שלום לכולם.

[November Rain2]

שלום לכולם.

למי/על מי כתב בוב דילן את השיר:she belongs to me?

 

[אהוד בן-פורת]

ישנן כמה סברות

חלקן מועלות בקישור הבא.

 

[Chocoholic]

She Belongs To Me

שאלה מעולה... אך כמו ברוב המקרים אצל דילן, ניתן רק לשער למה/למי הוא התכוון בשיר. למעשה ישנן לא פחות מחמש תשובות אפשריות (עם אופצייה ליותר, אך אלה היותר סבירות)

לצורך העניין, נניח שהתאריך היום הוא 13 בינואר 1965, הפעם הראשונה בה הוקלט השיר, שיכלל באלבום 'Bringing It All Back Home'. השיר עצמו נכתב מתישהו בחצי השני של 1964. 1) הדמות הראשונה האפשרית היא Sara Lownds, אשתו לעתיד של בוב; הוא הכיר אותה ב 64' כך שבעת הקלטת השיר הוא בוודאות הכיר אותה. השיר מתמקד בדמות מסויימת שאותה מפאר הדובר, ומעלה אותה כמה רמות מעל בני האנוש הרגילים, כמעט לדרגה של מעיין אל. למרות שלא מצאתי שורות שיכולות להצביע על Sara, לא מן הנמנע שהיא הנושא בשיר. הם נישאו ב 22 בנובמבר 65'. 2) הדמות השנייה היא Maria Lownds, בתו החורגת של בוב. מריה היא בתה של שרה מנישואיה הקודמים, ובעת שנישאה אמה לדילן, היא הייתה בת שלוש. כשמסתכלים על מילות השיר וחושבים על ילדה בת 3 כנושא המרכזי, ניתן לחשוב שהמילים הן מעט "גבוהות" ואינן הולמות תיאור של חיבה/אהבה לדמות בגיל כה צעיר; אולם מצד שני, ילדים קטנים, ביחוד אם הם צאצאיהם של הכותבים, ידועים כמעוררי רגשות חיוביים לעיתים כמעט עד כדי שינוי "דפוסי התנהגות מקובלים" (דמיינו לעצמכם איזו דודה מחבקת ילד קטן או אם צעירה "מאבדת עשתונות" למראה תינוקה הרך המביט לעברה מהעגלה במבט משתומם...) המשפט הפותח את השיר - "She got everything she needs", יכול בהחלט לתאר בן אדם בן 3, שבשלב זה בחייו, צרכיו ורצונותיו אינם רבים ומגוונים יחסית לאדם בוגר, וכולם מסופקים לו ע"י הוריו. המשפט בבית השני - "You will start out standing, proud to steal her anything she sees" - יכול לתאר מצב בו כל הורה צעיר מוצא את עצמו, מוקסם לחלוטין ע"י הילד הקטן ומנסה לספק את סקרנותו של הילד ע"י קירוב חפצים שונים עליהם הוא מניח את מבטו, במטרה לבחון וללמוד אותם. המשפט "You are a walking antique" יכול להצביע על פער הגילאים, ואילו הבית האחרון: "Bow down to her on Sunday, Salute her when her birthday comes. Bow down to her on Sunday, Salute her when her birthday comes. For Halloween give her a trumpet And for Christmas, buy her a drum." ...מוסיף להמחיש את היחס המיוחד לו זוכים ילדים קטנים, בין אם זה בימי ההולדת שלהם, או בחגים, שבהם הם מקבלים מתנות (וביננו, אין כמו ההרגשה כשקיבלנו מתנות כשהיינו ילדים). למרות זאת, אני לא חושב שהשיר מדבר על מריה (כיום בת למעלה מ 40 ונשואה לזמר בשם Peter Himmelman); השיר בוודאות נכתב לפני שהיא הפכה לביתו של בוב, וככל הנראה מוקדם מדי כדי שיווצר כל קשר מבוסס בין דילן לבין מי שלמעשה אינה "פרי יצירתו", אלא של גבר אחר. 3) הדמות השלישית היא מלכת הפולק באותם הימים,הזמרת Joan Baez, אשר הייתה בקשר רומנטי מיוחד ולא ממש רציף עם דילן, בחצי הראשון של שנות השישים. הקשר ביניהם הוא בהחלט נושא למאמר בסדר גודל אקדמי; מה שחשוב לדעת הוא שבעת כתיבת השיר, קרוב לוודאי שבין השניים עדיין שרר קשר רומנטי במידה כזו או אחרת (אך החל לדעוך לאחר שבוב הכיר את אשתו לעתיד, שרה). ה"ראייה" הברורה ביותר לכך שהשיר (כנראה?) מדבר על ג'ואן, היא הבית הרביעי: "She wears an Egyptian ring That sparkles before she speaks. She wears an Egyptian ring That sparkles before she speaks. She's a hypnotist collector, You are a walking antique." הדמות מתוארת כעונדת טבעת מיוחדת; דילן אכן קנה לג'ואן טבעת. "אתה ענתיקה מהלכת" הוא משפט שבוב כתב על עצמו, כמעיין גילוי נדיר של התפתחותו המוזיקלית, שעברה משירי פולק ישנים ושירי מחאה נוקבים, לשירה יותר אישית ומתוחכמת. ג'ואן רצתה במידה מסויימת להשאיר את דילן בשלב "זמר המחאה" כיוון שהיא הסתכלה על הדברים בצורה שונה ממנו, ואילו הוא רצה להמשיך הלאה ולא להתקע בשלב מסויים, שלב בו החלו להדביק לו תארים של "הדובר של הדור" וכל העניין נהיה ממש מעיק עבורו. אזכור נוסף (אפשרי) לג'ואן נמצא במשפט "For Halloween give her a trumpet, and for christmas but her a drum" - ב Halloween (חג כל הקדושים) שנת 64' , ג'ואן הופיעה עם בוב לאחר שזה צרף אותה להופעה שלו, לשלושה שירים (+ סולו אחד

