטמטם" אותו ומתרץ לו את מעשיו כך שאינו חש את העוול שגורם לעצמו) מסביר הרב דסלר זצ"ל: אמנם,הגדולים עלו לדרגה של ביטול "טמטום הלב" הם הגיעו לדרגה של דביקות בה', כלומר כל מחשבותם, דיבורם ומעשיהם היה רק לרצון ה', ואיך א"כ בכל זאת חטאו? כלל הוא במלחמת היצר: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו". בכל דרגה ולו הגבוהה ביותר חייבת להישאר "הבחירה החופשית". יצר הרע בדרגה גבוהה זו אינו מטעה כרגיל, לעשות נגד רצון ה'. אלא מטעה בדרך של "מצווה" כבייכול! שהמעשה הוא מצווה ודקות ההבחנה הוא כל כך קשה להבחנה שיש וגם בעלי דרגות גבוהות שלא רואים את ההבדל שבין מצווה אמיתית ומצווה שמדמה בעיניהם יצר הרע! אצלם, ההבחנה בחטא מייד אחר המעשה נגלה ולכן גם תשובה על כך מיידית ואינה פוגעת בדרגתם הגבוהה כך הם נשארים "גדולים" גם אחר החטא. מכאן ניתן להבין את דרגת קין שאף לאחר שרצח (!) את הבל אחיו ה' עדיין דיבר איתו דבר ששווה ערך לנבואה. שים לב: שבכל חטא של מי מאישיות מהתנ"ך יש ללמוד על פי חז"ל מה בדיוק היה החטא שלהם נסיבות מה היתההטעות וכו'.כי, כפי שציינתי,הטרימינולוגיה של התורה הינה כפי הטרימינולוגיה שמייחסים מעשים רעים לרשעים הגדולים ביותר. דבר זה אמנם יכול להטעות(ואולי להביא לידי זלזול באישיות המדוברת) את מי שאינו רגיל בכך, אבל מאידך הדבר מראה עד כמה שהתורה אמיתית ואינה נושאת פנים לאף אחד ואינה מכסה (כבשאר דתות)על גדולי הגדולים, אם היה משהו במעשיהם שלא "מצא חן" בעיני התורה וחז"ל !! אסיים בסיפור קצר: הגאון מווילנא זצ"ל ביקש פעם מהמגיד מדובנא זצ"ל(דרשן ידוע) שיבוא מידי פעם להשמיע באזניו דברי מוסר ותוכחות. נבהל המגיד מהרעיון ופנה לגאון. מי אני שאלמד מוסר לכבודו, ומה יש בכלל ללמד מוסר למי שכל כולו תורה בכל רגע ורגע פרוש מכל הבלי העולם הזה בעל חסד ענק וכו' ענה לו הגאון אתה תאמר עלי שאני גנב ,רוצח בטלן בעל תאווה ואני לדרגתי אתרגם במה אני צריך להתחזר, להשתפר ולהתעלות עוד ועוד.. תודה רבה על שהעלית את הנושא וההזדמנות להשיב לך לענ"ד!
