שלום לכולם,
שלום לכולם, אני כבר כשנה ב"עסק" של האלצהימר של אימי. אני קוראת סמויה בפורום, ומאוד מעריכה את כל מה שנכתב כאן. הרבה הבנה ותובנה של המצב שאבתי מכם, למרות שהרגשתי מחטטת ומרגלת. הפעם החלטתי לכתוב. אז זהו, אימי אובחנה במחלה, שבינתיים מתקדמת (מדרדרת) במסלול הידוע מראש והכואב כל פעם יותר. כל שבוע התלבטות אחרת, כל יום וההתמודדות שלו. מי שכרגע מטפל בה זהו אבי (
שיהיה בריא עד מאה ועשרים) ואני יותר מרחוק (גם גרה בעיר אחרת וגם עסוקה עם המשפחה שלי והעבודה). לאחרונה אני רואה יותר ויותר את הצורך בעובדת זרה שתעזור לאמא בתפקוד היום-יומי (להתלבש, לקום מהכסא וכד') וכמובן להקל על אבי. אך קיימת התנגדות מצד אבא לכך, גם כפגיעה בפרטיות שלו, וגם (כנראה) בגלל הדת. אז אני בתהליך של לטפטף את זה שאין ברירה, זהו הפתרון הכרחי וכד'. ולסיום קיטור: לפני שבוע היתה פגישה עם העובדת של הביטוח הלאומי. למה צריך לעבור את הסיוט הזה של לספר לה בפרטים את כל הבעיות של אמא בנוכחותה. למה צריך לדבר על אמא בגוף שלישי, ולהטיח בפניה את המציאות בפרצוף. אנחנו בשנות ה- 2000, עוד לא מצאו דרך הומנית יותר לסדר את הנושא הזה??? דואגת, שיר
שלום לכולם, אני כבר כשנה ב"עסק" של האלצהימר של אימי. אני קוראת סמויה בפורום, ומאוד מעריכה את כל מה שנכתב כאן. הרבה הבנה ותובנה של המצב שאבתי מכם, למרות שהרגשתי מחטטת ומרגלת. הפעם החלטתי לכתוב. אז זהו, אימי אובחנה במחלה, שבינתיים מתקדמת (מדרדרת) במסלול הידוע מראש והכואב כל פעם יותר. כל שבוע התלבטות אחרת, כל יום וההתמודדות שלו. מי שכרגע מטפל בה זהו אבי (