). 4) הדמות הרביעית היא הדוגמנית/הזמרת/השחקנית הגרמניה המנוחה Christa Paefgen, הידועה יותר בכינויה Nico. ניקו "הסתובבה" בעולם הזוהר מתחילת שנות השישים, תחילה כדוגמנית, אך במהרה יצרה קשרים והפכה לחלק מחוגים שאפשרו לה לבטא את נטיותיה האומנותיות; הצעד הגדול הראשון בעולם המוסיקה היה כאשר הכירה את האמן Andy Warhol, שבשלב מסוים צרף אותה אל להקת רוק-אוונגארד מתחילה בשם 'The Velvet Underground'. לאחר כשנה עם הלהקה שבמהלכה הוקלט אלבום יחד, היא פרשה לקריירת סולו. לפי מספר ביוגרפיות ואנשים מקורבים, ניקו ובוב היו ידידים עוד מ 1963; טיב הקשר ביניהם לא ידוע לי אך השניים שהו זה עם זה לא מעט, בעיקר כשדילן ביקר באירופה. הם לא הופיעו ביחד, אך ניקו הקליטה לאלבומה הראשון את השיר 'I'll Keep It With Mine' של בוב. לא מצאתי בשיר משהו שיכול להצביע על ניקו, אולי למעט המשפט "she can take the dark out of the nighttime and paint the daytime black", מתוך הבית הראשון: ניקו הייתה ידועה ביופיה הזוהר, ובשנות השישים היא נהגה לצבוע את שערה לבלונד, אך מצד שני, אופיה היה ההפך הגמור ממה ששידרה חיצוניותה. היא מאסה בעולם הדוגמנות ובהמשך עשתה כל שביכולתה להיראות כמה שפחות יפה; התנהגותה בציבור הייתה מעט אפלה ולא מובנת ובד"כ חייה התאפיינו ברצון לאובדן והרס עצמי (סמים וכד'). 5) הדמות החמישית והאחרונה אינה דמות מוחשית שקיימת/התקיימה במציאות; זו המוזה, אלת ההשראה, הרוח שממנה שואבים הסופרים והמשוררים כוח וחומר ליצירה. התיאורים והדימוים שבשיר אינם חייבים בהכרח לתאר דמות אנושית. יש לא מעט דברים בשיר שיכולים להצביע על משהו לא מוחשי: בית ראשון: "she's an artist, she don't look back" - דילן אכן לא "הביט לאחור" ביצירתו וכמעט שלא חזר על דברים שעשה לאורך תקופה ארוכה. בית שני: "you will start out standing, proud to steal her anything..." תחילה, ההשראה לכתיבת שיר היא מעיין דחף בלתי מוסבר, המחדד את חושיו של הכותב ואינו מרפה ממנו. "But you will wind up peeking through her keyhole down upon your knees" - לאחר שהכותב כבר השקיע מרובו לכתיבת היצירה, זו הפכה למשהו יותר גדול ממנו ולא נותר לו אלא לרדת על ברכיו לנוכח מה שיצר, ולהביט עליה ממרחק מסוים, עקב "גודלה". בית שלישי: "she's nobody's child, the law can't touch her at all" אותה רוח שנוחתת על היוצר, הינה דמות ערטילאית שאף אחד לא יכול לראות או לשמוע, אף אחד לא יכול להכריז בעלות עליה ואין לאף אחד סמכות שיפוט, כך שהיא יכולה לעשות ככל שברצונה (חופש היצירה). הבית האחרון לפי דעתי מתאר מ

 

[November Rain2]

ווואו..

הסבר מרתק...בכל פעם שכנעת אותי שכן הפעם מדובר בדמות הזאת..בהתחלה מאוד התחברתי לתאור של הילד הקטן..כעת,אני כמעט משוכנעת שהשיר מדבר על ג'ואן. מדהים כמה פרשנויות יכולות להיות לשיר אחד. תודה רבה על ההשקעה..(=

 

[שרמוטהפוריטנית]

גם, נראה לי שזו ג'ואן,כי...../images/Emo79.gif

"שי גוט אברית'ינג שי נידס, שיז אנ ארטיסט, שי דונא לוק באק". אם אני לא טועה, לג'ואן יש שיר כזה, דונט לוק באק. אלא שאינני בקיאה בקריירה של ג'ואן, ואולי השיר שלה בכלל נכתב מאוחר יותר, ואולי אולי אולי. סתם דיעה :} טל.

 

[robertson]

ג'ואן באז והטבעת

לג'ואן היו כמה טבעות מצריות מיוחדות שהיא אהבה מכל והלכה איתן לכל מקום. בביוגרפיה שלה היא מספרת שזה היה התכשיט שהיא הכי אהבה. אז כנראה שמדובר בג'ואן.

 

[ההוריקן]

באותה רוח

באלבום time out of mind דילן שר הרבה שירים של אהבה נכזבת (לפחות לפי ההרגשה שלי על השירים האלה) על מי הוא שר אותם?

 

[Chocoholic]

כל האלבום Time Out Of Mind

הוא מעט מלנכולי. הוא כותב על אהבה נכזבת, דברים שהיה רוצה לעשות אחרת, דברים שעשה והצטער על כך... לא התעמקתי באף שיר מהאלבום הזה כך שאני לא יודע אם הם מכוונים לאירוע מסוים, אך יש להניח שכן.

 

[בשימוש חוזר]

עקרונית,

אני לא אוהב את העיסוק בשאלות-פרטים מטיפוס "לכבוד מי יצר האמן מה שיצר". (מה, שכמובן, לא צריך למנוע מאחרים להתעסק בזה, אם הם כן מעוניינים בכך. זה הטעם שלי.) לעיתים קרובות, עיסוק זה בא מתוך גישה של "חיפוש המסר" או "הסיבות", ובכך יש סוג של פשטנות. שיר (סיפור, סרט, מחזה, ציור....), שהוא יצירת אמנות, קשור, אמנם, ל"מציאות החיים" של האני-היוצר, אבל קשרים אלה אינם, דווקא, פשוטים ופשטניים, בנוסח: שיר אהבה - לחברה שלו, יומיים אחרי ששכבו לראשונה; שיר געגועים - לאחיו שבחו"ל, שכבר חודש לא טילפן ולא כתב; שיר טינה - לפקידי מס הכנסה, שבסוף-השנה האחרונה קבעו לו שומה מופקעת, וכדומה. לעיתים, אמנם, קישורים כאלה בין חיי האמן ליצירותיו ידועים ומוצהרים (כשהאמן מקדיש את היצירה למישהו, כשהוא מעיד על כך במפורש), אבל גם אז, יש משהו גס ופשטני במתן אינטרפרטציה "מוכוונת-נסיבות" באופן חד, כאילו מדובר בטקסט פונקציונלי. (זה, אגב, מה משפריע לי בהרבה "יצירות-מחאה" - כשיש הכוונה כזו, מטרה פונקציונלית (חשובה ככל שתהיה) שבאים לשרת - האמנות נוטה להתקפח.) כאשר עודרים וחופרים ביצירה, ומנסים לגרד ממנה פרשנויות כאלה על-סמך חתיכות מודבקות, זה, לרוב, עוד פחות מוצלח. אינני יודע, לכבוד מי כתב דילן את She Belongs to Me ואת השירים מ-Time Out of Mind; אינני יודע, אם דילן יודע את התשובה לכך; אינני יודע, אם יש לשאלה זו, בכלל, מובן ומשמעות. בכל מקרה - עבורי היצירות האלה עומדות בפני עצמן, ואין צורך וטעם לברר את נסיבותיהן הקונקרטיות ברמת הפרטים. אני מדגיש שוב, שזהו טעמי ויחסי לעניין. רבים נהנים, דווקא, מהתעסקויות פרשניות ונסיבתיות ממין זה, ומוצאים בהן עניין. שייהנו.